פסוק ב
ידעתי. מאז ידעתי אשר יכול תוכל כל אשר תחפוץ ולא ימנע ממך שום מחשבת חכמה וכן אמר מאז חכם לבב ואמיץ כח (לעיל ט):

פסוק ג
מי זה וגו'. ר"ל אולם למה שאמר במענה הראשונה מי זה מחשיך וגו' (לעיל לח) כי מעלים ומחשיך הוא אחד במובנם אלא שאחז שון' כבוד כאלו אמר לו המקום מי הוא זה אשר מלאו לבו לחשוב שנעלמה ממני עצה נכונה והמחשבה ההיא היא מבלי דעת כי יחשוב שמסרתי הכל ביד המערכה
לכן. ר"ל ע"ז אשיב לכן בעבור הדבר ההיא בעצמה על שהייתי בלי דעת לזה הגדתי אז הסכלות הזה ולא הייתי מבין אז מהשגחתך הנפלאה כי הדברים אשר ספרת מגודל השגחתך היו נפלאות ומכוסות ממני ולא ידעתים מאז וכאומר באמת מבלי דעת אמרתי מה שאמרתי אולם עתה אחר שספרת לי מהשגחתך אודה לך שהאמת הוא כן:

פסוק ד
שמע נא. חזר ואמר לה' שמע נא אלי ואנכי אדבר להשיב למה שאמרת במענה השנייה
אשאלך והודיעני ור"ל אשאלך מתמהון נפלאותי והשיב אם האמת כן:

פסוק ה
לשמע אוזן. ר"ל ע"ז אשיב הנה מאז שמעתי שמעך וכאומר וכן היו כדרך דבר הנשמע שאין חקוק כ"כ בלב השומע אבל עתה עיני ראתך וממך יצאו הדברים ולזה הרי הם חקוקים בלבי ומצאתי א"כ תשובה שלא מקוצר יד מנעת לשלם לי גמול כ"א בעבור שעדיין לא הגעתי לתכלית הצדק בשלימות רב ואין לי גמול מה לבקש מידך:

פסוק ו
על כן. בעבור אהבת ההשגה אשר השגתי במה שעיני ראתך אמאס בכל הקניינים הגופנים כי כמוהם כאין מול יקר ההשגה ההיא
ונחמתי. עתה יש לי תנחומין רב על הצער שהייתי בו לשבת בתוך עפר ואפר כמ"ש והוא יושב בתוך האפר (לעיל ב) כי הצער הזה היה סבה להשיג האמת :

פסוק ז
ובשני רעיך. המה בלדד וצופר
כי לא וגו'. על אשר לא דברתם בעבורי תשובה נכונה ואמתית כי אמרתם שבאו לו היסורים בעבור רוב פשעו ולא כן הוא כי לא הרבה לפשוע אולם לא הגיע עדיין לתכלית השלימות וגמול המעשה היא מצד החסד ולא ראוי הוא לקבל החסד
כעבדי איוב. כמו שאיוב לא דבר נכונה שאמר שהכל בא מפאת המערכה כן אתם לא דברתם נכונה במה שאמרתם שבא לו בעבור רוב פשעו (ועם שגם איוב לא דבר נכונה מ"מ קראו עבדי וארז"ל מכאן שאין אדם נתפס על צערו כי בעבור קושי היסורין דבר מה שדבר):

פסוק ח
והעליתם עולה. לרצות אתכם אלי ואיוב יתפלל עליכם ע"ז כי אשר פניו אשא ואקבל תפלתו לבלתי עשות עמכם עונש כעור ומגונה על אשר לא דברתם בעבורי תשובה נכונה כאשר לא דבר איוב נכונה (ועכ"ז אשא פני איוב כמ"ש למעלה כי הוא דבר מקושי היסורין ואין אדם נתפס על צערו):

פסוק ט
וישא ה' וגו'. ר"ל קבל תפלתו ומחל להם העון:

פסוק י
בהתפללו בעד רעהו. בעבור כי התפלל בעד כל ריע וריע שלו לזה שב ה' את שבותו להיות כמאז כי המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה
ויוסף. אח"ז הוסיף ה' על כל העושר אשר לו עד אשר הגיע למשנה ממה שהיה לו מאז:

פסוק יא
וכל יודעיו לפנים. אוהביו ומכיריו אשר היו לו לפנים טרם בוא עליו היסורין כי בעת שהיה מיוסר חדלו ממנו אוהב וריע כמ"ש ויודעי אך זרו ממני וגו' (לעיל יט)
ויאכלו. לשמוח עמו בעת שב שבותו
לחם. כל סעודה קרויה ע"ש הלחם
וינודו לו. היו מנידים עליו בראשם כדרך שמנחמין את האדם אחר שניצל מצרתו
וינחמו אותו. בדברי תנחומין
איש. כל איש ואיש נתן לו לדורון קשיטה וגו' והוא ענין הראות חיבה יתירה:

פסוק יב
מראשיתו. יותר מהברכה שברכו מאז בראשית ימיו
ארבעה עשר וגו'. כפל ממה שהיה לו מאז וכמ"ש למעלה ויוסף ה' וגו' למשנה :

פסוק יג
שבענה. שני פעמים שבעה כפל ממה שהיו בראשונה:

פסוק יד
ויקרא. כאומר והבנות הנה נתכפלו בדבר היופי ונקראו בשמות ע"ש יופיים
ימימה. מאירה היתה כאור החמה
קציעה. ריחה היה נודף כקציעה של בושם
קרן הפוך. זוהר היה לה כאבן הפוך:

פסוק טו
ולא נמצא וגו'. לא היה נמצא בכל הארץ נשים יפות דומות ביופי כבנות איוב
ויתן. בעבור חשיבתן ויפיין נתן להן אביהם ירושת נחלה בתוך אחיהם:

פסוק טז
אחרי זאת. אחרי שהלכו ממנו היסורין
ויראה וגו'. ראה בעיניו ארבעה דורות מבניו ולא מת מי מהם בחייו:

פסוק יז
ושבע ימים. ר"ל שחי ימים רבים ובהרבה טובה עד שהיה שבע מהם לגודל רבויים ולמרבית הטובה שהיה לו בהם והוא ענין מליצה חסלת ספר איוב: