פסוק א
ועתה. כאומר אבל לא כן הוא כי עתה נהפך עוד הדבר כי שחקו עלי אף אנשים צעירים ממני לימים ומבוז משפחות אשר מאסתי את אבותם לשום אותם עם הכלבים שומרי צאני להיות גם הם לשומרים עם הכלבים:

פסוק ב
גם כח ידיהם. לא בלבד על שהיו פחותים במעלה מאסתים כי גם בעבור כי אמרתי למה לי כח ידיהם כי הלא מעט היא ואין בו די להציל הצאן מן הבא לטרפם
עלימו אבד כלח. הזקנה שהיתה בהם היא היתה אבודה כי מה תועלת היתה בהזדקנם הואיל והיו פחותים במעלה וחלושי הכח:

פסוק ג
בחסר. בסבת חסרון העושר ובסבת הרעב ישבו גלמוד מבלי חברת אנשים כי נכלמו לשבת בין אנשים
העורקים. היו נסים לארץ ציה ושממה
אמש וגו'. המקום שאין אנשים מצוים להסתיר קלונם :

פסוק ד
הקוטפים. היו תולשים למאכלם עשב מלוח ועלי אילן ושורש רתמים היה לחמם ומזונם עם כי הדברים האלה אינם נאותים למזון האדם:

פסוק ה
מן גו. מן תוך העיר היו נגרשים והבריות היו מריעים עליהם בקול לאמר גרשו גרשו כאשר יריעו על הגנב בעת יגורש:

פסוק ו
בערוץ. למען ירוחקו מבני אדם לשכון בחריצי העמקים ובנקבי העפר והסלעים:

פסוק ז
בין שיחים. בין האילנות יצעקו ויהמו כפראים בעבור הרעב ותחת עצי הקוצים יתקבצו ויתאספו:

פסוק ח
בני נבל. והנה בניהם השוחקים עלי אשר יקראו בני נבל גם בני בלי שם על כי לא היה לאביהם שם על פני חוץ הנה מאז נשברו ונדכאו גם המה מן הארץ כי בעבור פחיתת אביהם לא מצאו מי יחננם :

פסוק ט
ועתה. והנה עתה יתגדלו עלי ואני להם לנגון כי ינגנו בדברי המקרים אשר באו עלי ואני אהיה להם למלה כי כל ספורי שיחתם המה בי:

פסוק י
תעבוני. מאסו אותי ורחקו עצמם ממני ולא מנעו מלרוק לפני ודבר בזיון הוא לרוק בפני האדם:

פסוק יא
כי יתרי פתח. מי שבידו לפתוח פתח יתר קשתי לבל אוכל לירות עוד מעתה ובזה עינה כחי כי הנני מסור בידם ולא אוכל להלחם למולם ור"ל המקום התיש כחי
ורסן. החוזק שהיה לי עליהם להטותם לכל אשר אחפוץ כאדם האוחז ברסן הסוס להטותו הדרך הנה עתה שלחו וגרשו מפני את הרסן ר"ל פרקו העול ויצאו מתחת ידי:

פסוק יב
על ימין. ערבה לב הנערים לגשת לעמוד על ימיני וכשצר להם המקום שלחו וגרשו רגלי לדחפם להלאה והוא דרך בזיון
ויסילו. הדרכים אשר ילכו בהם לצער ולשבר אותי עשו אותם עלי מסילה ודרך כבושה לרוב התמדתם ללכת בהם:

פסוק יג
נתסו. הנתיב אשר אני אלך בה נתצו והרסו ר"ל מונעים אותי לעשות חפצי
להותי יועילו. המה מועילים להגביר הותי ושברי עם כי אין להם בזה עזר ותועלת מה עכ"ז יעשוהו משנאתם אותי:

פסוק יד
כפרץ רחב. כמו פרצה רחבה אשר יבוא בה המים בשטף רב כן יתאספו רבים יחד לבוא אלי לצערני ובמקום חשך יקיפו ויסבבו לבוא אלי שלא ארגיש בהם להשמט מהם עד לא יבואו:

פסוק טו
ההפך עלי. קבוצת בהלות הפכה עצמה לבוא עלי ותרדוף נפשי כרוח הרודף מוץ הרים והישועה הרגילה לבוא עלי מאז הנה עתה עברה מהר כעב הזה הממהר לעבור ממקומו :

פסוק טז
ועתה. הואיל ועברה הישועה תשתפך נפשי אשר עלי ורוצה לצאת כי ימי העוני יאחזו אותי ואין הישועה באה להוציאני מידם:

פסוק יז
לילה. בלילה תכבד חליי עד כי נקר ונשבר עצמי מעלי ואף גידי לא ישכבון ר"ל אף בעת משכב השינה לא ינוחו מתנועתם כי דופקים והולכים בעבור החום הנכרי אשר בהם מרוב החלי:

פסוק יח
ברב כח. בעבור רוב כח החלי ישתנה לבושי בכל עת כי מסבת לכלוך הזיעה והליחה המעופשת הזלה מהשחין יתטנף המלבוש ובע"כ יחליפנה באחרת
כפי כתנתי. כשעור כתנתי המסבבת כל גופי מסביב כן יאזרני החלי בכל סביבי:

פסוק יט
הורני לחומר. החלי הזה השליך אותי אל הטיט לצנן בה חום השחין ואני נמשל ודומה כעפר ואפר להיות מושלך ארצה כמוהם:

פסוק כ
אשוע. הן אם אצעק אליך ולא תענה לי או אם עמדתי ושתקתי ולא תתבונן בי להציל אותי מן הרעה ומלת לא משמשת בשנים וכאילו אמר ולא תתבונן בי, או ר"ל תתבונן בי להחליף נגעי המכאוב:

פסוק כא
תהפך. הלא אתה רחום ותהפך להיות עלי לאכזר
בעוצם. בחוזק ידך תראה בי נטירת איבה:

פסוק כב
תשאני. נשאת אותי למעלה אל מקום אשר ישלוט שם חוזק הרוח ושמה הרכבתני שיניעני הנעות חזקות ובזה תמוגג אותי בתשות כח והוא למשל על פלאי היסורים:

פסוק כג
כי ידעתי. אשר לפי גודל התשות ידעתי שחיש מהר תשיבני אל המות לבוא אל הקבר מקום מיועד לכל חי:

פסוק כד
אך לא בעי. אך נחמתי כי לא ישלח מכת יד בקבר אשר בשברון הקבר תהיה ישועה להיסורין כי אז ילכו להם אבל לא אקוה עוד לחזור לקדמותי:

פסוק כה
אם לא בכיתי. האם לא בכיתי בעבור צרות מי שיומו קשה עליו שיש לו קושי המזל האם לא עגמה נפשי בעבור עוני האביון להיות מיצר בצרתו:

פסוק כו
כי טוב קויתי. כי בא עלי עונש מר אשר קויתי לטוב ויבא רע וגו' כאלו היה בידי עון זה:

פסוק כז
מעי רתחו. הלא מעי רתחו כי המו מעי לו לחמול עליו ולא שתקו מן הרתיחה ועכ"ז קדמוני ימי עוני:

פסוק כח
קודר וגו'. ר"ל כמו הנשחר מעצמו ולא שזפתו השמש שאז הולך הוא בשחרותו כי לא תלך השחרות בעמדו בצל כדרך השחרות הבאה מן השמש כן לא אקוה שילכו היסורים ממני כי באו עלי בלא עון ופשע לשאחשב שימרקו העון וילכו להם ולכן קמתי בקהל רב ואצעק הואיל ובין כך ובין כך לא ילכו היסורים:

פסוק כט
אח הייתי. אני דומה לתנים ובנות יענה כי המה ישוועו ויצעקו תמיד מבלי הפסק וכמו כן גם אני:

פסוק ל
עורי שחר מעלי. נשחר עורי אשר ממעל ועצמי נתבייש מן חום החלי:

פסוק לא
ויהי לאבל כנורי. מה שהורגלתי מאז לשמוע קול כנור ועוגב נהפך עתה לעסוק באבל וקול בוכים: