פסוק ב
אמנם. האמת כי אתם הרבים ולמולי תחשבו לעם כי נשארתי לבדי ואין מי יחזיק בידי אבל וכי בעבור כי אתם הרבים למולי תמות החכמה עמכם ר"ל וכי כל החכמה היא בכם עד שאם תמותו תמות גם היא ולא תשאר בעולם:

פסוק ג
גם לי לבב. הנה לא כן היא כי גם לי יש לב מבין כמו לכם ואינני נופל במעלה להיות גרוע ופחות מכם
ואת מי. ועם מי מהאנשים אין לב מבין כמו שיש עם אלה הריעים וכי חכמה גדולה יש בכם אשר לא תמצא בשאר האנשים :

פסוק ד
שחוק לרעהו. על כן הרבה צופר לבזותו אמר הנה אני אהיה לשחוק וללעג למחשבתו אשר בעבור גודל הצלחתו אשר ישיג כל תאותו כאלו בכל אשר יקרא לשאול מאלוה יענה וישיב לו למלאות שאלתו לזה גבה לבו עד כי ישחוק עלי אשר אני באמת צדיק תמים :

פסוק ה
לפיד בוז וגו'. כי כן הדרך אשר למחשבות איש שאנן ושקט מרוב כל יחשב כלפיד הבזוי את מי אשר הוא נכון שימעדו רגליו לפול ולזה הרבה צופר לשחוק בי:

פסוק ו
ישליו. אבל לא מרוב חכמה ויושר לבב רבה הצלחתו כי הלא ראינו אשר אהלי השודדים המה בשלוה ומשכנות בטוחות נמצאים למרגיזי אל לאשר יעבוד הכו"ם אשר לא ימוש ממקומו ומביא אותו בידו ועכ"ז אליו ישתחוה ולו יעבוד וא"כ אף מהצלחת צופר אין ראיה על החכמה ויושר הלבב :

פסוק ז
ואולם. אבל חכמת מה לך ואם בהודעת העלמת חקר אלוה לא צריכנא לך כי באמת שאל אל הבהמות וכ"א תלמדך העלם חקר אלוה רצה לומר משלימות יצירת היצורים ומהחכמה אשר בהם יתחלפו אלה מאלה מכל זה נוכל להשכיל שלא נמצא חקר אלוה וכאלו הם יורו ויגידו את זאת:

פסוק ח
ותורך. ר"ל מטבעי ארבעה היסודות וכל הדברים הנמצאים בארץ המורכבים מהם מאלה תוכל להבין העלם חקר אלוה:

פסוק ט
מי לא ידע בכל אלה. מי הוא הסכל אשר לא ישכיל לדעת העלמות חקר אלוה באמצעית אלה הדברים זולת מאמריך
כי יד ה' וגו'. כי הלא יד ה' עשתה כל זאת ומהם הלא יוקח ראיה על עומק חכמתו שאין חקר לה :

פסוק י
אשר בידו וגו'. מוסב למקרא שלפניו לומר הוא האלהים אשר בידו וגו'
ורוח וגו'. זכר לעצמו רוח האדם על כי היא העולה על כולנה:

פסוק יא
הלא אזן. האוזן השומעת תבחן הדברים ממי נאמרו והחיך הטועם הוא יטעם לו טעם המאכל המר הוא אם מתוק כי בו ניתן ההרגש הזה ויובן א"כ הרבה מן הדברים ע"פ החוש:

פסוק יב
בישישים חכמה. ובעבור זה ימצא הרבה מן החכמה בלב הישישים כי בעבור רוב הימים ראו הרבה בחוש ומהם יקחו התחלה להבין דבר מתוך דבר
ואורך. הבי"ת מן בישישים משמשת בשתים כאלו אמר ובאורך ימים תבונה והוא כפל ענין במ"ש ועל כי צופר היה צעיר ממנו לימים אמר איך תתפאר בחכמה למולי ואני ישיש וזקן ממך:

פסוק יג
עמו. ובעבור רוב השנים ידעתי א"כ בלעדך שעם ה' תכלית החכמה והגבורה
לו עצה. הוא המשכיל לתת עצה ובידו התבונה:

פסוק יד
הן יהרוס. כאשר יחפוץ להשגיח הלא ישדד המערכה וכשהוא מהרס דבר מה הנה לא יבנה בזולת רצונו
יסגור. כאשר יסגור המאסר על איש הנה לא יפתח בזולת חפצו:

פסוק טו
הן יעצור. ימנע הנביעה במים ונעשה המקום יבש
וישלחם. ופעם ירבה מימיהם וישלחם לשטוף פני האדמה ומהפכים הארץ כי מאבדים הרבה :

פסוק טז
עמו עוז. בידו החוזק והתשות את מי לחזק ואת מי להתיש כח זרועו
לו שוגג. יודע הוא שגגת האדם עם כי לא ידע האדם בנפשו
ומשגה. יודע הוא הדבר אשר האדם משגה בו את הזולת עם כי לא ידעו הזולת:

פסוק יז
מוליך. חכמי לב בעלי עצה מוליך בדרך שולל ויסכל דעת השופטים עם כי מאד חכמו:

פסוק יח
פתח. מתיר קשר השרים ר"ל מסיר קשרי רצועות העול אשר שמו על העם
ויאסור. וכאשר יחפוץ יקשור האזור במתניהם ר"ל יאמץ כוחם כי האזור במתניו הוא מחוזק ומזורז:

פסוק יט
מוליך כהנים. השרים מוליך בדרך שולל ויעוות החזקים בעלי הכח לבל ילחמו בדרך הנימוס והראוי:

פסוק כ
לנאמנים. להמדברים בעלי המליצה יסיר מאמר שפתותם עד לא יכינו לדבר מה בלבבם ומהזקנים בעלי המדע יקח מיטב תוכן האמרים :

פסוק כא
שופך. פעם יביא בוז הרבה על נדיבים כמים הנשפכים ומרפה חגורת החזקים ר"ל יתיש כוחם כי החגור הוא מזורז ונחלש כשנרפה החגור:

פסוק כב
מגלה. ר"ל מלמד האדם דעת להשכיל דברים עמוקים קשה ההבנה
צלמות. ר"ל דברים הנעלמים ביותר מוציא לאור כי יחנן האדם דעה ויאיר עיניו להבין דבר מתוך דבר:

פסוק כג
משגיא. הוא מגדיל את האנשים בממשלה רב והוא מאבדם
שוטח. הוא יפרשם ע"פ האדמה במרחב רב והוא ינהיגם מארצם ללכת גולה :

פסוק כד
מסיר. פעם מסיר חכמת לב ראשי העם המנהיגים אותם והמה יתעו את העם ללכת בעצת תוהו לא בדרך ישר ועצה נכונה:

פסוק כה
ימששו. והמה ממששים בידיהם במקום החשך אשר ילכו בה ולא ילכו במקום אורה ר"ל שוגים ללכת בעצת תוהו ולא יפנו אל מול העצה הנכונה
ויתעם. ה' מתעה אותם להיות מבולבלים בדעתם כמו השכור: