[מב, ב]
כי כל תוכל -
כמו: יכול תוכל.
וכן: אם שוב תשבו בארץ הזאת.
והנכון כי כל דבר תוכל ולא יבצר ממך כל מזמה, כי כל הראשון מושך עצמו ואחר עמו.

[מב, ג]
ואחר שהגבורה והחכמה שלך היא, מי זה שיכול להסתיר עצתך, אז יהיה בלי דעת, והטעם: כי בלי דעת הייתי שרציתי להסתיר עצתך בעולם.

לכן הגדתי -
יצא דבר מפי שלא כהוגן ונכנסתי בנפלאות ממני ולא ידעתי.
והאמת שלא אוכל לדעת, רק מה שתודיעני אתה, וזה טעם אשאלך.

[מב, ה]
ועתה עיני ראתך -
מזה הפסוק נלמד, כי איוב לא נתנבא קודם זה, רק שמע שהיו נביאים בעולם, כאברהם ויצחק ויעקב.

[מב, ו]
על כן אמאס -
בכל דברי.

ונחמתי על עפר ואפר -
כי אנכי נבזה, כטעם: ואנכי עפר ואפר.

[מב, ז]
ויהי אחר, כי לא דברתם אלי נכונה -
הטעם שהודה ואמר: ונחמתי.

[מב, ח]
כי אם פניו אשא -
השם ישא פני הצדיקים בעולם הזה, רק בעולם הבא איננו כן, וחלילה שיעשה השם נבלה, רק בעבור שהיו חברי איוב מצדיקי השם, אם השם יביא עליהם רע יאמרו תועי רוח הנה זה דבר נבלה, ודברי איוב וחברי איוב עוד אפרש ובמה טעו, ואמר השם: שילכו לאיוב בעבור שהרשיעוהו חנם והנה התברר, כי איוב צדיק גמור היה.

[מב, י]
שב את שבות איוב -
שהיה נשבה ביד השטן, הוציאו מרשותו.

[מב, יא]
וינודו לו -
כמו: לנוד לו ולנחמו.

קשיטה -
כבשה קטנה.

[מב, יב]
ויהי לו ארבעה עשר אלף -
פירוש משנה ואין כאן השנים, לפי שאינן ברשותו, נו"ן שבענה כנו"ן בשנה אפרים יקח.

[מב, יד]
ימימה -
מגזרת: ימים תהיה גאולתו.

קציעה -
מגזרת: מר ואהלות קציעות.

קרן הפוך -
מ:ן ותשם בפוך.

[מב, טז]
ארבעה דורות -
בכאן טעה יצחק המהביל שאמר:

שכל דור חמש ושלשים שנה והנה מאדם ועד נח עשרה דורות.

ועוד: היה הימן בימי דוד ודוד הוא עשתי עשר ליעקב אבינו והימן כפלים הימנו.

[מב, יז]
ושבע ימים -
שהיו ימיו בכבוד ובשמחה.


נשלמו פירושי מלות ספר איוב ועתה אפרש הטעמים.
אמר איוב: ואשר יגורתי יבא לי.
הנה חשב אליפז שלא יגור, רק בעבור חטא שעשה והנה אומר כלל, כאשר ראו חברי איוב מות כל בניו פתאום, ורדת אש מן השמים וביזת אויביו ושחין גופו התברר אצלם כי כמכות האלה לא יעשה השם, כי אם בחוטאים ובפושעים כאנשי דור המבול, על כן אמר: ונהר יוצק יסודם ואנשי סדום ויתרם אכלה אש.
על כן אמרו לו: זכר נא מי הוא נקי אבד כן ארחות כל שכחי אל.
ואמר צפר: ועיני רשעים תכלינה ובעבור היות בניו במשתה תמיד והיין ישחית הדעת, על כן אמר: אם בניך חטאו לו ישלחם ביד פשעם.
ואמרו: שיעשה תשובה והשם יסלח לו.
ואיוב היה יודע בעצמו שהיה צדיק, על כן אמר: תם אני ולא אדע נפשי על לא חמס בכפי והיה צועק, כי אלה המכות שהכני השם אינם על עקב עון רק חנם, על כן אמר: והרבה פצעי חנם. ענו על זה חבריו, כי השם צדיק הוא בכל דרכיו לא יעשה עולה.
ענה איוב ואמר: הנה יש בעולם צדיקים ורשעים במכאובים, תם ורשע הוא מכלה ויש רשעים בנעימים וזה טעם ישליו אהלים לשדדים.
ענו חביריו, כי טובת הרשעים איננה עומדת, אם יעלה לשמים שיאו כגללו לנצח יאבד.
והנה ענה איוב: מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל יבלו ימיהם בטוב וברגע שאול יחתו והנה הם בטובה עד יום מותם?!
אז לא ידע בלדד מה ישיב והנה שב לשבח השם, המשל ופחד עמו.
אז ענה איוב: מה עזרת ללא כח גם הוא שבח השם והטעם: הנה אין לך תשובה כי אם לשבח השם, אני יודע לשבחנו יותר. אז החריש צופר ושב איוב ויסף לדבר בעבור שלא ענהו אחד מחבריו.
וטעם ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש ואחר כן והחכמה מאין תמצא כי השם יעשה רצונו יענה רשע גם צדיק גם יש צדיקים גם רשעים שיתן להם כל טוב שיתאוו, והנה יעשה כן בארץ ובנחלים שאין דעת להם ולדעת זאת החכמה למה זה נשגבה מדעת האדם?! והנה הטעם כאשר לא ידעו בני אדם מחשבות השם וגזירותיו שהם עמוקות, אולי אלה הגזירות שגזר עלי הוא ידע למה גזרם ואינם, בעבור שחטאתי לפניו.

ויוסף איוב שאת משלו השני: יספר שם צדקותיו ומעשיו, כי חבריו אמרו לו: אלמנות שלחת ריקם וזה אות כי שופט היה, על כן אמר: אב אנכי לאביונים ולב אלמנה ארנין וישבתו חבריו מענותו כי הוא צדיק בעיניו, כי לא היה כן בעיני חבריו, רק הסכימה דעתם שהיה רשע, על כן באו אליו הצרות הקשות פתאום.
ואליהוא חרה אפו על איוב שהאריך לשונו בקוצר רוחו, ואמר כנגד השם דברים שלא כהוגן, כמו: ידעתי כי אכנך הודיעני על מה תריבני הטוב לך כי תעשוק תחשבני לאויב לך?!
וזה טעם על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת ריעיו חרה אפו על אמרם, שהשם צדיק רק איוב הוא רשע.
ויתכן שהיה צדיק ואין ספק שהשם צדיק וזה טעם וירשיעו את איוב.
והנה סוד דברי אליהוא שאמר לאיוב וחבריו: כולכם תעיתם כי חשבתם שעמדתם בסוד השם והנה אמר לחבירי איוב, כי השם ינסה ויענה על עקב עון, או להסיר עון, או לקבל שכר.
ואמר לאיוב, שהיה מתרעם על השם בעבור שלא ישיבנו, כי כל דבריו לא יענה ודבר מגולה הוא במעשה, רק תפש איוב ואמר שהוא רשע בדבר פיו, שהרחיב על השם.
וכן: אמר האמור למלך בליעל, והטעם: הדרך מוסר הוא שיאמר העבד למלכו בליעל, או רשע, או מלך לנדיבים, כי למלך ישרת עצמו ואחר עמו, או טעמו אל אחד הנדיבים, כמו בן אתונות והראשון נכון בעיני, אף כי השם אשר לא נשא פני שרים על כן אמר: אבי יבחן איוב עד נצח וארח לחברה עם פועלי און.

ובאחרונה ויוסף אליהוא והטעם חשוב, כי הנה מפלאות הגשם לא ידע איך הם ולמה כן ומתי וכאשר נפלאו ממנו אלה הסודות, כן נפלאו משפטי השם עם בני אדם, כי הם עמוקות מאלה שהם בגופות נראות. והטעם על איוב ידבר למה הרימות קול לאמר למה עניתני?
היה לך לסבול ולהחריש ולא תדבר גבוהה גבוהה וזה טעם: ויען השם מן הסערה, והענין אתה שתבקש למה זה, הידעת אז תוליד וידעת כמה תחיה, וזה האור שאתה מתענג בו התדע מקומו או תדע למה תולדת העופות, גם הבהמות כן, וזה טעם התתן לסוס גבורה אז החריש איוב. ענה השם שנית: הרוב עם שדי יסור.
אז ענה איוב תשובה איננה נכונה, כי לא הצדיק השם, רק אמר: הנה אחריש ולא אדבר עוד, על כן ויען השם שנית מן הסערה והזכיר בהמות שהוא שם בהמה וגבורתו שהוא ביבשה,גם הזכיר גבורת לויתן, והטעם כאילו אמר לאיוב: איך גבהת כנגדי על כן הזכיר אלה הגדולים, והעניין הנה בבריותי ולא בנכבדים העליונים, רק בחיות שהם בארץ ובמים מתחת לארץ, שנים גבורים לא תוכל להם להשתעבד בהם, ולא לכרות על לויתן לאכלו, כי בן אדם לא יגבה לבו כנגד המלאכים, ולא כנגד בני האלהים, כי הם נכבדים ממנו כפלי כפלים כאשר פירשתי בפסוק: הנה אנכי שולח מלאך בראיות גמורות משקול הדעת ומדברי התולדת, גם דברי הנביאים פה אחד כך, ואשר מצאנו כתוב בדברי קדמונינו ז"ל, גם הוא אמת כי הם לא דברו רק על המלאכים הנבראים לעתם לכבוד הנביאים רק גובה לבו כנגד החיות והעופות, כטעם מלפנו מבהמות ארץ.
והנה אמר השם, כי הנה יש גופות בארץ עמך והם גבורים ממך, לא תוכל להם ולמה גבה לבך על כן הודה איוב באחרונה ואמר: על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר וזאת היא הנכונה, שדבר איוב באחרונה.