א וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת-אִיּוֹב כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו:
ב וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל-צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים:
ג וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא-מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת-אִיּוֹב:
ד וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת-אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים-הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים:
ה וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ:
ו וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל-כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם:
ז אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה:
ח אָכֵן רוּחַ-הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם:
ט לֹא-רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט:
י לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה-לִּי אֲחַוֶּה דֵּעִי אַף-אָנִי:
יא הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד-תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד-תַּחְקְרוּן מִלִּין:
יב וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם:
יג פֶּן-תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא-אִישׁ:
יד וְלֹא-עָרַךְ אֵלַי מִלִּין וּבְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ:
טו חַתּוּ לֹא-עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים:
טז וְהוֹחַלְתִּי כִּי-לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא-עָנוּ עוֹד:
יז אַעֲנֶה אַף-אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף-אָנִי:
יח כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי:
יט הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא-יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ:
כ אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח-לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה:
כא אַל-נָא אֶשָּׂא פְנֵי-אִישׁ וְאֶל-אָדָם לֹא אֲכַנֶּה:
כב כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי:

[לב, א]
וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו...

ביאור דברי זאת הפרשה :
וינוחו שלשת רעי איוב מענותו לפי שהוא היה צדיק בעיניו, ולא מצאו לו שום טענה יוכלו בה לקיים שכבר הוכח במשפט.

ויחר אף אליהו בן ברכאל הבוזי שהיה מבני בוז בן אחי אברהם, כאמרו: הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו ואת בוז אחיו, והיה ממשפחת איש אחד מזרע בוז שהיה שמו רם, באיוב וברעיו חרה אפו:
באיוב - על אשר הצדיק עצמו יותר מה' יתברך.
ובשלשת רעיו חרה אפו - על אשר לא מצאו מענה לענות לאיוב על טענותיו, והיה זה סיבה שהרשיעו את איוב להטיח דברים כנגד השם.

או יהיה ביאור אמרו: וירשיעו את איוב, כי הוא כעס עליהם על אשר הרשיעו את איוב, ויחסו אליו חטאים רבים עם דעתם בו שהוא היה צדיק וישר, כי זאת הטענה היתה סיבה שלא מצאו מענה, שטען איוב על עצמו שהוא היה צדיק. ואליהוא המתין את איוב בדברים, ולא ענה תכף שמעו דברי, אבל המתין אם יענוהו חבריו, בראותו כי אין עונה אליו, ויחר אפו.

[לב, ו]
ביאור מילות המענה
ויען אליהו בן ברכאל הבוזי ויאמר. מחוות דעי - מהגיד דעתי.

[לב, יא]
הוחלתי - המתנתי.
אזין - כמו אאזין.

[לב, טו]
העתיקו מהם מילים - הסירו מהם הדבור ונשארו כמו אלמים.

[לב, טז]
עמדו - שתקו.

[לב, יח]
הֱצִיקַתְנִי - מגזרת מצוק רצה לומר שהיה צר רוחי בקרבי לרוב תאותי להשיב על דבריו.

[לב, יט]
כיין - כאוב יין.
כְּאוֹבוֹת חדשים יבקע - ויבקע בקלות כמו הנודות החדשים שיבקעו בקלות כשישימו בהם היין.

[לב, כ]
וירוח לי – כמו: ורוח לשאול.

[לב, כא]
לא אכנה - לא אעלים שמו לכנותו בכינוי אחר, כדי שלא אומר בביאור דבר כנגדו, אבל אקראהו בשמו ואומר עליו בביאור מה שיתבאר לי מהמום בדעותיו ובדבריו.

[לב, כב]
ישאני - ישרפני כמו: וישאם דוד ואנשיו.