מנחת שי, ויקרא פרק ז


פסוק ד
ואת שתי הכלית. בס"א כ"י מלא וא"ו וכן בהעתק הללי הכליות ירוש' הכלית ואומר המסרה ב' מלאים בתורה עכ"ל. וברוב הספרים חסר וכן במסורה פרשת ויקרא הכלית כולם חסרים במ"ב וכו' ואין זה מהם וכן כתב הרמ"ה ז"ל. עוד כתב זה לשונו ואית חדא נוסחא דמוספא ואת שתי הכלית דוזאת תורת האשם ומסיר עליה תלתא מלאים ומסורת קדמיתא דיקא דרובא דנסחי כותיה סלקי דכל אורייתא הכלית חסר בר מן ב' מלאים על הכליות דשלמים על הכליות דפר כהן משיח כדאמרן.

פסוק ו
קדוש דכל זכר בכהנים. בס"א כתיבי יד מצאתיו חסר ובהעתק הללי קדש ירושלמי קדוש וכן ראיתי מחלוקת זה בין מקצת החכמים ולא הכריעו. אמנם ס' שמן ששון כתב בפירוש שהוא מלא וכן הוא בס"ס המדוייקים גם כפי המסרות שראיתי בדפוס וכתובי יד ראוי להיות מלא יען לא נמנה בכלל י"ג חסרים וסימנם עיין במ"ג פ' תצוה ופ' נשא ואינון עשרה באורייתא וכ"כ הרמ"ה ז"ל כל קדוש באורייתא מלא בר מן עשרה חסרים וכו' כמו שהם במסרות שלנו.

יאכל קדש קדשים. אין בקו"ף מאריך בס"ס ועיין מ"ש בפ' תצוה סימן כ"ט.

פסוק ח
עלת איש. מלעיל שהטעם בעי"ן וכן כתב אבן עזרא.

פסוק ט
תאפה בתנור. עיין מ"ש לעיל על לא תאפה חמץ.

במרחשת. הבי"ת רפה.

פסוק י
וחרבה. בספרים כ"י מדוייקים ובדפוס קדמון הבי"ת בקמץ גם במסרה לא נמנה עם מלין דפתחין באתנח.

פסוק יא
וזאת תורת זבח השלמים. פתוחה.

פסוק יב
אם על תודה יקריבנו וגו' חלות מצות. כתוב בספר הזוהר פרשת ויקרא חלת מצת שניהם חסרים ע"כ. אך בספרים שלנו שניהם מלאים וכן ראויים להיות ע"פ המסורת דחלות קדמאה דפסוק הוא א' משלשה מלאים הנזכרים במ"ג סדר ויקרא ומלת מצות אינה מהארבע חסר שבמ"ג פ' בא וכן מסרם הרמ"ה ז"ל והכי איתא במנחות פ' אלו מנחות ילקוט פרשת ויקרא רמז תמ"ט אמר רב הונא מאפה תנור פי' שדינה להיות עשר חלות שאפאה חלה אחת יצא מ"ט מצת כתיב פי' חסר וא"ו מתקיף לה רב פפא טעמא דכתיב מצת הא כתיב מצות לא והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות בכל מין ואמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא ההיא פליגא.

פסוק טז
וממחרת. מ"ם שניה בלא גלגל בס"ס.

פסוק יז
והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. כן כתיב באש ישרף ואצטריכנא להכי משום דחזינא בחומש עתיק דעתיקין דכתוב ביה תשרף בתי"ו ותרגום דידיה נמי בנורא תתוקד וכתוב עליו בס' ר"מ ובס' כ"ג ישרף ובספר זקן כתוב תשרף ומוגה ישרף ובמקצת ספרים תשרף ע"כ. ואנן לא שמענא פלוגתא בהאי מידי וכבר איבטליא ההיא נוסחא מעלמא ולית דחש ליה.

פסוק יח
ירצה. שרי בה"א.

והנפש האכלת ממנו. במסורת ריש פ' תרומה מסיר ט' ממנו דמטעים בהו וחד מינייהו ואם האכל יאכל ולא ידענא מאי מטעין שייך הכא. אמנם בריש האי פרשתא איכא מסרה אחריתי דמסר ו' ממנו דסבירין ממנה ולא מני דין בגוויהו ומסתברא דטפי עדיפא וסמנא מילתא היא ועיין עוד מ"ש בריש פ' תרומה אצל לא יסרו ממנו.

פסוק יט
אשר יגע. ברוב ס"ס אשר במקף לא בקדמא.

פסוק כב
וידבר ד' דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וגו'. בספרים רבים יש כאן פ' פתוחה וכן כתיב בהגהה מיימונית ובספר תגי גם המאירי צוה לעשות כן בס"ת שלו. אמנם הוא עצמו כתב שבספר הרמ"ה אין זו פרשה ולזה הסכים מהר"ר קארו ז"ל וכתב שכן מצא בס' הרמב"ם מוגה וכן ראיתי אני בס"ס מדוייקים כ"י. ואור תורה האריך ע"ש.

פסוק ל
תביאינה. בתרי יודי"ן וכ"כ הרמ"ה ז"ל ידיו תביאינה מלא בתרין יודי"ן דין לחוד ומלא ה"א בסוף.

פסוק לו
אשר צוה ה' לתת להם. חד מן ה' דסבירין כאשר וקרינן אשר וסימן נמסר במ"ג על זה הפסוק.

פסוק לז
ולמלואים. האי דמסיר הכא במסרה דילן ולמלואים ב' מלא בלישנא אבני שהם קדמאה לא ידענא מאי קאמר דההוא חסר וא"ו כתיב וכן מסיר הרמ"ה ז"ל ואבני מלאים חסר וא"ו ומלא יו"ד כתיב וכל לישנא באורייתא דכותיה בר מן א' ומלא דמלא בלישנא וסימן ולמלואים ולזבח השלמים.

פסוק לח
אשר צוה ה' את משה. ה' סבירין כאשר וקריא אשר כמ"ש לעיל.

קרבניהם. הבי"ת בשוא בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים קדמונים.

הפרק הבא    הפרק הקודם