מצודות דוד, איוב פרק לט
פסוק א
הידעת. ארז"ל תיש הבר היא אכזרית על בניה ובשעה שכורעת ללדת עולה לראש הסלע כדי שיפול ולדה לארץ וימות והמקום מזמין לה נשר ומקבל את הולד על כנפיו ולזה אמר לאיוב האם אתה ידעת עת לדתה להזמין לה הנשר
חולל אילות. ארז"ל אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת ללדת מזמין לה המקום דרקון ומכישה ברחמה ומתרפה ויולדת בקלות ולזה אמר האם אתה תשמור העת אשר יבואו לה חיל וחבלי לידה להזמין לה הדרקון :
פסוק ב
תספור. וכי תספור לה ירחי לידה מתי תמלאנה וכי ידעת עת לידתן לעשות לה אז כדרך המילדת:
פסוק ג
תכרענה. הלא כאשר תכרענה ללדת מעצמן יצאו ילדיהן דרך בקוע פתיחת פי הרחם ושולחת מעצמה את חבליה כי ילכו להם מיד אחר הלידה מבלי צורך אל המילדת :
פסוק ד
יחלמו. והוולדות יתחזקו מעצמן ויהיו בריאים ולא נתרסקו מן הלידה והמה גדלים בחוץ לחורב ביום ולקרח בלילה והמה יוצאים מאת פני אמותם ואינם שבים להן להיות נזונים משלהן:
פסוק ה
מי שלח וגו'. מלהביא צוארו בעול עבודה
מי פתח. לבל יהיה קשור ברצועות העול:
פסוק ו
ערבה ביתו. להיות מדורו בערבה ומשכנו בארץ מלחה:
פסוק ז
ישחק. ילעג לקול הומיה הנשמע בעיר הואיל ואיננו בה ולא ישמע המיית נוגש לנגשו למלאכה:
פסוק ח
יתור. ירגל הרים לו למרעה ובעצמו ידרוש ויחפש אחר כל עשב ירוק:
פסוק ט
היאבה. האם ירצה הראם לעבוד לך וכי יתמיד לעמוד על אבוסך לאכול משלך:
פסוק י
התקשר. האם תקשור את הראם בכלי המחרישה בחבלים עבות הראוי לו בעבור יחרוש תלמי שדי וכי יכתת רגבי העמקים אחר אשר תזרע האדמה למען יכסם בעפר ממעל:
פסוק יא
התבטח. וכי תבטח בו על כי כחו רב ותעזוב אליו יגיעך אשר בשדה לשהוא ישמרם:
פסוק יב
התאמין. וכי תאמין בו אשר ישיב לביתך גדולי זרעך ויאסף גרנך הביתה והוא ענין מליצה לומר הלא אין להאמינו כי את הכל יאכל וכאומר ומי הוא המזמין מאכלם הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים:
פסוק יג
כנף רננים. הוא שם עוף ובדרז"ל נקרא טווס ונקרא רננים ע"ש שתשמח ותרנן ביופי כנפיה ואמר הנה העוף רננים השמחה בכל עת או מין בעל כנף חסידה או מין נוצה הידעת מנהגם:
פסוק יד
כי תעזוב. אשר כ"א מהן עוזבת ביציה על הארץ ולא תשב עליהם לחממם כי תחמם אותם על עפר הארץ ר"ל מאליהם יתחממו באבק הדרכים:
פסוק טו
ותשכח. והיא הולכת מהם ותשכח אשר רגל עובר אורח תמעך אותם ורגלי חית השדה תדוש אותם:
פסוק טז
הקשיח. תתאכזר ותקשה לבה כאילו המה אינם שלה והיא בלי פחד אם יהיה יגיעה לריק ר"ל אינה חוששת באבדן הביצים אשר ילדתן בעצב וביגיעה:
פסוק יז
כי השה. וזהו על כי השכיחה אלוה את החכמה ולא נתן לה חלק בבינה לשמור ביצתה כדרך שאר העופות:
פסוק יח
כעת. כאשר תבוא העת אשר תחפוץ לעוף בשמים הנה תמרוד בהם ותעוף לדרכה ותשחוק לסוס ולרוכבו ר"ל אינה חוששת אם יעבור עליהם סוס ורוכבו וידוש אותם וכאומר ומי הוא השומר אותם הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים:
פסוק יט
התתן. האם אתה נתת לסוס גבורה להיות לו אומץ הלב מכל יתר בע"ח
התלביש. האם אתה הלבשת צוארו בקול מאויים כרעם:
פסוק כ
התרעישנו. האתה תרעישו בקפיצה ודלוג כארבה הזה הדולג ממקום למקום והוד קולו היוצא מנחיריו הוא קול אימה:
פסוק כא
יחפרו. לרוב מרוצתו ירגלו בו הפרשים בעמק שהוא מקום מוכן למארב ובעבור רוב כחו שיש כאשר יצא לקראת נשק כי יבטח בכחו לעמוד מול נשק והוא ענין מליצה :
פסוק כב
ישחק. ילעג על כל דבר המפחידו ולא ירעד משום דבר ולא ישוב לאחוריו מפני אימת חרב:
פסוק כג
עליו תרנה. כאשר תרנה האשפה אשר עליו ר"ל כאשר ימהר לרוץ והחצים אשר באשפה מקשקשים ומשמיעים כמו קול רינה וכאשר ישימו עליו להב חנית ולהב כידון :
פסוק כד
ברעש. אז ברעש וברוגז עד מהרה ירוץ מרחק רב כאלו שתה ובלע את הארץ ואיננה כי איש קל מהר יעבור מרחק רב
ולא יאמין. ר"ל לא יחוש לקול שופר אשר יריעו במלחמה ולא יחרד ממנו:
פסוק כה
בדי שופר. ועוד אפילו יאמר האח וישמח בעת ישמע הרבה שופר
ומרחוק. ומסגולותיו אשר מרחוק יריח מלחמה ר"ל ממרחק ירגיש קול אנשי מלחמה ורעש שרי החיל והמיית תרועה עד יבינו אנשי הצבא מתנועות הסוס אשר החיל בא עליהם:
פסוק כו
המבינתך. וכי מהבינה הבא מעמך יעוף הנץ ויפרוש כנפיו לעוף לפאת הדרום כי שם יחם לו בזמן החורף :
פסוק כז
אם על פיך. וכי ע"י מאמריך יגביה הנשר לעוף השמים יותר משאר כל העופות וכי ע"י מאמריך ירום מדורו למעלה מן הכל:
פסוק כח
סלע ישכון. שוכן הוא על סלע הרים ושם יתלונן לקרח בלילה ואף כי ברום הרבה תשלט הרוח לא יזיק לו
על שן. שוכן הוא על חדודי הסלע הבולט כשן אף ישכון על שן מצודה הוא הזיז היוצא ממגדל גבוה והוא כפל ענין במ"ש :
פסוק כט
משם. ר"ל הנה יבחר לשבת במקום גבוה כי משם יחפש למצוא אוכל כי משם למרחוק יביטו עיניו וכדרך העומד במקום גבוה:
פסוק ל
ואפרחיו. ובעבור זה מצוי לו האוכל עד שאפרוחיו יבלעו דם ממה שיביא להם
ובאשר. ובמקום אשר ימצא בה חללים שם הוא לאכול בשר ולשתות דם כי למרחוק יביט ואין דבר נעלם ונכסה מעינו וכאומר הנה כל אלה בהשגחתי ואיך תשפוט שאינני משגיח בשפלים (העולה מהמענה ההיא כי יוכיחנו אלוה לומר איך ערבה לבך לגשת להרהר אחרי האם תבין כל מעשי אף יספר הנפלאות אשר לא יתכן לחשוב שבא מצד המערכה אבל בהשגחה המה ובהיות כן אין לכחש בתח"ה עם שהוא מנגד להטבע וכלה א"כ תלונתו בדבר הגמול והעונש כי אז יקבל כ"א כמפעלו ויוסף לספר מעשיו הנוראים באמור לו ומדוע א"כ לא תירא מלהרהר אחרי וישיב לו עוד שלא בצדק שפט שאינני משגיח בשפלים כי לא כן הוא כי משגיח אני בכל דבר אף בבע"ח ויספר אופן ההשגחה בהם):