פסוק א
ויוסף. בראותו כי עד כה אין מי יענה לו הוסיף עוד להרים קול בדברי משל ואמר דבריו והמשל הוא בהלו נרו וגו' ורבים כמוהו:

פסוק ב
מי יתנני. מי יתן אותי להיות עתה כמו שהייתי בהחדשים הקודמים כמו הימים אשר שמרני אלוהי:

פסוק ג
בהלו נרו. כשזרחה אור השפעתו על ראשי וכשהיה חשך בעולם הלכתי אני לאור הנשפע עלי מאת המקום :

פסוק ד
כאשר. מוסב על מי יתנני לומר מי יתן אותי להיות כאשר הייתי בימי קדמותי בעת התאספו כולם אל אהלי להמתיק סוד בדבר מצות אלוה:

פסוק ה
בעוד. בעת היה עוד שדי עמדי להטיב לי ונערי היו סביבותי לשמש אותי:

פסוק ו
ברחוץ. בעת רחצו מקומות מהלכי בחמאה והוא מדרך גוזמא והפלגה ולומר כ"כ גדולה השפע עד כי היה החמאה נשפך בארץ ואין מי מאסף כי בוז יבוזו לו מרוב כל
וצור. הצור אשר היה עמדי היה יוצק ושופך נחלי שמן והוא משל על מרבית השפע וגודל ההצלחה:

פסוק ז
בצאתי. בעת יצאתי אל השער אצל העיר לשבת במושב הזקנים שדרכם לשבת בשער העיר כמ"ש אל זקני העיר השערה (דברים כב)
ברחוב. בעת הכנתי מושבי ברחוב העיר:

פסוק ח
ראוני. כאשר ראו אותי הנערים אז נחבאו לבשתם להתראות לפני
קמו עמדו. קמו מפני ונשארו עומדים ולא מלאה לבם לשבת עמדי :

פסוק ט
עצרו. מנעו בדברים ולא השלימו אמריהם בעבור בואי וסתמו פיהם בכפם ולא דברו עוד :

פסוק י
נחבאו. נסתר קולם ולא היה נשמע וכאלו דבקה לשונם אל חכם לבל יוכלו לדבר :

פסוק יא
כי אוזן. וכל זה בא לי בעבור יושר דרכי כי האוזן אשר שמעה כשרון מפעלי היתה משבחת אותי והעין אשר ראתה מיטב דרכי היתה מעידה על צדקתי:

פסוק יב
כי אמלט. כי דרכי היה אשר אמלט בכל עת את העני מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו ואף את היתום ואף את כל מי שאין לו עוזר שחלפה עזרתו מקושי המזל את כולם הייתי ממלט:

פסוק יג
ברכת אובד. באה עלי ברכת האיש האובד בעניו כי חננתיו והוא ברך אותי
ארנן. העמדתי ברינה ושמחה כי הטבתי חסדי עמה:

פסוק יד
צדק לבשתי. מרבה הייתי בצדק עד כי הייתי מעוטף בה
וילבשני. הצדק עצמה באה אלי להלביש אותי ר"ל כ"כ הייתי רגיל בצדק עד שבכל עת באו אלי עניים מרודים לחננם כי כן דרך העניים לחלות פני איש מתן
כמעיל. כמו המעיל שהוא לבוש העליון וכמו המצנפת הנתונה על הראש ממעל אשר בעבור זה מדרכם להיות זכים ונקיים כן היתה משפטי זכה ונקיה מבלי הטיה מה:

פסוק טו
עינים וגו'. ר"ל מי שהיה עור או פסח ולא היה יכול לעשות צרכיו בעבור זה אני הייתי עושה לו והרי הוא כאלו הייתי לו לעינים ורגלים :

פסוק טז
אב אנכי. הייתי לאביונים כאב להושיעם מכף חומסיהם
וריב וגו'. כאשר לא ידעתי אמיתת דבר הריב הייתי חוקר לדעתם:

פסוק יז
ואשברה. שברתי שיני העול אשר יאכל בהם את האביונים והוצאתי את הטרף מבין שיניו ר"ל התשתי כחם והוצאתי את הגזלה מתחת ידם :

פסוק יח
ואומר. בעבור יושר דרכי אמרתי כאשר אגוע ואמות אהיה עם קני ר"ל לא תחרב ביתי עד כי אמות אף אמרתי אשר ארבה ימים כמספר חול הים והוא מלשון גוזמא:

פסוק יט
שרשי פתוח. שרשי יהיה פתוח אל המים ויהיה רטוב ומלוחלח והטל יתמיד בענפי, ר"ל חשבתי שלא תסור הצלחתי:

פסוק כ
כבודי. הכבוד אשר עמדי תתחדש בכל עת
וקשתי. החוזק והתוקף אשר בידי היא תחליף את כבודי כי בעבורה יחליפו לי כל העם בכל פעם כבוד חדש:

פסוק כא
לי שמעו. כ"כ חזקה ידי עליהם עד אשר שמעו לי לכל אמרי וטרם דברי היו מייחלים ומתאוים שאדבר דברי
וידמו. והמה שתקו אל עצתי ולא ערבה לבם להשיב אמרים עליה:

פסוק כב
אחרי דברי. אחר שדברתי את דברי לא השתדלו לקחת עצה פעם שנית אל הדבר ההוא
ועלימו. אמרי פי היה מדובר ביניהם כי יספרום זה לזה על כי למאד יחבבו אמרי:

פסוק כג
ויחלו. היו מייחלים ומקוים לשמוע אמרי כאשר יקוו אנשים למטר השמים ולאחר זמן באיחור רב פתחו פיהם לדבר דבריהם כי המתינו עד אשר אדבר אני כל דברי תחילה:

פסוק כד
אשחק. כאשר הייתי משחק אליהם לא האמינו בעצמם שאני שוחק אליהם כי היה הדבר זר להם לגודל חשיבותי
ואור פני. ועם כי שחקתי אליהם עם כ"ז לא היו מגרעין ומחסרין זוהר פני להגיס דעתם עמדי להקל בכבודי להכות מאור פני:

פסוק כה
אבחר. אני הייתי בוחר דרכם אשר ילכו בה וישבתי בראש כולם ושכנתי ביניהם במקום המעולה כאשר ישכון המלך בתוך הגדוד
כאשר אבלים ינחם. הייתי להם כאיש אשר ינחם את האבלים ר"ל כמו שכולם יתנו לב לשמוע דברי המנחם להסיר מעליהם את היגון כן כולם נתנו לב לשמוע אמרי וחוזר לראשית אמריו לומר בעבור גודל חזקת היד כזה הבאה מיושר לכת ומחיבה יתירה הנה חשבתי שהיא תחליף כבודי לתת לי כבוד חדש בכל פעם: