פסוק ב
הנסה. האם ראוי ונכון שכאשר המנסה אותך בדבר רעה מן הרעות נעשית מיד עיף ויגע מלהיות מחזיק בתומתך ולכן מי יוכל להתאפק לעצור בדברים מבלי להשיב:

פסוק ג
הנה יסרת. הנה מאז הלא אתה יסרת רבים אשר הרבו דברים כלפי מעלה
וידים רפות. הידים שהיו רפות באמונת השם אתה הייתי מחזק באמרי מוסר:

פסוק ד
כושל. האיש הכושל היו מליך מקימים אותו וברכים הכורעות לנפול אתה היית מאמץ ר"ל כל מי שהיה נבוך בהשגחת המקום בעבור מה שהגיעהו מהרעות בחושבו שבאה מצד המערכה ולא בהשגחה הנה מאז היית אתה מעמידו על האמת לומר שבא בהשגחה ומצד העונש על הפשע והנה שבו כולם והודו לדבריך:

פסוק ה
כי עתה. וכאשר עתה תבוא אליך מה מהרעות נעשית נלאה ועיף להחזיק עצמך וכאשר נגעה אליך הרעה נעשית מבוהל ומבלי דעת מיושבת לדבר דברי רוח:

פסוק ו
הלא יראתך. הלא עתה נראה למפרע שכל יראתך היתה למען בטחונך בה להשיג מבוקשך ע"י ולא מדעת שלימה מיראת הרוממות
תקותך ותום דרכיך. תקותך היתה עם תום דרכיך ר"ל לא היתה תום דרכיך מאהבתך אותה אבל מחשבת השגת תקותך היתה עמה כי הלא עתה באבדן תקותך תפר היראה:

פסוק ז
זכר נא. עתה החל לסתור דבריו ואומר תן עתה דעתך לזכור מי הוא הנקי הנאבד מכל וכל ואיה הם הישרים אשר נכחדו מבלי תקומה:

פסוק ח
כאשר. מוסב למעלה לומר מי הוא נקי אבד וגו' להיות דומה כאשר ראיתי אשר חורשי און וזורעי עמל שהם יקצרו פרי זרעם ר"ל כמו החורש להכין השדה לזריעה ואח"כ זורע הלא יקצור הזרע שזרע כן חושב הרע ועושהו מקבל הגמול משלם ויאבד לנצח:

פסוק ט
מנשמת. מנשיבת הבל פיו יאבדו ר"ל במעט סיבה ובדבר קל בהפחת רוח בעלמא
ומרוח וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק י
שאגת אריה. עם כי היה להם שאגת אריה וקול שחל לאיים ולהפחיד את הבריות ושיני כפירים לאכלם בכל פה הנה בסופם המה נתעו לבלי דעת למצוא הצלה מהרעה הבאה עליהם:

פסוק יא
ליש. עם כי היה גבור כאריה סופו אובד הוא מבלי מצוא טרף ומזון להחיות נפשו ומת ברעב ובניו יתפרדו הנה והנה לבקש אכלם ומוסב למעלה לומר מי הוא נקי אבד כאשר ראיתי אבדן רשעים מבלי תקומה ואם היה הכל מצד המערכה ולא בהשגחה ראוי היה להיות מקרה אחד לכל לצדיק ולרשע:

פסוק יב
ואלי דבר יגונב. הנה באה אלי דבר נבואה בגניבה ועל כי היה מעובדי כוכבים לא באה אליו הנבואה בדרך ישרה ממקום הקדוש כ"א בדרך עקלקלות ויתייחס כאלו גנוב הוא מן הקדושה
ותקח אזני. קבלה אזני מן הנבואה משהו מועטת ולא כולו אף לא חלק גדול :

פסוק יג
בשעיפים. בעת היו המחשבות מלאות מחזיונות לילה ר"ל מראיית הדמיונות הנראים בלילה על המשכב והיא תחלת הלילה שאז הרעיונים מלאים מדמיונות שהרהרו ביום
בנפול. בעת אשר התרדמה נופלת על אנשים כי בתחלת הלילה האדם נלאה ועיף ממלאכת היום והתרדמה נופלת עליו וכפל הדבר במ"ש לתוספת ביאור ולתפארת המליצה:

פסוק יד
פחד. אז בעת ההיא קרה לי פחד וגם רעדה והפחד ההוא הפחיד את הרוב מעצמותי ואחזום חיל ורתת :

פסוק טו
ורוח וגו'. המלאך הדובר חלף ועבר לפני
תסמר. קבוצת שערת בשרי תעמוד ותתקשה כמסמר כדרך המתפחד ונבעת:

פסוק טז
יעמוד. עם כי בעת חלף לפני היה עומד זמן מה עם כל זה לא הייתי מכיר מראהו אף כי היתה תמונת פניו לנגד עיני
דממה וקול אשמע. שמעתי קול נמוך מאד כאלו היתה מורכבת משתיקה וקול:

פסוק יז
האנוש. והנה שמעתיו אומר האנוש מאלוה יצדק ר"ל האם אפשר שיהא האדם מוצדק בסדר ההנהגה יותר מן המקום ב"ה ואם הגבר יהיה טהור במפעליו יותר מה' אשר עשהו וכאומר הלא אף האדם השלם המסדר הנהגה מה הנה לא יסדרה באופן יהיה מקרה אחד לרע ולטוב ואיך א"כ יחשוב מי שהמקום ב"ה מסר הכל ביד הנהגת מערכת השמים עד כי יהיה מקרה אחד לצדיק ולרשע ויצדק א"כ האנוש מאלוה :

פסוק יח
הן בעבדיו. הנה בעבדיו המלאכים עם כי ירבו מאנוש בשלימות רב עכ"ז לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה עליהם
ובמלאכיו. מלת לא משמשת בשנים כאלו אמר ובמלאכיו לא ישים תהלה והוא כפל הענין במ"ש לומר הנה לא שם במלאכיו עצמם להיות בהם אורה משלהם כי הכל בא ממנו בכל עת וא"כ הוא שלם מאד מן מלאכי מעלה ואין לו ערך ודמיון עמהם:

פסוק יט
אף שוכני. ומכ"ש שהוא שלם מבני אדם השוכנים בבתי חומר ר"ל בעולם השפל אשר יסוד מצבם הוא בעפר הארץ שהוא סבה לדכא אותם לפני הבלוי והרקבון המושל בהם לא כמלאכי מעלה השוכנים בעולם העליון אשר לא יקרה להם הבלוי וההפסד וכאומר הלא משכנות עולם השפל ומקריו המה סבות מונעות ההשגה והשלימות ולזה אינם אפילו כמלאכי מעלה וכ"ש הוא שמאד רחקו מערך שלימות המקום ב"ה ואיך יחשוב מי אשר יצדק אנוש מאלוה:

פסוק כ
מבוקר וגו'. כל היום המה כתותים ומדוכאים ומבלי משים בו הכתיתה כ"א אולת אדם תסלף דרכו וחובל בעצמו
לנצח יאבדו. וכן בכל יום המה כתותים ואבודים ואיה א"כ שלימות האדם אם אין בו דעת אף לשמור עצמו:

פסוק כא
הלא נסע וגו'. יתרון החכמה אשר ניתן בהם יותר משאר בע"ח הלא נסע והלך מהם כי המקריים המתהוים מזולתם ומעצמם המה יסבבו להשליך החכמה מנגד ולזה ימותו ולא ימצאו חכמה ר"ל יהיה לבם צפון מחכמה עד כי ימותו ובהיות כן איה א"כ שלימות האדם לחשוב אשר יצדק מאלוה: