א וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר:
ב הַלְאֵל יִסְכָּן-גָּבֶר כִּי-יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל:
ג הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם-בֶּצַע כִּי-תַתֵּם דְּרָכֶיךָ:
ד הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט:
ה הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין-קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ:
ו כִּי-תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט:
ז לֹא-מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע-לָחֶם:
ח וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ:
ט אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא:
י עַל-כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאוֹם:
יא אוֹ-חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ:
יב הֲלֹא-אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי-רָמוּ:
יג וְאָמַרְתָּ מַה-יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט:
יד עָבִים סֵתֶר-לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ:
טו הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמוֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי-אָוֶן:
טז אֲשֶׁר-קֻמְּטוּ וְלֹא-עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם:
יז הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה-יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ:
יח וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי:
יט יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג-לָמוֹ:
כ אִם-לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ:
כא הַסְכֶּן-נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם בָּהֶם תְּבוֹאָתְךָ טוֹבָה:
כב קַח-נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ:
כג אִם-תָּשׁוּב עַד-שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ:
כד וְשִׁית-עַל-עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר:
כה וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ:
כו כִּי-אָז עַל-שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל-אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ:
כז תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם:
כח וְתִגְזַר-אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל-דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
כט כִּי-הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ:
ל יְמַלֵּט אִי-נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ:

[כב, א]
ויען אליפז התימני ויאמר...

ביאור מלות המענה:
[כב, ב]
יסכון - יועיל.

[כב, ג]
בצע - תועלת.
תתם - מענין תם וישר.

[כב, ו]
תחבול - תקח משכון.

[כב, ט]
וזרועות יתומים ידוכא - כל אחד מזרועות היתומים.

[כב, יב]
ראש ככבים - העליון שבגלגלים שימצאו בו ככבים והוא הגלגל המזלות. או יקרא ראש כוכבים המקום שיהיו בו הככבים הנכונים תמיד בתנועתם האמצעית. כי המקום ההוא הוא בתכלית הרוממות וגובה, כמו שביארנו בספר מלחמות ה'. והנה גובה המקום הזה יעמידנו על אמתת מרחק הככבים מן הארץ בתכלית מה שאפשר, מקוטן השיעור כמו שבארנו שם.

[כב, טז]
קמטו - נכרתו מן העולם.
ונהר יוצק יסודם - רצה לומר ביסודם ובמעמדם, עד שטבעו תוך נהר רב, והוא מי המבול.

[כב, כ]
אם לא נכחד קימנו - באמת כאשר מת האיש אשר הקימנו והעמידנו והוא נח, אכלה שארית בעלי הדעת ההיא והיא אנשי סדום.

[כב, כא]
הסכן - הרגל כמו: ההסכן הסכנתי.
ושלם - ותעמוד בשלום.

[כב, כג]
תִּבָּנֶה - רצה לומר תשוב להבנות אחר ההרסך באלו הפגעים הרעים, אשר קרו בך. או יהיה תבנה מגזרת בנים, רצה לומר שיהיו לו בנים, ומזה הענין גם כן ואבנה גם אנכי ממנה.

[כב, כד]
בצר - זהב.
ובצור נחלים אופיר - רצה לומר שבהוצאות הצור נחלים בשפע וברבוי, כן ישפע השם יתברך לך זהב אופיר.

[כב, כה]
והיה שדי בצריך - הרצון שיהיה רב זהבך על דרך כקול שדי, שמורה על החוזק ועל ההפלגה. תועפות - לשון חוזק כדרך: תועפות ראם לו או יהיה מעניין הכפל כדמתרגמינן וכפלת ותעוף.

[כב, כז]
ונדריך תשלם - רצה לומר שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בעשייתם.

[כב, כט]
ותאמר גוה - רצה לומר שתעמוד בגובה ותוקף ולא יגיעך רע.
ושח עינים - שפל עינים.

[כב, ל]
ימלט אי נקי - הנקי ימלט בזכותו אי גדול.

ביאור דברי המענה:
ענה אליפז התימני ואמר: האם האדם מועיל לה' יתברך כאשר יועיל על עצמו המשכיל המיישיר דרכיו, אשר יענוש ה' יתברך הרשע תכף עשותו רשע מצד הרע שיעשה לשם יתברך, ויגמול טוב לצדיק תכף עשותו טוב, מצד התועלת שהגיע לשם יתברך?
הנה אין הענין כן, כי מה שיעשה השם יתברך מזה, אינו כי אם על צד החסד והחנינה להטיב אל האנשים וליסרם עד שיגיעו אל הצלחת הנפש, אשר בעבורה נבראו לא לצורך עצמו, ולזה יקרה שיאריך לרשע זמן ארוך לבלתי קבלו הפעולות ברע אשר יעשהו, וכדי שיתן הרשע אל לבו לעזוב דרכו בזה הזמן הארוך וישוב אל השם, ולא יאריך לצדיק כדי שלא יחזיק בדרך הרע אשר החל להתנהג בו, ולזה אין פלא אם תמצא ההצלחה לרשע זמן ארוך, והיא הטענה אשר חשבת לסתור בה דברינו.

החפץ לשם יתברך כי תצדק להועיל לו, ואם יגיע לו תועלת, כי תתם דרכיך עד שיגמול טוב לצדיקים תכף עשותם הצדק והיושר כדי שיועילוהו, המיראתו ממך שתזיקהו בעשותך הרעות יוכיחך ויבא עמך במשפט?!
הנה אין הענין כן, אבל מה שיעשהו השם יתברך הוא להועיל לבני האדם, ובהיות הענין כן, הנה יאריך השם יתברך לרשע להועיל לו, ואם לא ישוב תוך הזמן אשר יאריכהו, יגיעהו העונש הראוי. ובזה נתרו כל הספיקות שהיית מספק בהם על דברינו. זולת מה שטענת שאתה תם וישר. ובאו עליך אלו הרעות הרבות ולא במשפט.

ולזה אשיבך, כי באמת אין דבריך צודקים. וזה, כי אני אורך כי באמת רעתך אשר הביא השם עליך היא רבה כמו שאתה אומר, אבל אין עול כי אין קץ לעונותיך, עד שרעתך היא כשיעור עונותיך.
או תהיה הכונה ברעתך ובעונותיך אחת בעינה, אתה היית לוקח משכון מאחיך חנם, ובגדי האנשים מחוסרי בגדים תפשיט, להיות לך למשכון עד שיוכרחו ללכת ערומים וימותו בקרה, וזה עון פלילי, האיש העיף והצמא לא תשקהו אפילו מים להשיב רוחו אליו, ומהאיש הרעב תמנע לחמך עד שימותו בצמא וברעב, ואולם אתה היית מכבד האנשים התקיפים והאדונים, אשר הם נשואי פנים להאכילם ולהשקותם, כאילו היו אדונים בביתך, ואולם החלושים כמו אלמנות ויתומים לא השגחת בהם לתת להם דבר ולא להצילם מעושקיהם, ואלו העונות הם חזקים לאין קץ, על כן סביבותיך פחים מכל צדדיך, ללכדך ולבהלך פחד הצרה הזאת פתאום, או יבהלך חשך המכאובים עד שלא תוכל לראות, ושפעת מי הצרות הרבות תכסך, ע"כ לא תתרעם אם יגיעוך כמו אלה הצרות הרבות כי עונותיך אשר זכרתי שלא היית נמלט מהם הטו אלה.

באמת השם יתברך בגובה שמים, כי שם נראית פעולתו יותר למעלת הנמצאים אשר שם, וראה העליון שבגלגלים שבו כוכבים כי הם רמים מאד, ואולם אמר זה, כי מצד הסתרתם קצתם מקצתם ידענו העליון מהם, ומצד חלוף הכמות בתנועותיהם, ידענו כמה יחוייב שיהיה מרחק זה הגרם השמימיי, אשר הוא ראשון לכל הגלגלים אשר בהם כוכבים לכל הפחות, וכשהקפנו בזה מזה הצד, מצאנו גובה אלו הככבים עצום מאד.

או ירצה בראש כוכבים גובה גלגל תנועת האורך בכוכבי המבוכה, אשר אצלו ימצא תמיד הכוכב מפני תנועת האורך תמיד, כי רמו מאד אלו הגבוהים כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות ה'. התחשוב כי בעבור זה המרחק העצום אשר בינינו ובין השמים, אשר שם כבוד השם יתברך יעלם ממנו מה שיעשה בכאן?!
ואמרת מה ידע אל ממעשה האדם, הבעד ערפל שיבדיל בינו וביניהם יוכל לשפוט אותם ולראות מעשיהם, הלא העבים מבדילים בינינו ובינו ולא יראה מעשינו, אבל יתהלך בחוג השמים ושם תהיה השגחתו, ולמה תאמר כמו אלו הדברים, האם דרך אנשי העולם תשמור, שדרכו בו אנשי העולם בימי המבול וקראו אורח עולם, לפי שטעו אז כל אנשי העולם בזה זולת נח וביתו אשר נצול בצדקתו, אשר נכרתו בטרם יומם, והיה ביסודה נהר יוצק עד שטבעו כולם.

הלא הם חטאו בזה החטא בעינו שהם היו אומרים לאל שהוא סר מהם ובלתי משגיח בהם, ושלא יפעל להם השם יתברך דבר, והוא מלא בתיהם טוב והצליחם הצלחה רבה, ועם כל זה לא הודו לו על הטוב אשר השפיע להם. הנה עצת אלו הרשעים ודרכם אשר דרכו בה, היא רחוקה מאד ממני, או יהיה אומרו: עצת רשעים רחקה מני, שב אל מה שאמר איוב עצת רשעים רחקה מני, והרצון בו, איך תאמר שעצת רשעים רחקה ממך, ואתה בוחר דרך אלו הרשעים ועצתם, שהיו חושבים שהשם יתברך עזב את הארץ, הנה כשראו הצדיקים ענשם כן שמחו - והם נח ובניו, כי על כן לא סרו אלו האנשים מאחרי השם, ונקי ילעג להם - והוא נח, הנה באמת כאשר נכחד האיש אשר הקימנו והוא נח, תכף אכלה אש שארית האנשים אשר היו על זה הדעת, והם אנשי סדום ועמורה וזה כאלו ממה שיתאמת ממנו, שאלו הרעות היו על צד העונש, שאם היו מצד המערכת, איך קרה שיהיה יחד ברבים כמו זה הרבוי, ושיהיו כולם רשעים?
ואיך קרה שינצל נח ובניו והוא לבדו היה צדיק ביניהם?

ובהיות הענין כן, הנה איעצך שתרגיל עצמך על השם יתברך, רצה לומר שתלך בדרכיו ואז יהיה לך שלום, הלא אם תלך בדרכיו תבואתך טובה, קח נא מפיו הנימוס שראוי שיתנהג בו האדם ההולך בדרכי השם, ושים אמרי השם בלבבך, ויהיו עיניך ולבך ללכת בהם כל הימים. אם תשוב עד שדי תבנה, אחר שנתצך השם והרס אותך באלו הצרות אשר הביא עליך, תרחיק עולה מאהליך, אם לך דבר מאחר שלא כדין, וירבה השם עושרך בעבור זה, עד שתשים על עפר זהב מרוב העושר, וכהוצאת הצור נחלים בחיל ורבוי, כן ישפיע לך השם זהב אופיר, והיה זהבך רב וכבד, וכסף יהיה לך כפול, על מה שהיה לך מקדם.

הנה אם היית מתנהג בזה המנהג, היית מתענג על השם יתברך בסבת דבקותך בו, וכאשר תשא אל אלוה פניך ותעתיר אליו, ישמיעך בכל מה שתשאל ממנו, ותשלם נדריך, רצה לומר שלא יבצר ממך דבר מהדברים אשר תשתדל בהם, וזה גם כן אמרו, ותגזור אומר ויקם לך השם ועל דרכיך נגה אור, הפך מה שהיה איוב מתרעם ממנו באומרו: ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים, אם היית נוהג כן, תמצא שכאשר השפילו שאר האנשים ובאו בשפלות הצרות, תאמר גוה, רצה לומר שתתעלה מהם ותתנצל, וזה כי השם יושיע מי שהוא שח עינים כמוך, הנה יגיע מההצלחה לך, עד שתמלט בבור כפיך אי גדול הראוי לבוא עונש גדול עליו, וזה כי האיש הנקי ימלט בזכותו אי גדול.

והכלל העולה מהדברים הוא: שמה שהיה איוב טוען, ממה שיראה לרשעים מהצלחה זמן ארוך אינו מחוייב, שלא יהיה הכל מוגבל ומסודר מהשם יתברך, וזה, שאמנם היה מחוייב שיענש הרשע תכף עשותו הרשע, אילו היה מגיע בזה היזק אל השם יתברך, כדי שיציל עצמו מן ההיזק, אבל למה שהוא מבואר שלא יגיע היזק כלל אל ה' יתברך ברשע שיעשה הרשע, הוא מבואר שמה שיעשה השם יתברך מזה, רצה לומר לשפוט האדם על מעשיו, אינו רק להועיל לבני האדם, ובהיות הענין כן, לא ימנע שלא תתמיד הצלחת הרשע זמן ארוך, לפי שהשם יתברך כבר האריך לו עונשו כדי שישוב אליו תוך הזמן ההוא, ויעזוב דרכו הרעה.

ואולם שלא יגיע נזק לשם יתברך ברשע שיעשהו הרשע, הוא דבר ביארו אליפז מהפך זאת הגזירה, ואם הוא מבואר בעצמו, והוא שאם לא יגיע תועלת לשם יתברך בצדק הצדיק, הנה לא יגיע לו נזק ברשע הרשע, לפי שהתועלת והנזק הם שני הפכים ונושאם אחד. ואולם הוא מבואר שלא יגיע תועלת לשם יתברך בצדק הצדיק, הנה אם כן הוא מבואר שלא יגיע לו יתברך היזק ברשע הרשע, והנה ביאר זה אליפז על זה האופן, לפי שהיה מבואר אצלו שלא יגיע תועלת לשם יתברך בצדק הצדיק, לפי שהוא מועיל לעצמו לבד, ואולם ברשע הרשע היה אפשר לספק שיזיק באופן מה לשם יתברך, לפי שהוא מפסיד ומשחית פעולות השם, במה שהוא מזיק לשאר האנשים, והפועל יצטער כשישחיתו פעולותיו לפי מה שיחשב. ואפשר שנאמר שאליפז לא ביאר המשפט האחד מאלו השנים, אבל הניח כל אחד מהם על שהוא מבואר בעצמו.

ואולם מה שהיה טוען איוב ממה שבאו עליו מהמכות והנגעים להפליא בלא פשע, הנה אליפז ישיב על זה שכבר חטא איוב חטאים נפלאים, ואם לא הרגיש בזה מהם, שכבר היה לוקח למשכון בגד האנשים חסירי הבגדים ונשארו ערומים, והיו מתים בקרה, ולא היה נותן לעני הצמא מים לשתות, ולרעב לחם לאכול, והיו מתים ברעב ובצמא. ואולם העשירים והתקיפים היה מכבד אותם ומאכילם ומשקם, וזה היה בתכלית הגנות. וזה, שאם לא היה נותן דבר מהונו לאיש מהאנשים, היה לו התנצלות מה על מה שלא היה מטיב לעניים, והוא כי אהבתו ממונו היתה הסיבה המונעת, לא שנאתו העניים והצדקה, ואולם כשהיה מפזר ונותן לעשירים ובלתי נותן דבר לעניים, היה מבואר, כי משנאתו העניים והצדקה היה נמנע בזה, ומהם שלא היה חונן אלמנות במה שהיו מבקשות ממנו להצילן מיד עושקיהם, והיה מניח היתומים ביד עושקיהם ולא היה עוזר אותם.

ומהם שכבר חטא, במה שהיה אומר שהשם עזב את הארץ, והוא עון פלילי, כי בכמו זה הענין, חטאו אנשי דור המבול ואנשי סדום ועמורה, ועל זה הגיעם מהעונש מה שכבר הגיע. והביא ראיה אליפז על שהשם פוקד האדם על מעשיו ממה שקרה לאנשי דור המבול, שלא ניצל מהם כי אם נח וביתו, כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא, ומה שקרה לאנשי סדום ועמורה, שאם היה הענין לפי המערכת, היה בתכלית הזרות, שיסכים במקרה בזה הרבוי הנפלא הרשע לרוע המערכת, ולזה נתן עצה אליפז לאיוב, שישוב אל השם יתברך ויטיבהו השם יתברך הטבה נפלאה לא ישערה.