פסוק א
הן כל ראתה עיני. כל הדברים האלה שאמרתי הנה ראתה עיני הדברים הנראים ושמעה אזני הדברים הנשמעים ובין העין ובין האזן הבינה לכל אחת מהנה שבדבר ה' נעשה :

פסוק ב
כדעתכם. כשיעור ידיעתכם ידעתי גם אני לא פחות וגרוע אנכי מכם בדבר הידיעה ומה זה תספרו לפני מפלאות ה':

פסוק ג
אל שדי אדבר. לא אחפוץ מעתה להתווכח עמכם כ"א אל שדי אדבר ועמו אחפוץ להתווכח:

פסוק ד
ואולם. אבל מכם אין לי תועלת כי אתם מחברים יחד דברי שקר כי תאספו עלי עון רב אשר לא כן הוא ובהיות כן אתם כולכם רופאי הבל ר"ל מה שתנחמו אותי לומר כשאשוב לה' ישגא אחריתי הלא הבל הוא כי אין בי עון לשוב עליו :

פסוק ה
ותהי לכם לחכמה. כי בדבריכם נראה כסכלות לכם לזאת שתקו ואולי יחשוב מי שאתם חכמים:

פסוק ו
שמעו. הבינו עתה ויכוח אמרי
וריבות. הוא הויכוח וכפל הדבר במ"ש :

פסוק ז
הלאל. וכי בעבור להצדיק את האל תדברו עולה לתלות בי עון רב
ולו. וכי בעבורו תדברו רמיה בתמיה וכי הגון הדבר:

פסוק ח
הפניו. וכי תשאו פניו להחניף לו כאשר תריבון בעבורו וכי רצונו בזה:

פסוק ט
הטוב. וכי יהיה טוב לכם כאשר יחקור אתכם במשפט על הדברים האלה וכי תהתלו בו לומר אז לפניו מהתלות הנה לכבודך דברנו כל אלה וכאשר יהתל איש ברעהו :

פסוק י
הוכח. דעו שיוכיח אתכם אם תחניפו לו לשאת פניו בסתר בעמקי הלב כי יודע הוא תעלומות לב אשר בזדון תדברו ולא משגה המה:

פסוק יא
הלא שאתו. שריפת להב אשר תבעת אתכם
ופחדו וגו'. ואיך תוכלו להצטדק במשפט:

פסוק יב
זכרוניכם. ר"ל הלא בני אדם כולכם וזכרוניכם משולים לזכרון האפר וגופכם דומה לגוף החומר ומה זה לא יראתם מפחד המשפט :

פסוק יג
החרישו. לזאת שתקו מעתה מלדבר מה ממני לתלות בי עון רב ואני אדבר דברי ואף אם יעבור עלי מהרעות מה שיעבור אם רב ואם מעט ר"ל לא אחדל מלדבר מפחד יראת העונש :

פסוק יד
על מה. בעבור מה ר"ל מה הוא העון אשר בעבורו אשא כל בשרי בשיני כי כל הבשר נלקה ונשחת ולא נותר מהם כ"א לבד הבשר הדבוק בשיני כמ"ש ואתמלטה בעור שני (לקמן יט)
ונפשי. ועל מה נפשי קלה להתפרד ממני כאלו היתה בכפי אשר מיד בהפתח היד תפול ממנה :

פסוק טו
הן יקטלני. ר"ל אל תחשבו שצעקתי יורה שעל אשר אחשב שאבדה תוחלתי סרה ממני בעבור זה יראת ה' כי לא כן הוא כי אף אם יקטלני עוד אקוה לו לעדן את נפשי בתענוג הרוחני ומדוע א"כ תסור ממני היראה וכל דברי לא להתריס נגדו אך חפצי לברר דרכי לפניו לפלס אותם:

פסוק טז
גם הוא. והן ידעתי כי מלבד זכיותי אשר רבו וילמדו עלי זכות יהיה גם הוא לי לישועה בעבור יושר אמרי כי חפצי באמת ולא להחניפו לומר לפניו הן צדקת כי אמנם חטאתי ואם לא כן הוא כי בעל חנף לא יבוא לפניו כי שנוא הוא לו:

פסוק יז
שמעו. הבינו אמרי ויכנסו באזניכם:

פסוק יח
ערכתי משפט. סדרתי אמרים לטעון במשפט וידעתי אשר אצדק על פיהם:

פסוק יט
מי הוא יריב ר"ל מי הוא אשר ערב לבו לגשת לריב עמדי להשתיקני מבלי טענות צודקות
כי עתה. אם אחריש עתה בעבור הטענות הכוזבות אשר יגידו הריעים הלא אמות ואגוע מכאב מניעת הדברים:

פסוק כ
אך שתים. חזר פניו כלפי המקום ואמר אך אל תעשה עמדי שתי הדברים הם האמורות למטה ואז לא אסתר מפניך כי אמצא מענה להתווכח:

פסוק כא
כפך. האחת היא אשר בעת הויכוח הרחק מעלי מכת ידך לבל יטרדוני והשנית אשר אז אל תפחד אותי אימתך שלא יסתתמו טענותי:

פסוק כב
וקרא. או קרא לומר מה פשעי ואני אשיב לך או אדבר אני יושר דרכי ואתה תשיב לי:

פסוק כג
כמה. כמה מספר העוונות והחטאות אשר תחשוב לי כמה הם אף הודיעני מה הם פשעי וחטאתי כי אני לא ידעתי מאומה בידי לא פשע ולא חטאת:

פסוק כד
למה פניך תסתיר. אחז במשל מדרך האדם המצוה ליסר את מי ומסתיר פניו לבל יראה בו שלא יכמרו רחמיו עליו
ותחשבני. ואתה חושב אותי לך לאויב ומורד עד אשר תשתדל מאוד בהבאת הרעות עלי:

פסוק כה
העלה. וכי תערוץ עלה נדף וכי תרדוף את קש יבש וכי זהו כבודך והלא אני כאחד מהם:

פסוק כו
כי תכתוב. כל המרי והמרד הנמצא בי תכתוב עלי בספרך למען לא ישכח ואף העוונות שעשיתי בנעורי עוד לא הייתי שלם בשכלי הנה אתה מוריש אותם לי לקבל הגמול גם עליהם כאשר ידקדק האדם אחר הדומה לו:

פסוק כז
ותשם בסד רגלי. עם כי שמת רגלי בכבלי עצים סגורים והוספת עוד לשמור כל ארחותי לבל אברח והלא רגלי סגורים ואיך אוכל לברוח ועוד תוסיף להכאיב אותי כי תחקוק נקבי עצי הסד מצומצמים לפי מדת שרשי רגלי הם עצמות הרגל והמה דוחקים בשר הרגל ומצערים ביותר ור"ל הנה תייסר אותי במכאוב על מכאוב אשר לא אוכל לשאת:

פסוק כח
והוא. הלא הגוף הנרדף ממך הלא יבלה ויושחת כדבר הנרקב וכבגד אשר אכלו התולעת וכי כבודך היא זו לרדוף אחר בריה שפלה כזאת: