א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב אָמְנָם כִּי אַתֶּם-עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה:
ג גַּם-לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם וְאֶת-מִי-אֵין כְּמוֹ-אֵלֶּה:
ד שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים:
ה לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל:
ו יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ:
ז וְאוּלָם שְׁאַל-נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד-לָךְ:
ח אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם:
ט מִי לֹא-יָדַע בְּכָל-אֵלֶּה כִּי יַד-יְהֹוָה עָשְׂתָה זֹּאת:
י אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ:
יא הֲלֹא-אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם-לוֹ:
יב בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה:
יג עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה:
יד הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה יִסְגֹּר עַל-אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ:
טו הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ-אָרֶץ:
טז עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה:
יז מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל:
יח מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם:
יט מוֹלִיךְ כֹּהֲנִים שׁוֹלָל וְאֵתָנִים יְסַלֵּף:
כ מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח:
כא שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל-נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה:
כב מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי-חשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת:
כג מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם שֹׁטֵחַ לַגּוֹיִם וַיַּנְחֵם:
כד מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם-הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא-דָרֶךְ:
כה יְמַשְׁשׁוּ-חשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר:

[יב, א]
ויען איוב ויאמר...

ביאור מלות המענה.
[יב, ד]
שחוק - לעג.

[יב, ה]
לפיד - מעניין לפידים, ויהיה אומרו לפיד בוז כמו לפיד ובוז.
לעשתות - למחשבות. מענין עשתונותיו, ואפשר שתהיה למ"ד לפיד משמשת, ויהיה עניינו מי שהוא נכון לפיד ואיד הוא נבזה, למחשבות השאנן, וכן מי שהוא נכון למועדי רגל, וכפל הענין במלות שונות.

[יב, ו]
לשודדים - לעושים חמס ושודדים האנשים.
ובטוחות - חסר מלת משכנות, והרצון בזה שכבר ימצאו משכנות למרגיזי אל, שיבטחו בהיותם בהם ולא יפחדו משום דבר.
לאשר הביא אלוה בידו - רצה לומר, לעובדי כוכבים ומזלות, שיביאו הכוכבים ומזלות בידיהם וישתחוו להם, או ירצה בזה שבידו הביא והמציא אלוה, רצה לומר שידיו עשו הפסל, ואחר יסגוד לו וישתחוה ולא יפקח עיניו, כי הפסל ההוא הוא מעשה ידיו, כדרך אמרו: למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו.

[יב, ז]
בהמות ותורך - תלמדך כל אחת מהם.

[יב, ח]
שיח - דבר.

[יב, יד]
יסגור על איש - רצה לומר, כבר ישים איש במסגר ולא יצא ממאסרו לעולם.

[יב, טז]
שוגג ומשגה - שני שרשים בענין אחד.

[יב, יז]
מוליך יועצים שולל - רצה לומר, שהוא מוליך שלל כל אחד מהיועצים כאשר ירצה, ואף על פי שהם טובי העצה, לא יועיל להם טוב עצתם.
יהולל - מענין הוללות וסכלות.

[יב, יח]
מוסר מלכים - מאסר מלכים.
פתח - התיר.

[יב, יט]
כהנים – שרים, וכמוהו: ובני דוד כהנים היו.
ואיתנים - חזקים.
יסלף - יעות.

[יב, כ]
לנאמנים - הם האנשים הממהרים לדבר צחות, או ירצה בזה האנשים הנאמנים בדבריהם, לטוב טעמם וחכמתם.
זקנים - חכמים.

[יב, כא]
ומזיח אפיקים רפה - וחוזק חזקים החליש, או ירצה בזה ואזור חזקים התיר מענין: ולמזח תמיד יחגרה.

[יב, כג]
משגיא - מרבה.
שוטח - מפזר.