פסוק א
עוץ. יתכן שהיא ארם נהרים כי נחור היה אדון הארץ כמ"ש אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד) ועוץ היה בכור נחור כמ"ש את עוץ בכורו (שם כב) וע"כ קראו שם הארץ ע"ש בנו הבכור כי לו משפט הממשלה
תם וישר. עם הבריות:

פסוק ב
שבעה בנים. אף זה יחשב לברכה שהיו בניו הזכרים כפולים מהנקבות ועוד יותר:

פסוק ג
צמד בקר. חשב הבקר זוגות לפי שהדרך לחרוש בבקרים וא"א לחרוש בפחות משנים וכחד חשיבי אבל גמלים ואתונות עומדים לרכיבה ולהטעין משאות והאחד ראוי לה
ועבודה רבה. תוצאות האדמה נקרא עבודה על כי תוציא צמחה ע"י עבודה שעובדין בחרישה וקצירה וכן נאמר ביצחק ועבודה רבה (בראשית כו)
גדול. בעושר ובנכסים
מכל בני קדם. ר"ל מכל אנשי ארצו כי ארם היה בפאת המזרח כמ"ש ארם מקדם (ישעיה ט):

פסוק ד
והלכו. לפי שהדבר היה תמידי נופל בו לשון עבר אף לשון עתיד וכמ"ש למטה ככה יעשה איוב וגו'
בית איש. בבית כל איש ביומו הקבוע לו
ושלחו. בכל יום היו שולחים להזמין האחיות על המשתה:

פסוק ה
כי הקיפו. כי עשו ימי המשתה בחוזר חלילה ואמר בכל פעם שהקיפו ר"ל אחר יום המשתה של האחרון שבהם שהיה עתיד הראשון להתחיל שוב בתחלה
ויקדשם. הזמינם לבוא אליו להיישירם בדרכי ה'
מספר כולם. לפי מספר הבנים והבנות
אולי. שמא בעבור טוב לב ממשתה תמיד חטאו וגדפו בלבבם כלפי מעלה ולזה הביא עולות כי היא מכפרת על הרהור הלב
ככה. כמשפט הזה עשה כל הימים :

פסוק ו
ויהי היום. ר"ל היום המוכן לשיבואו בו לפני המקום מלאכי מעלה מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה שהוא יום המשפט
בני האלהים. הם מלמדי הזכות
גם השטן. ללמד חוב ולקטרג על הבריות:

פסוק ז
מאין תבוא. מאיזה מקום אתה בא ולפי שאין רשות לקטן לדבר עד שיתחיל עמו הגדול לזה פתח עמו ושאלו
משוט. בא אני מן השטיטה בארץ ומן ההתהלכות בה וכפל הדבר במלות שונות לומר היטב חפשתי לראות מעשי בני האדם וכאומר הנה מצאתי חבילות חבילות פשעי בני אדם:

פסוק ח
השמת. האם שמת לבך לקטרג גם על איוב אשר באמת אין כמוהו וגו' וכאומר הלא בידו לא מצאת מאומה רע:

פסוק ט
החנם. וכי בחנם ירא איוב מה' מבלי הקדמת שכר:

פסוק י
שכת בעדו. הגנת עליו כאלו גדרת עליו ועל ביתו מסביב לבל תת את הרעה לקרוב אליהם
ומקנהו פרץ. בעבור רוב המקנה ידמו כאלו פרצו גדרם ר"ל כאלו לא יכילם מקום נגדר כי מלאו פני תבל:

פסוק יא
ואולם. ובאמת נסה ושלח עתה בו מכת ידך וגע בבני ביתו ועשרו לאבדם ממנו
אם לא. הוא ענין לשון שבועה וגזם ולא אמר הרי הוא כאלו אמר אם לא כן יהיה יבוא עלי כך וכך וכן אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קלא)
על פניך. בעבור כעסך עליו בדבר אבדן בני ביתו והעושר יגדף כלפי מעלה:

פסוק יב
הנה וגו'. מסורים המה בידך לאבד הכל אבל לא תשלח ידך אל גופו להכות גם בו
ויצא השטן. לאבד בני ביתו עם כל העושר:

פסוק יג
ויהי היום. כאשר בא היום שחזרו לאכול בבית הבכור אז אירע מה שאירע וכוונת השטן היה להקניט את איוב ביותר בחושבו הלא זה היום בבוקר העליתי עולות מספר כולם כמ"ש למעלה ויהי כי הקיפו וגו' ואם כן מנוקים המה מעון ומדוע אם כן מתו ובעבור זה ירבה לגדף:

פסוק יד
ומלאך בא. אחד מנעריו בא לבשרו הרעה
על ידיהם. אצלם בסמוך להם:

פסוק טו
ותפול שבא. עם שבא חנתה עליהם ולקחה הכל לעצמה
ואת הנערים. החורשים עם הבקר והרועים והאתונות
להגיד לך. כי ארז"ל שאחר שגמר דבריו מת גם הוא והרי הוא כאלו אמר הנה לא נמלטתי כ"א להגיד לך ולא להשאר חי:

פסוק טז
עוד זה. כשהיה עוד הראשון מדבר דבריו בא זה השני ואמר הנה אש חזקה וגדולה נפלה מן השמים והתחילה להבעיר בצאן ובנערים שומרי הצאן ושרף את כולם:

פסוק יז
כשדים. חיל כשדים חלקו עצמן על שלשה חלקים ופשטו עצמן בעבור הגמלים לקחת לעצמו כדרך שוללי המקנה אשר יתפזרו מסביב לאסוף המקנה
ואת הנערים. המה רועי הגמלים:

פסוק יח
עד זה. כמו בעוד זה
אוכלים. היו אוכלים וגו':

פסוק יט
ויגע בארבע פינות. עם כי בא מעבר אחד הקיף את כל הבית מסביב
על הנערים. המה בניו ומשרתיהם ולא זכר הבנות כי כ"ש הוא היות הנקבות המה תשושי כח ביותר:

פסוק כ
ויקרע. בעבור הצער והאבל
ויגז את ראשו. תלש שער ראשו וקצר בדבר המובן
וישתחו. אל ה' לברך על הרעה:

פסוק כא
ערום וגו'. ר"ל כמו שיצאתי מבטן אמי ערום מבלי עושר כן אשוב אל הקבר זולתם וכאומר מה לי להתרעם על אבדן הבנים והעושר הלא לא נולדו עמי ואשוב א"כ כמו שנולדתי ולתוספות ביאור אמר הלא ה' נתן לי והוא לקח את שלו ומה לי להתרעם עליו
שמה. ר"ל אל מקום הידוע המוכן לכל ולא הוצרך לפרש כי מובן הוא מאליו וכן על כל המעשה שם (קהלת ג):

פסוק כב
בכל זאת. עם כי באו עליו צרות תכופות הוה על הוה מ"מ לא חטא להתרעם אחר ה' ולא אמר עליו דברי תפלה: