שפתי חכמים, ויקרא פרק ח


[רש"י: (ב) קח את אהרן - פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן [ת], שאין מוקדם ומאוחר בתורה:
קח את אהרן – קחנו [א] בדברים ומשכהו:
ואת פר החטאת וגו' - אלו האמורים בעניין צוואת המילואים בואתה תצווה, ועכשיו ביום ראשון למילואים חזר וזרזו בשעת מעשה:]

אות ת
דהקמת המשכן היה בראש חודש ניסן וזה היה בעשרים ושלש באדר. ופירוש ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים רצונו לומר במקום פתח אהל מועד, לפי שכל שבעת הימים היה מעמידו ומפרקו, ובראש חודש הוקם המשכן ולא נפרק כי אם בעת המסעות.

אות א
לא מלשון לקיחה וכבר הוא מבואר בפרשת בראשית ובמקומות אחרים.

[רש"י: (ה) זה הדבר - דברים שתראו [ב] שאני עושה לפניכם ציוני הקב"ה [ג] לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה. כל העניין הזה פירשתי בואתה תצווה:]

אות ב
כאן לא נזכר למעלה שום דבר שיאמר עליו זה הדבר, לכן פירש דברים שתראו.

אות ג
כי בכתוב לא הוזכר את מי צוה, לכן הוצרך לפרש אותי צוה וכו'.

[רש"י: (יג) ויחבש - לשון קשירה [ד]:]

אות ד
עיין לעיל פרשת תצוה.

[רש"י: (טו) ויחטא את המזבח - חטאו וטהרו מזרות [ה] להיכנס לקדושה:
ויקדשהו – בעבודה [ו] זו:
לכפר עליו – מעתה [ז] כל הכפרות:]

אות ה
כלומר מי טמא את המזבח שצריך לטהרו? ועל זה פירש מזרות כו'.

אות ו
דאם לא כן במאי קדשו?

אות ז
כאלו אמר ויקדשהו להיות מכפר עליו, שפירושו מכאן ואילך.

[רש"י: (כב) איל המילואים - איל השלמים, שמילואים לשון שלמים [ח], שממלאים ומשלימים את הכוהנים בכהונתם.]

אות ח
שמלואים דכתיב הכא אינו לשון חינוך אלא לשון שלמים, שממלאים ומשלימים וכו'.

[רש"י: (כו) וחלת לחם שמן - היא רבוכה, שהיה מרבה בה שמן [ט] כנגד החלות והרקיקין, כך מפורש במנחות (עח א):]

אות ט
דקשה לרש"י, למה לא כתיב וחלת מצה שמן ברישא דקרא, או בסיפא דקרא ורקיק שמן, והוה נמי קאי אכל מה דכתיב לעיל מיניה. ומפרש וכו'.

[רש"י: (כח) ויקטר המזבחה - משה שמש כל שבעת [י] ימי המילואים בחלוק לבן:
על העלה - אחר העולה [כ]. ולא מצינו שוק של שלמים קרב בכל מקום חוץ מזה:]

אות י
כתב הרא"ם לא ידעתי למה פירש כאן, ולא בויקח משה את הדם וגו' וכל הנמשכים אחריו, שכל השימושים היו על ידי משה. ושמא יש לומר, שהמתין עד סוף כל שימושו של משה. עד כאן לשונו. ועוד יש לומר, דקשה לרש"י, למה הקטירו השוק על המזבח? כי לא מצינו בשום שוק של שלמים שהקטירו וכמו שכתב רש"י בסמוך. ומתרץ משה היה משמש וכו' וגבי חזה ושוק כתיב לאהרן ובניו יהיה למנה משום הכי הקטיר המזבחה, ולא נתנה לו למנה אלא החזה, כדי לעשות היכר בינו ובין אהרן ובניו, כי הם היו כהנים, והוא היה לוי, ולא שמש אלא בשבעת ימי המלואים. והיכר זה עשה הקדוש ברוך הוא בינו ובין הכהנים בני אהרן.

אות כ
ולא על ממש, דהא כבר הקטיר את העולה קודם שחיטתו של זה האיל.

[רש"י: (לד) ציווה ה' לעשת - כל שבעת [ל] הימים.
ורבותינו ז"ל דרשו:
לעשות - זה מעשה פרה.
לכפר - זה מעשה יום הכיפורים [מ], וללמד שכהן גדול טעון פרישה קודם יום הכיפורים שבעת ימים, וכן הכהן השורף את הפרה:]

אות ל
פירוש מקרא קצר הוא, והיה צריך להיות כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות כל שבעת הימים דאם היה כאשר עשה ביום הזה דבוק למעלה עם שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה אם כן כאשר צוה ה' לעשות ישאר לבדו ואין לו טעם. אבל רבותינו זכרונם לברכה פירשו לעשות זה מעשה פרה, לכפר זה מעשה יום הכפורים, ואם כן לפי מדרשם צריך לומר שהם מדביקים כאשר עשה ביום הזה עם הקודם לו, ומאמר צוה ה' לעשות - מאמר בפני עצמו הוא, שהשם צוה לעשות מעשה הפרה, ולכהן גדול לכפר עליכם ביום הכפורים, על ידי פרישת שבעת ימים.

אות מ
כמו שצריך אלו דינים בכאן, כך צריך התם.

[רש"י: (לה) ולא תמותו - הא אם לא תעשו כן, הרי [נ] אתם חייבים [ס] מיתה:]

אות נ
דאם לא כן שנכתב לדיוקא, למה ליה למיכתב כלל ולא תמותו? ודאי לא ימותו כשישמרו מצות ה'. אלא ודאי נכתב לדיוקא.

אות ס
פירוש שמכלל לאו אתה שומע הן. ומפני שכוונת המקרא הזה אינו, רק להעניש למי שלא יעשה כן, ולא לומר שאם יעשה כן לא ימות, כיון דעיקר הגיזום היא המיתה. הוצרך רש"י לומר כאן שמכלל לאו אתה שומע הן, וכאלו אמר שאם לא תעשו כן תמותו.

[רש"י: (לו) ויעש אהרן ובניו - להגיד שבחן [ע] שלא הטו ימין ושמאל.]

אות ע
דאם לא כן למה ליה למיכתב ויעש, פשיטא, צדיק כמותו חס ושלום לא יעשה מה שצוה לו הקדוש ברוך הוא?! כתב הרא"ם וכן דרשו במכילתא גבי דבר אל בני ישראל וישובו וגו' ויעשו כן ובפרשת אחרי גבי ויעש כאשר צוה ה' את משה וגו' ובפרשת בא אל פרעה גבי וילכו ויעשו בני ישראל וגו' ובפרשת בהעלותך גבי כאשר צוה ה' את משה וגו' אבל בפרשת בהעלותך גבי ויעשו את הפסח וגו' לא פירשו כלום. ושמא מפני שסמכו על מה שדרשו בפסח עצמו בפרשת בא עד כאן לשונו. ולי נראה מה שלא פירשו בפרשת בהעלותך גבי ויעשו את הפסח וגו', מפני שכל אותה פרשה מדברת בגנותן של ישראל כמו שפירש רש"י שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו פסח אלא זה וכו', משום הכי לא דרשו גבי אותו ויעשו וגו' כמו בשאר, וק"ל. ועוד כתב הרא"ם אך בפרשת קרח גבי ויעש משה בענין המטות שלא דרשו כלום, לא ידעתי למה עד כאן לשונו. ולי נראה משום דלא שייך בו לדרוש התם להגיד שבחו וכו', כיון שהוא שלוחו של מקום דחזקה שליח עושה שליחותו ואין זה שבח לשליח כשעושה שליחות המשלחו אבל ישראל ואהרן ובניו עשו על פי דבורו של משה ולא שינו מכל אשר צוה להם והאמינו לשליחותו על זה שייך למדרש להגיד שבחו כנ"ל. וק"ל.

הפרק הבא    הפרק הקודם