א וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:
ב מִי-יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי-קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי:
ג בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ:
ד כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי:
ה בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי:
ו בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי-שָׁמֶן:
ז בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי-קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי:
ח רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ:
ט שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם:
י קוֹל-נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה:
יא כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי:
יב כִּי-אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא-עֹזֵר לוֹ:
יג בִּרְכַּת אוֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן:
יד צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי:
טו עֵינַיִם הָיִיתִי לָעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי:
טז אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים וְרִב לֹא-יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ:
יז וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף:
יח וָאֹמַר עִם-קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים:
יט שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי-מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי:
כ כְּבוֹדִי חָדָשׁ עִמָּדִי וְקַשְׁתִּי בְּיָדִי תַחֲלִיף:
כא לִי-שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי:
כב אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי:
כג וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ:
כד אֶשְׂחַק אֲלֵיהֶם לֹא יַאֲמִינוּ וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן:
כה אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם:

[כט, א]
ויוסף איוב שאת משלו ויאמר...

ביאור מלות המענה:
[כט, ג]
בהלו נרו - כאשר היה מאיר נרו.

[כט, ד]
חרפי - נערותי והוא מענין חורף כי אז יחל זמן הזריעה.

[כט, ו]
בחמה - בחמאה.
יצוק - יהיו נובעים ממנו.

[כט, ז]
שער עלי קרת - בשער העיר אל הקריה, רצה לומר על העיר.

[כט, י]
קול נגידים נחבאו - גם הנגידים שתקו לבשתם ממני.

[כט, יא]
ועין ראתה ותעידני - העין אשר ראתה היתה מגדלת ומנשאת אותי, ויהיה ותעידני מענין עד לאומים, או יהיה פירוש שהעין אשר ראתה אותי העידה על צדקתי ותם לבבי.

[כט, יג]
ארנין - אעמיד בשמחה וברננה.

[כט, יז]
מתלעות - הם השינים אשר יטרפו בהם הבעלי חיים בעלי המתלעות. והנה אמר זה דרך משל, להורות כי הוא היה מכניע הרשע ומכריחו להשיב מה שהיה חומס.

[כט, יט]
בקצירי - בענפי.

[כט, כ]
וקשתי - וכחי וגבורתי.
תחליף - תתחדש.

[כט, כא]
ויחלו - וימתינו ויקוו.
וידמו - וישתקו.

[כט, כב]
לא ישנו - לא ישתדלו לקחת עצה אחרת.
תטוף מלתי - תזל אמרתי, והטעם שישאלו קצתם לקצתם מה אמר איוב ויאמרו קצתם לקצתם מאמרי.

[כט, כג]
ופיהם פערו למלקוש - ופיהם פתחו לשאול עצתי, כמו שיקוה אדם למלקוש ויבקשנו.

[כט, כד]
לא יפילון - לא יחסרו אור פני, רצה לומר שלא יקלו בי מפני שחקי אליהם, ולא תסור יראתי מעל פניהם.