שפתי חכמים, ויקרא פרק ב


[רש"י: (א) ונפש כי תקריב - לא נאמר נפש בכל קורבנות נדבה אלא במנחה,
מי דרכו להתנדב מנחה?
עני.
אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו:
סלת יהיה קרבנו – האומר [י] הרי עלי מנחה סתם, מביא מנחת סולת, שהיא הראשונה שבמנחות [כ] ונקמצת כשהיא סולת, כמו שמפורש בעניין. לפי שנאמרו כאן חמישה מיני מנחות, וכולן באות אפויות קודם קמיצה חוץ מזו, לכך קרויה מנחת סולת:
סלת - אין סלת אלא מן החטין, שנאמר (שמות כט ב) סולת חטים, ואין מנחה פחותה מעשרון, שנאמר (ויק' יד כא) ועשרון סולת למנחה, עשרון לכל מנחה:
ויצק עליה שמן - על כולה:
ונתן עליה לבנה - על מקצתה, מניח קומץ לבונה עליה לצד אחד.
ומה ראית לומר כן?
שאין ריבוי אחר ריבוי בתורה אלא [ל] למעט.
דבר אחר:
שמן על כולה, מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה, כמו שנאמר (פסוק ב) מסלתה ומשמנה [מ], ולבונה על מקצתה, שאינה נבללת עמה ולא נקמצת עמה, שנאמר (פסוק ב) על כל לבונתה, שלאחר שקמץ מלקט את הלבונה כולה מעליה ומקטירה:
ויצק, ונתן, והביאה -
מלמד שיציקה ובלילה [נ] כשרים בזר:]

אות י
דאם לא כן היה לו לכתוב ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' אם עולה יהיה קרבנו ואחר כך כי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור וגו' כמו גבי קרבן עולה אם עולה קרבנו וגו' ואחר כך ואם מן העוף וגו' אלא ודאי לזה אמר בלשון ספק לומר האומר הרי עלי מנחה סתם, מביא מנחת סולת.

אות כ
אינו רוצה לומר לפי שהיא הראשונה דאם כן המתנדב עולה יהיה דוקא בן בקר אלא הכי קאמר מביא מנחת סולת שהיא הראשונה שבמנחות, לא משאר הארבעה מנחות שגם הם מסולת, ונותן טעם למה נקראת הראשונה מנחת סולת יותר משאר מנחות ואמר מפני שהיא נקמצת כשהיא סולת וכל שאר הארבעה מנחות אינן נקמצות רק אחר אפייתן. ואף דהלכתא כחכמים שאמרו מאיזה שירצה יקריב, מפני שזה קרוב לפשוטו דרך הרב לפרש אף שכנגד ההלכה.

אות ל
פירוש כי כל עליה שבמקרא רבוי הוא ולפיכך דרשו מרבוי עליה קמא שיתן השמן על הסולת כלה ויבללנה עמה ומרבוי דעליה בתרא דהוי ליה רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, דרשו בו שמניח הלבונה על מקצתה ואינה טעונה על כולה. שאין צריך לבוללה, אלא מניח על הסולת במקום אחד, ובשעת הקטרת הקומץ מלקט הלבונה משם ומקטירה עמה.

אות מ
כלומר דכתיב וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה, שמע מינה שהוא נבלל עם הסולת לאפוקי גבי לבונה כתיב על כל לבונתה, שמע מינה שאינה נקמץ עמה, שאי אפשר לקמוץ את כל הלבונה אלא לאחר שקמץ וכו'.

אות נ
רצונו לומר יציקה מוכח מדכתיב ויצק עליה שמן והביאה אל בני אהרן אם כן שמע מינה קודם שהביאה לכהן מותר ליתן עליה שמן, אם כן משמע אפילו זר. ובלילה מוכח, מדכתיב במנחת מחבת בלולה בשמן וגו' והדר כתיב ויצק עליה אם כן שמע מינה שהיציקה אחר בלילה ויציקה כשרה בזר כדפרישית וכל שכן בלילה שהיא קודם יציקה שהיא כשירה בזר. (גור אריה) מה שאמר יציקה ובלילה, ולא זכר הנתינה של לבונה וההבאה שנזכרת בכתוב. מפני שזכר דבר שהמנחה נעשית על ידו, לאפוקי נתינת הלבונה אין המנחה נעשית בזה, שהרי אחר כך מלקט הימנה לבדוק. וכן הבאה, אין זה מעשה שהמנחה נעשית על ידו.

[רש"י: (ב) הכוהנים וקמץ - מקמיצה ואילך מצוות כהונה:
וקמץ משם - ממקום שרגלי הזר עומדות, ללמדך שהקמיצה כשרה בכל מקום בעזרה, אף בי"א אמה של מקום דריסת רגלי ישראל:
מלא קמצו - יכול מבורץ, מבצבץ [ס] ויוצא לכל צד?
תלמוד לומר: במקום אחר (ויק' ו ח) והרים ממנו בקמצו, אין לך כשר אלא מה שבתוך הקומץ. אי בקמצו יכול חסר?
תלמוד לומר: מלא.
הא כיצד?
חופה שלוש אצבעותיו על פס ידו [ע], וזהו קומץ במשמע [פ] לשון העברית:
על כל לבונתה - לבד כל הלבונה יהא הקומץ מלא:
לבונתה והקטיר - אף הלבונה [צ] בהקטרה:
מלא קמצו מסלתה ומשמנה - הא אם קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט לבונה [ק] פסולה:
אזכרתה - הקומץ העולה לגבוה הוא זיכרון המנחה, שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח:]

אות ס
פירוש מבצבץ וכו' הוא פירוש של מבורץ שרש"י מפרש מהו מבורץ.

אות ע
פירוש ובשתי אצבעות הנשארים, שהן האגודל והזרת, היה משוה שהיה מוחק באצבע קטנה מלמטה ובאגודל מלמעלה, שלא יהא הקומץ מבורץ.

אות פ
(גור אריה) כי בשאר הלשונות יקרא קומץ מה שהוא בתוך שלוש אצבעות, ולפי שהאצבע הסמוכה אל האצבע הקטנה נקרא בלשון עברי קמיצה לפיכך נקרא קומץ מה שהוא בתוך שלש אצבעות עד אצבע של קמיצה.

אות צ
דסלקא דעתך אמינא דהקטרה אינה אלא לקומץ בלבד אבל לבונה שאינה בכלל הקמיצה אינה בכלל הקטרה קא משמע לן.

אות ק
פירוש מכיון שהקומץ חסר פסול, שמע מינה שאם עלה בידו גרגיר מלח או קורט לבונה שאז הקומץ חסר, משום הכי פסול. והא דמהפך רש"י, דהיה לו לפרש מלא קמצו וכו' קודם לבונתה והקטיר וכו' משום דהוה אמינא דדוקא סלתה ושמנה בהקטרה, שהיא בקמיצה, אבל לבונתה שאינה בקמיצה אינה בהקטרה. אבל עכשיו שפירש לבונתה שאינה בקמיצה אפילו הכי בהקטרה, אם כן אייתר מלא קמצו וגו', ללמדך שאם עלה בידו גרגיר מלח או קורט וכו'. ואין להקשות מנא ליה לרש"י דלבונה בהקטרה ויש לומר מדסמיך והקטיר ללבונה שמע מינה דאף הלבונה בהקטרה. (גור אריה) בפרק קמא דמנחות הקשה רש"י, ליתני לבונה וכל שכן מלח. יש לומר, דלא זו אף זו קתני. דאי תני מלח, הוה אמינא דוקא מלח דלא איקבע לה מקום בהדיא, שאין המלח נתון במנחה אלא בראש המזבח, אבל לבונה, שבתחלת המנחה צריך להביא גם כן לבונה עמה, הוה אמינא שאם עלה בידו קורט לבונה תתכשר קא משמע לן.

[רש"י: (ג) לאהרן ולבניו - כוהן גדול נוטל חלק בראש שלא במחלוקת [ר], וההדיוט במחלוקת:
קדש קדשים - היא להם:
מאשי ה' - אין להם חלק בה אלא לאחר [ש] מתנות האישים:]

אות ר
דאם לא כן מאי לאהרן ולבניו וכי הוא גרוע מבניו? אלא ודאי שנוטל חלק בראש בלא מחלוקת.

אות ש
פירוש הנותר מן המנחה, אין להם חלק לאהרן ולבניו באכילתו, אלא לאחר שהקטירו הקומץ לה' ונהיה אשה לה'.

[רש"י: (ד) וכי תקרב וגו' - שאמר הרי עלי מנחת מאפה תנור [ת], ולימד הכתוב שיביא או חלות או רקיקין [א], החלות בלולות, והרקיקין משוחין [ב].
ונחלקו רבותינו במשיחתן יש אומרים:
מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג, שכל המנחות טעונות לוג שמן.
ויש אומרים:
מושחן כמין כי יונית ושאר השמן נאכל בפני עצמו לכוהנים.
מה תלמוד לומר בשמן בשמן שתי פעמים?
להכשיר שמן שני ושלישי היוצא מן הזיתים [ג], ואין צריך שמן ראשון אלא למנורה, שנאמר בו (שמות כז כ) זך.
ושנינו במנחות (עו א):
כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצוות ע"י פתיתה, כולן באות עשר עשר חלות [ד].
והאמור בה רקיקין, באה עשרה רקיקין:]

אות ת
שאם לא פירש, אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה, מביא מנחת סולת כדלעיל.

אות א
מדכתיב וכי תקריב קרבן, משמע קרבן אחד. והא דכתיב חלות מצות ורקיקי מצות, וי"ו ורקיקי כמו או.

אות ב
פירוש דדוקא בלולות ודוקא משוחים ושוב אין לשאול מה בין אלו לאלו עד שנחלקו בהם חכמים. אבל מהא דכתיב בקרא חלות בלולות ורקיקים משוחים אין ראיה, דהוה אמינא היינו בלולות היינו משוחים, אלא דלגבי חלות שייך בלילה וגבי רקיקים שייך משיחה, לכך פירש וכו' ומה בין בלילה למשיחה הבלילה בעודן סולת, והמשיחה אחר אפייתן.

אות ג
ואף על גב דלעיל בפרשת תצוה פירש רש"י כתית למאור אבל למנחות אפילו שמן שני כשר, ואם כן למה לי שמן שמן? ויש לומר דהוה אמינא דהא דבא להכשיר שמן שני הני מילי למנחות אבל במנחת נסכים עצמן לבלול בשמן או למשוח בשמן פסול, משום הכי צריך קרא דשמן שמן. (דברי דוד) מתרץ נראה דבא להתיר כאן אף השלישי דהוה אמינא למאור בעינן זך דהיינו ראשון ולגבי מנחות אפחתיה חד דרגא דהיינו אף השני כשר. קא משמע לן כאן דאף השלישי כשר.

אות ד
מדכתיב בפרשת צו גבי לחמי תודה חלות ורקיקי מצות, וכתיב בתריה והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'. וגמרינן תרומה תרומה, כתיב הכא תרומה וכתיב התם תרומת מעשר, מה תרומת מעשר דכתיב התם אחד מעשר אף תרומה דהכא אחד מעשר, שאם היו פחות מעשר או יותר מעשר אי אפשר שיהיה עשירית כל מין אלא פרוס, והתורה אמר אחד מכל קרבן שיהא החלה או הרקיק שלם ולא פרוס.

[רש"י: (ה) ואם מנחה על המחבת - שאמר הרי עלי מנחת מחבת. וכלי הוא שהיה במקדש, שאופין בו מנחה על האור בשמן, והכלי אינו עמוק אלא צף, ומעשה המנחה שבתוכו קשין, שמתוך שהיא צפה [ה], האור שורף את השמן. וכולן טעונות שלוש מתנות שמן יציקה, ובלילה [ו], ומתן שמן [ז] בכלי קודם עשייתן:
סלת בלולה בשמן - מלמד שבוללן בעודן סולת:]

אות ה
פירוש שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי לישנא אחרינא, אמצעית קרקעיתה, שהוא המקום שמניח בו את המנחה היה מוגבה מלמטה למעלה ובולט, כעין כלי זכוכית שלנו שהיא גבוה כעין תל באמצעיתו כשהיו נותנים המנחה על אותו מקום היה נראה כאלו היא צפה כיון שהיה המקום גבוה.

אות ו
מדכתיב במנחת מחבת בלולה בשמן ויצקת עליה שמן.

אות ז
מדכתיב במנחת מרחשת סלת בשמן תעשה דהיינו מתן שמן והיינו קודם לעשייתן מדכתיב סלת בשמן ואחר כך כתיב תעשה וילפינן קרבנך האמור למעלה מקרבנך האמור למטה במנחת מרחשת ונותנין מה שנאמר בזה לזה ומה שנאמר בזה לזה נמצא כלן צריכים בלילה ויציקה ומתן שמן קודם עשייתן וקודם לעשייתן הכי פירושו קודם שנעשה בו כל העיקר דהא כתיב בלולה בשמן וגו' פתות אותה פתים ואחר כך ויצקת אם כן שמע מינה דלאחר עשייתן יצוק עליה שמן אלא פירושו קודם להקרבתן.

[רש"י: (ו) פתות אתה פתים - לרבות כל המנחות [ח], הנאפות קודם קמיצה, לפתיתה:
ויצקת עליה שמן מנחה הוא - לרבות כל המנחות ליציקה.
יכול אף מנחת מאפה תנור כן [ט]?
תלמוד לומר: עליה.
אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין?
תלמוד לומר: הוא:]

אות ח
פירוש לאו מפתות אותה פתים הוא דקא מרבה כל המנחות, דהא הכא ליכא רבוי דלגופיה איצטריך אלא מסיפא דקרא דכתיב מנחה הוא הוא דקא דייק, דמנחה הוא יתירה הוא לרבות כל המנחות לפתיתה. והא דכתיב אותה ומשמע מיעוט דרשינן אותה למעט שתי הלחם ולחם הפנים לפתיתה.

אות ט
ומה שמיעטו ביציקה מנחת מאפה תנור ובפתיתה שתי הלחם ולחם הפנים מפרש בפרק אלו מנחות משום דיציקה יש בו שני מיעוטים עליה והיא ממעט מנחת מאפה תנור שיש בה שני מינים חלות ורקיקים. ופתיתה שאין בה אלא חדא מיעוט, אותה ממעט שתי הלחם ולחם הפנים, שאין צריכים אלא חדא מיעוטא.

[רש"י: (ח) אשר יעשה מאלה - מאחד מן המינים [י] הללו:
והקריבה – בעליה [כ] אל הכהן:
והגישה - הכהן:
אל המזבח - מגישה לקרן דרומית מערבית [ל] של מזבח:]

אות י
שאין המנחה טעונה הגשה למזבח רק כשהוא אחד מהמינים הנזכרים שהם מנחת הסלת ומאפה תנור, והמחבת והמרחשת וכו'.

אות כ
לא שהמקריב הוא המגיש, כמובן, דאם כן מאי והקריבה אל הכהן, כהן בהקרבה מאי עבידתיה?.

אות ל
מדכתיב בפרשת צו הקרב אותה וגו' לפני ה' אל פני המזבח. ודרשינן מדכתיב לפני משמע שצריכה הגשה במערבו של מזבח, שהוא כלפי פתח ההיכל שהוא לפני ה', ומדכתיב אל פני המזבח, משמע בדרומה של מזבח שהכבש שם כי מקום פתח הבית הוא פני הבית והא כיצד שמע מינה שהוא מגישה לקרן מערבית דרומית של מזבח.

[רש"י: (ט) את אזכרתה - היא [מ] הקומץ:]

אות מ
מדכתיב לעיל מיניה והרים הכהן מן המנחה, וכתיב בתריה את אזכרתה והקטיר המזבחה וגו'.

[רש"י: (יא) וכל דבש - כל מתיקת פרי [נ] קרויה דבש:]

אות נ
ממה שאמר בסמוך שמביאים ביכורים מתמרים ותאנים ואלו היה כל דבש לא תקטירו פירושו דבש דבורים מהו שנאמר אחר כך קרבן ראשית תקריבו כלומר אפילו מן הדבש והא ביכורים אינן באים מדבש דבורים אלא ודאי כל מתיקת פרי קרוי דבש.

[רש"י: (יג) מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח [ס], וניסוך המים בחג:
על כל קרבנך - על עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים כולן:]

אות ס
פירוש על ידי מלח המים נקרבים במזבח כי המלח מתולדות המים.

[רש"י: (יד) ואם תקריב - הרי אם משמש בלשון כי [ע], שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא חובה, וכן (במדבר לו ד) ואם יהיה [פ] היובל וגו':
מנחת בכורים - במנחת העומר הכתוב מדבר [צ], שהיא באה אביב בשעת בישול התבואה, ומן השעורים היא באה. נאמר כאן אביב, ונאמר להלן (שמות ט לא) כי השעורה אביב:
קלוי באש - שמיבשין אותה על האור באבוב של קלאים, שאילולי כן אינה נטחנת בריחים, לפי שהיא לחה:
גרש כרמל - גרוסה בעודה לחה:
גרש - לשון שבירה וטחינה, גורסה בריחים של גרוסות.
כמו (איכה ג טז) ויגרס בחצץ, וכן גרסה נפשי (תהילים קיט כ):
כרמל - בעוד הכר [ק] מלא, שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה, ועל כן נקראים המלילות כרמל.
וכן (מלכים ב' ד מב) וכרמל בצקלונו.]

אות ע
ואז אני יכול לפרשו חובה.

אות פ
והא דלעיל סוף פרשת יתרו לא הביא כי אם שלש ולא הביא זה יש לומר, דלעיל פירש אליבא דרבי יהודה והכא פירש אליבא דרבי שמעון שפירש האי ואם יהיה היובל חובה.

אות צ
פירוש שנתן שלשה סימנים האחד שבאה אביב, שפירושו בשעת בישול התבואות, דהיינו בתחלת הקציר והשני שהיא באה מן השעורים מגזירה שוה דאביב אביב.

אות ק
פירוש שמלת כרמל מלה מורכבת כר מלא.

הפרק הבא    הפרק הקודם