א אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
ב וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת:
ג וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי-צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד-בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל-בְּנֵי-קֶדֶם:
ד וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם:
ה וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ- יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל-הַיָּמִים:
ו וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהֹוָה וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם:
ז וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהֹוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ:
ח וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
ט וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהֹוָה וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים:
י הֲלֹא (אַתָּ) [אַתָּה] שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:
יא וְאוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ:
יב וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל-תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְהֹוָה:
יג וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
יד וּמַלְאָךְ בָּא אֶל-אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל-יְדֵיהֶם:
טו וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
טז עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן-הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
יז עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
יח עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
יט וְהִנֵּה- רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל-הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
כ וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת-מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת-רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
כא וַיֹּאמֶר- עָרֹם (יָצָתִי) [יָצָאתִי] מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְהֹוָה נָתַן וַיהֹוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ:
כב בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב וְלֹא-נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים:

אמר שכבר היה איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע עלה והצליח מאד בקניינים המדומים כמו קנין ההון והבנים, והיו בניו מתנהגים באופן שלם לפי ההנהגה המדינית, בדרך שתשלם האחוה והאהבה ביניהם, ולזה היו אוכלים יחד תמיד כדי שיתוקן הקבוץ יותר ביניהם. והנה איוב ליראתו השם יתברך, היה מקדש אותם מהיקף להיקף, רוצה לומר מז' ימים לז' ימים והיה מיישיר אותם אל מה שראוי, ואחר כן היה מקריב קרבנות עליהם ליראתו שמא חטאו ובזו השם יתברך בלבבם, לרוב העושר והשלוה אשר היה להם, כי הם סבות הבעיטה באופן מה. והנה לא תאר אותו הכתוב בחכמה לסכלותו בדרוש אשר בעבורו חובר זה הספר. ואף על פי שהיה כבר חכם בעניינים הטבעיים כמו שיראה מדבריו.

וזכר אחר זה ממשל כאילו השם היה מדבר עם אשר יבאו מאתו אלו הרעות המדומות, אשר התחלתם מחוץ והוא השטן דרך משל, וקראו שטן להיותו מטה מן הדרך המכוון מה' יתברך, כמו שהתבאר במה שקדם. ולפי שהוא בלתי מכוון לעצמו, אמר: ויבוא גם השטן בתוכם, כמי שלא כיון בואו, וזכר ששוטו והתהלכו הוא בארץ לבד, כי שם ימצאו אלו הרעות לא בנמצאות העליונות.
ואולם בני האלהים הם הכחות המנהיגות המציאות במלאכות השם יתברך, וזכר כאילו ה' יתברך היה מונע מחשבות הרעות לאיוב, להיותו איש תם וישר, ושהשטן סבב שנתן כל אשר לו בידו, רק שלא ישלח ידו אל איוב, וזה כולו להעיר, שאין לשטן זאת הממשלה בשלמות, כי אם ידבק האדם בשם יתברך לא ישלוט השטן עליו כמו שיתבאר בזה הספר.

וזכר שהשטן הרע לו מצד הרעות הנופלות מקצת אישי האדם לקצת כמו המלחמות, ומצד השנויים הנופלים מהיסודות כמו התחדשות. האש והרוח והקדים לזכור הרע הנופל מצד מלחמה, להיותו יותר מאדיי, לפי שהתחלתו הבחירה המכוונת אל זה התכלית. ואולם הרעות הנופלות אשר יקרו מצד השנויים המתחדשים ביסודות, הם מיוחסים אל הקרי וההזדמן. ואחר זה זכר שכבר הגיע מתום איוב ויושרו ויראתו השם, שלא חטא בכל זאת רק נתן שבח לשם יתברך, ואמר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.