אור החיים, ויקרא פרק כב


{ג} אמור אליהם. בתורת כהנים אמרו וזה לשונם:
אליהם אלו העומדים לפני הר סיני ע''כ.
הוקשה להם יתור אמור אליהם אם על האמורים בסמוך שהם הכהנים, לא היה צריך לומר, שעליהם התחיל לדבר, וזה גמר המצוה שהתחיל לדבר בה. ואם על ישראל, הלא לא הוזכרו בסמוך, לזה אמר על העומדים בהר סיני, כי שם נזדווגה אומה לאלהיה. וכשידבר סתם הדבר מובן שעליהם הוא אומר, וכפי זה הרי עונש זה הוא גם לישראל, ואם תאמר אם כן למה בכל התורה מזכיר בני ישראל בכל פרט ופרט, ולא הספיק לומר דבר אליהם, כבר אמרו ז''ל (ויק''ר פ''ב):
משל למי שהיה לו בן חביב ותמיד זכרונו בפיו אכל בני שתה בני, כמו כן הקב''ה לאהבת ישראל ערב עליו זכרונם בפיו.
ובמקום שיש לדרוש דרשינן.

{ד} מזרע אהרן. הוצרך להזכירם פעם ב' לומר, שהם דוקא הוא שישנם בהערב שמש, אבל קדשים שאוכלים ישראל שהם (השלמים) [מע''ש] אין צריכים הערב שמש, כך דרשו בתורת כהנים. ואומרו והוא צרוע, דרשו בתורת כהנים וזה לשונם:
אין לי אלא זרעו, עצמו מנין?

תלמוד לומר: והוא וגו' עד כאן.
הנה בדין זה אי אפשר לומר מה שפירשנו בפסוק (כא ז) איש מזרעך כי ה' ישמרנו, לצד שיש כאן גם כן אשר תצא ממנו שכבת זרע, ואהרן מצינו שלא פירש מאשתו, ואם לא היה אומר והוא היה מקום לומר שאהרן יאכל הקדשים בטומאה?

תלמוד לומר והוא, וכיון שנתרבה אהרן נתרבו גם כן בניו, ומעתה פסוק ראשון שאמר איש מזרעך אשר יהיה בו מום ולא נתרבה אהרן, אמור מעתה שאינו בכלל, והוא מטעם שהוא מובטח שישמרהו ה', לו ולבניו שלא יפול בהם מום, וכמו שכתבנו.

{יב} ובת כהן וגו' היא וגו'. בתורת כהנים דרשו מיעוט היא לאמה שאמה אוכלת מצדה הגם שהיא אינה אוכלת ואפילו נתאלמנה אמה. וראיתי להעיר לבות בני אדם ברמז גדול אשר רמזה פרשה זו.

דע כי אמרו ז''ל (סנהדרין צג.) שעם בני ישראל הדרגתם למעלה מהדרגת המלאכים. ואמרו עוד (זוהר ח''ב קנה.) כי ה' ברא ד' עולמות זה למעלה מזה, ורשומים המה בפסוק (ישעי' מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

לכבודי עולם עליון הנקרא אצילות,

בראתיו הנקרא עולם הבריאה,

יצרתיו יצירה,

עשיתיו עשיה.

עוד יש לך לדעת כי כבודו יתברך מלא כל עולם ועולם ועד מתחת עולם, דכתיב (דברים לב ט) ומתחת זרועות עולם, ואורו יתברך מאיר בד' עולמות, הוא בסוד ד' אותיות שם הוי''ה ב''ה, יו''ד בעולם האצילות,

ה''א ראשונה בעולם הבריאה וכו',

ואמרו ז''ל (זוהר ח''ג ריח:) שחיונית המתנועע בבני אל חי הוא מאורו יתברך, דכתיב (דברים לג כז) כי חלק ה' עמו. גם קראם ה' בניו.

עוד אמרו ז''ל (זוהר ח''א פ: צד:) כי בחינות החיוני שבאדם יתייחס אליו ד' כינויים:

יש שיקרא נפש,

ויש שיקרא רוח,

ויש שיקרא נשמה,

ויש שיקרא חיה, בסוד כי רוח החיה באופנים, ותקרא נשמה לנשמה.

ואמרו אנשי אמת כי בחינה הבאה מאור עולם העשיה לצד היותו מועט, ואין בו אלא כל שהוא מהחיונית המנענע, והוא הוא שמרגיש במורגשות עולם הזה.

ועשה ה' ככה לסיבת העולם להיותו גס, וזו תקרא נפש,

והבא מאור עולם היצירה לצד היותו עליון מעולם העשיה הארתה גדולה ותקרא רוח,

והבאה מאור עולם הבריאה תקרא נשמה לצד הדרגתה,

והבאה מאור עולם האצילות תקרא נשמה לנשמה.

והנה
האדון ה' צבאות עשה התקשרות כל העולמות רוחני וגשמי באדם ישר, קשר כל הגשמיות וכל הרוחניות יחד, הגשמיות בנה ד' יסודות ושם שם לו חק הרוחניות מכל העולמות. ויש לך לדעת כי הגשמיות יתנגד לחיבור הרוחני יותר מהתנגדות אש ומים, לזה נתחכם ה' ב''ה וברא באדם מכון הראשון שהוא הנפש שאין בה אלא חלק מועט מהרוחניות, והשרה בתוכה בחינה עליונה ממנה שהיא בחינת הרוח, ונמצאת הנפש ממוצעת בין הגוף ובין הרוח, כי אין הרוח עומד בגשם בלא אמצעיות הנפש. וכמו כן הרוח ממצע בין הנפש והנשמה, כי הנפש בערך הנשמה שאורה רב, כגוף לערך הרוח, וכן נשמה ממצעת בין הרוח ובין נשמה לנשמה. נמצאת אומר כי הנפש יכולה עמוד לבדה, והרוח בב', והנשמה בג', ונשמה לנשמה בד'.

עוד אמרו יודעי דעת קדוש (זוהר ח''ב צד:) כי התעצמות השלמים באמצעות לקח טוב אשר נתן לנו הבורא, הוא לעלות מדרגה התחתונה למדרגה שלמעלה ממנה, על זה הדרך נפש יעלה למדרגת רוח, ורוח למדרגת נשמה, ונשמה למדרגת נשמה לנשמה, וזו היא תכלית סיבת בריאת האדם תן לחכם ויחכם.

עוד אמרו ז''ל כי ההשגה בהעלאה זו תסובב שישלח אדם ידו ויהנה, כאדם העושה בשלו, והוא סוד (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, פירוש האושר שלך והטוב שלך, והוא מאמר חז''ל שהנפש קודם ביאתה לעולם הזה אוכלת כבת בוגרת, ובחזרתה כבת נשואה.

עוד יש לך לדעת כי כל אשר יצר וברא ועשה ה', הכל עומד למזון ולמחיה מעולם העליון, שאליו יקרא עולם האצילות, והוא אור היו''ד שבשמו יתברך, והמזון ההוא יקרא קודש, והוא מקור החיות והאושר והטוב. והגם כי כל הנבראים יורד להם החיות, כי זולת החיות אין נברא, והוא סוד אומרו (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם, על כל זה ישתנה השפע בהתרחקותו, כאשר ישתנה הצומח מן הארץ, כשמתרחק מהיניקה, ועשה ה' ככה לתת לכל אחד כפי בחינתו, וכפי אשר ישיג בטהרתו, גם לארץ הגשמית יתן לה ה' מים, וזהו שפעה וחיותה והולידה והצמיחה.

ועל דרך זה גם כן הוא שפע החיוניות של הנפשות, והרוחות, והנשמות, ונשמות לנשמות, כפי בחינתה, כי לא כל הנפשות בהדרגה א', ולא כל וכו' שוות וכו', ואין לך נברא בין בגשמיים בין ברוחניים, בין במלאכים העליונים, בין בנפשות, רוחות (כוחות), נשמות, נשמות לנשמות, שאינם צריכין לשפע הקדוש, אלא כל א' כפי שורשו הקדוש.

עוד יש לך לדעת כי להיות שיש אדם שזוכה לכל המדרגות הקדושות, ויש שזוכה לג', ויש לב', ויש לאחד, ומי שלא זכה אלא בנפש בעולם הזה, ולא לרוח, אין מעשיו מועילים כלום. כי אין כח בידו להשיבה למעלה, כי אין מחזיק בידו להטותה, אלא באמצעות הרוח. אם יזכה לרוח באמצעות מעשיו הטובים יעלה הנפש למדרגת הרוח. ודע כי כאשר יעלנה למדרגת הרוח, הנה הוא קנאה במעשיו, ונקרא הוא בעלה, והוא סוד אומרו (משלי כג) אם בעל נפש אתה, פירוש קנאה והוא שלו באמצעות היגיעה, והמושג מהיגיעה נעשה הרוח בעל נפש, כי עולה היא עמו, ושוים הם בהדרגה ומקום תחנותו תחנותה, מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב, וכן הרוח בערך הנשמה, והנשמה בערך נשמתה. וקניית מדרגת בחינת הקדושות הלא הוא באחד מב' סיבות:

או מצד המזריע כי האב יפעיל כח עליון בבן, כמו שפירשתי בפרשת ויחי (מט ג) בפסוק ראובן בכורי.

או לצד התעצמות באמצעות עסק התורה, וכמו שכתב בזוהר הקדוש (ח''ג צא:) בפרשת שור או כשב או עז כי יולד כי האדם יכול להשיג מה כפי התעצמותו בתורה וכו', אפילו יהיה במדרגה שאין למטה ממנה אם יטריח ישיג הדרגות עליונות כפי שיעור היגיעה, יעיין שם דבריו.

עוד יש לך לדעת כי המסובב מחטא האדם גם כן ישתנה, כפי מה שהיא בחינת האדם, כי אינו דומה פגם אשר יסובב לנפש, כפגם הרוח ושאר הדרגות.

כי פגם הנפש יסובב כליונו בסוד (יחןקאל יח) הנפש החוטאת היא תמות.

ופגם הרוח אפילו לא יסובב אלא כתמים ונגעים יחשב פגם גדול, ולזה יצוה ה' עליו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ודרשו רז''ל (שבת קנב:) תנה לו כמו שנתנה לך, שזולת זה נדבקים בה סרכי הטומאה ויסבוה לגיוני הסטרא אחרא וימנעוה משוב אל מקומה הראשון. ופגם הנשמה הגם שלא יגיעה כשיעור הנזכר, אלא יפחת אורה ממה שהיה תכסהו כלימה, כי הכל כפי המבייש והמתבייש.

ופגם נשמה לנשמה הגם שלא יגיע עליה מהפגם ולא הפחתה אורה, אלא שיסוכב שתצא ממנו שלא כרצונה, כמו שאמרו בתיקונים (תיקון ע') בסוד פסוק לא יאונה לצדיק כל און שמדבר הכתוב במי שיש לו נשמה לנשמה, וכשבא אדם לידי חטא מסתלקת הנשמה הקדושה, שלא יאונה לה און, וסילוקה זה תקפיד עליו, כפי ערך מעלתה, הא למה הדבר דומה?

למאכסן מלך בביתו וחוזר בו ומגרשו.

ואחרי הודיע ה' אותנו כל האמור, נוכל לומר כי הן הנה הדברים האמורים בכתובים. והתחיל לומר וכל זר לא יאכל קודש מדבר בב' עניני קודש:

בקודש הקרבנות,

ובקודש הנעלם שהוא שפע הרוחני
מזון לבני אלהים.

ואמר תושב כהן ושכיר לרמוז אל הרוח ואל הנפש, כי הרוח הוא תושב כהן, פירוש כי בו מושב הנשמה הנקראת כהן, שהיא מדרגה העליונה, ושכיר גם כן הוא הנפש, כי הוא הפועל כל מלאכות האדם. ב' בחינות אלו הודיע הכתוב שאינם ראויים לאכול מהמזון הנקרא קודש, לצד היותו מדרגה גדולה, וצא ולמד מה שכתב הרשב''י (זוהר ח''ב קכא) בהפרש שבין קודש לקודש.

ואמר וכהן כי יקנה נפש וגו' פירוש כהן היא נשמה העליונה תקרא כהן. והזכירה בלשון זכר לומר כי כיון שהגיעה לגדר זה, תקרא במדרגת זכר, כי יקנה נפש כי באמצעות כשרון מעשיה, קנתה גם הנפש, והעלתה אותה למדרגתה ותקרא בעל נפש.

הוא יאכל בו פירוש כי יזכה ליהנות גם הנפש מקודש, מה שלא היה זה קודם עלייתה. ואמר הנפש ומכל שכן הרוח שהוא עליון מנפש. ואומר ויליד ביתו, יכוין אל נפשות הקדושה אשר נפלו מזמן קדמון, והם מתבררים באמצעות כשרון מעשה הצדיקים, שהמעשה הטוב הוא כאבן השואבת להוציא ניצוץ הטוב, ויתיחסו בשם ילידי הנשמה המבררתם, ואמר הכתוב שגם הם יעלו עמה ליהנות מקודש.

ואומרו ובת כהן מדבר הכתוב בנשמה שנפגמה ונטמאה במעשיה, שתפסיד הנאת הקודש, והוא אומרו ובת כהן שהיא הנשמה, כי תהיה לאיש זר שהוא ס''מ שחמדה מטעמותיו ותזנה אחריו, היא בתרומת הקדשים לא תאכל, דקדק לומר בתרומת, לומר, שאפילו תרומות הקדשים לא תאכל תרי ממאה, ואין צריך לומר הקודש עצמו. ודקדק לומר היא לשלול אחרת הבא משפטה בסמוך, דכתיב: ובת, וזה הוא עינוי הנפש כשיחסר מזונה היא נשפלת ונחשך אורה וירד הדרה רחמנא ליצלן.

{יג} ואומרו ובת כהן כי תהיה אלמנה וגו'. מדבר הכתוב בבחינת נשמה לנשמה, שאין מגיעה דביקות הרע כל עיקר. אלא שהיא בורחת והולכת לה כמו שאמרנו. והוא מה שנתן טעם בבת כהן תלשא, לומר כי בחינה זו מעולה ביותר, ולזה אין זר אתה כמו שאמרנו, שעליה נאמר לא יאונה לצדיק וגו'. וקורותיה הם שתהיה אלמנה וגרושה, אמר אלמנה, כאשה שאין לה בעל הזן ומפרנסה, כמו כן בעלה לא זן ולא מפרנסה במצוות ובמעשים טובים. וגרושה, כי לצד שפשט ידו האדם לעבור פי ה' גרשה ממנו כמו שכתבנו.

וזרע אין לה שלא עשה פירות בעולם הזה, אף על פי כן ושבה אל בית אביה וחזרתה היא לאכול משלחן אביה כימי נעוריה שהיתה אוכלת בבושה מלחם אביה תאכל, מה שאין כן נשמה שהשיגה עשות תורה ומצות שאוכלת יגיעה כאדם האוכל משלו. ואומרו וכל זר לא יאכל קודש, נתן טעם למה אין ה' מרחם גם לנשמה, להאכילה קודש, בתורת חן וחסד. לזה אמר הטעם הוא וכל זר וגו', ולזה נשמה שנדבק בה בחינת הרע הנקרא זר לא תאכל לבל יאכל הזר ההוא הנדבק בה.

{יד} ונתן לכהן את הקודש. רז''ל נחלקו בפרק ו' דתרומות:
רבי אליעזר אומר: כל שראוי להיות קודש,

ור' עקיבא אומר: הקודש שאכל, ע''כ.
ואולי שיכוין לומר שעל ידי הנתינה זו מעלה עליו הכתוב כאילו נותן הקודש עצמו, וכאילו לא אכל הקודש.

{טז} והשיאו אותם וגו'. פירוש כשלא יפרעו קרן וחומש יגדילו גדר האשם שעשו בשוגג ליקרא מזיד שהוא עון, כיון שיש בידם לתקן ואינם מתקנין. והוא אומרו והשיאו פירוש ינשאו אותם, פירוש הם שיהיה הדבר עון את שאינה אלא אשמה. ואומרו באכלם את קדשיהם, פירוש שיחשב להם מזיד אכילת הקדשים שאכלו, לא הזדת מניעת הפרעון, ועיין מה שפירשתי בפסוק שלפני זה.

הפרק הבא    הפרק הקודם