[ד, א]
ויען אליפז, הנסה -
הנו"ן לשון רבים והסמ"ך מקום שי"ן והה"א מקום אל"ף, וכמוהו: נסה עלינו אור פניך ה'.

[ד, ב]
ועצור במלין לא נוכל -
ויש אומרים:
הנסה -
המנסה וטעם דבר בדבר.

ואחרים אמרו:
כי הדבר הוא המנסה.

ועצור במלין -
לא נוכל שלא נשיבך.

[ד, ו]
כסלתך -
דבר שתשען עליו, כמו: וישימו באלהים כסלם.

[ד, ז]
נכחדו -
נכרתו, כמו: ותכחד מן הארץ.

[ד, י]
שאגת אריה -
פירש בו רבי משה הכהן נ"ע:

כשאגת אריה, והעניין שישליט עליהם המקום אריות וחיות. ופירש רבי יונה נתעו נלתעו מן מלתעות.

ושניהם רחוקים ופירושו: שדמה אף אלהים לשאגת אריה על טרפו.

ופירש נתעו –
כמו יתעו לבלי אכל.

ומלת נתעו –
שבה על הכפירים, וכמהו: קול דודי הנה זה בא.

[ד, יב]
יגונב -
מן גנב ועניינו נחטף.

שמץ מנהו -
כל המפרשים פירשו בו מעט לפי העניין.
והנכון בעיני: שהוא מטעם ומה שמץ דבר נשמע בו, ועניינו: כי לא יכלה אזני לקחת הטוב המעולה ממנו, כעניין פנים ואחור הנזכרים בפרשת כי תשא.

[ד, יג]
בסעיפים -
מחשבות.

[ד, טו]
תסמר -
תרעיד, כמו: סמר מפחדך בשרי.

ורבינו האיי ז"ל פירש:

שהוא ממסמרות כי הכאב כמסמר נטוע.

יחלוף -
יהלוך כמו חלף הלך לו.

[ד, טז]
יעמוד -
זה בחלום:

דממה וקול -
כמו: קול דממה דקה וזו דרך נבואה קטנה.

[ד, יח]
לא יאמין -
אין אמונה בעבדיו כנגדו, שהוא לבדו שלם בלא חסרון.

תהלה -
כמו: אמרתי להוללים אל תהולו, בעבור חסרונם.

[ד, יט]
אף שוכני בתי חומר -
קל וחומר: הדרים בבתי חומר.
והנכון בעיני: שעבדיו ומלאכיו הם העליונים שאין להם גשם, שהוא גוף ונפשות בני אדם נחצבות מהם, ואף שוכני בתי חומר הם הגופות שיסודם בעפר.

ידכאום -
עניין בתי חומר ידכאו השוכנים, בעבור שיכלה הגוף כעש.

ורובי המפרשים פירשו:
לפני עש -
לפני שמש.
ואמר: כי עש, כמו ועיש על בניה תנחם והם שבעה כוכבים קרובים מהמצוק הצפוני, כמו שש ושיש. והטעם: כל ימי היות עיש.

[ד, כ]
מבלי משים -
פי' מבין, וכמוהו: וישימו וישכילו.

יוכתו -
מן כתית והטעם, כמו: בבקר יציץ וחלף.

[ד, כא]
הלא נסע יתרם -
יש מפרשים:
יסע יתרון דעתם ויאבד.

ואחרים אמרו:
כי הוא כמו: כי יתרי פתח - שיסע יתר אהלי.
והקרוב אלי: שהוא כמו: יתרה עשה, שהוא ממון ועניינו: שיאבד ממונם במותם.

ימותו ולא בחכמה -
חכמו שיקבצו ממון.
גם יורה זה הפסוק כי האדם לא נברא אלא שילמד חכמה.