א וַיַּעַן-יְהֹוָה אֶת-אִיּוֹב (מִנ ) [מִן] הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר:
ב מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי-דָעַת:
ג אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי:
ד אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי-אָרֶץ הַגֵּד אִם-יָדַעְתָּ בִינָה:
ה מִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו:
ו עַל-מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי-יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ:
ז בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים:
ח וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא:
ט בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ:
י וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם:
יא וָאֹמַר עַד-פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ:
יב הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר (יִדַּעְתָּהַ שַּׁחַר) [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקוֹמוֹ:
יג לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה:
יד תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ:
טו וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר:
טז הֲבָאתָ עַד-נִבְכֵי-יָם וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ:
יז הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי-מָוֶת וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה:
יח הִתְבֹּנַנְתָּ עַד-רַחֲבֵי-אָרֶץ הַגֵּד אִם-יָדַעְתָּ כֻלָּהּ:
יט אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן-אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵי-זֶה מְקֹמוֹ:
כ כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל-גְּבוּלוֹ וְכִי תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ:
כא יָדַעְתָּ כִּי-אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים:
כב הֲבָאתָ אֶל-אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה:
כג אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי לְעֶת-צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה:
כד אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר יָפֵץ קָדִים עֲלֵי-אָרֶץ:
כה מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת:
כו לְהַמְטִיר עַל-אֶרֶץ לֹא-אִישׁ מִדְבָּר לֹא-אָדָם בּוֹ:
כז לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא:
כח הֲיֵשׁ-לַמָּטָר אָב אוֹ מִי-הוֹלִיד אֶגְלֵי-טָל:
כט מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ:
ל כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ:
לא הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ-מוֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ:
לב הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם:
לג הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם-תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ:
לד הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ:
לה הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ:
לו מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה:
לז מִי-יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב:
לח בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ:
לט הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא:
מ כִּי-יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ-אָרֶב:
מא מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי- (יְלָדָו) [יְלָדָיו] אֶל-אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי-אֹכֶל:

[לח, א]
ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר...

ביאור מלות המענה.
[לח, ה]
מי שם ממדיה - מי גזר וסדר מדת הארץ שתהיה בזה האופן, והנה שם ממדיה בא בשקל מצרי שאול והיסוד מדד והרצון בו מדותיה וקצות גבוליה.
או מי נטה עליה קו - רצה לומר לבנותה ולחדשה באופן אשר היא עליו, ואולם אמר זה, כי מנהג הבונים לנטות קו על בנינם.

[לח, ו]
אדניה - עמודיה.

[לח, ז]
בְּרָן יחד - מענין רננה.

[לח, ח]
ויסך. סתם וסגר.
בגיחו מרחם יצא - בצאתו מרחם ובהולדו.

[לח, ט]
וערפל חֲתֻלָּתוֹ - וענן לבושו והטעם כפול, והוא מענין והחתל לא חתלת.

[לח, י]
ואשבור עליו חקי - ואגזור עליו גזרתי.

[לח, יא]
ופה ישית בגאון גַּלֶּיךָ - רצה לומר ואל זה השיעור מהגאון ישית גליך, מי שהוא פועל אותם והוא הרוח, כאילו אמר שלגובה הגלים שיעור יכלה אליו, לפיכך לא יתוסף שיעורו, ולזה לא יגבהו הגלים יותר בעת אחת מעת אחר לתוספת שיעור הים, והם בעצמם גם כן מוגבלים כשיעור עד שלא יצאו מגבולם אשר הגביל ה' יתברך להם, ובזה יהיה נשמר זה המציאות אשר בחלק הנגלה מהארץ, שלא יבואו מי הים עליו.
ואפשר שיהיה הרצון בזה ועל זה המקום ישית הרוח בגאון וגובה גליך, ולא יעבור הגל אותו המקום אבל יפסד וישיב לקדמותו, בהתנועעו אצל שפת הים, ובזה יהיה נשמר זה המציאות אשר בחלק הנגלה מהארץ, ואפשר שיהיה בי"ת בגאון נוספת, וירצה שהרוח ישית גאון הגלים בהניעו אותם עד מקום מוגבל לא יעברו אותו כמו שקדם.

[לח, יב]
ידעת השחר מקומו - הידעת מקומו של שחר והוא המקום שזורח ממנו השמש. ואולם אמר זה, לפי שהשמש לא יזרח תמיד ממקום אחד, אבל יתחלף מקום זריחתו דרך משל אל צד הדרומי, רצה לומר שיתקרב אליו תמיד מהתנועעו מראש סרטן עד ראש גדי, ומראש גדי עד ראש סרטן הדבר הפוך, ובזה האופן יתחדשו התקופות הארבעה ובהם תועלות להמציא לו הנמצאות השפלות לשמור מציאותם הזמן האפשרי כמו שיתבאר בטבעיות. והנה זכר השמש מבין שאר הככבים להראות פעולתו יותר באלו הנמצאות אשר אצלנו.

[לח, יג]
וינערו - ויסורו. ויברחו להחבא.

[לח, יד]
תתהפך כחומר חותם - רצה לומר כמו החומר והטיט אשר יעשו בו החותם אשר ירצו, שהוא מוכן בקלות לקבל החותם ההוא, כן תתהפך פעולת השמש להמשך ממנו פעולות מתחלפות מצד חלוף מצבו.

[לח, טז]
נבכי ים - מעמקי ים.

[לח, יח]
רחבי ארץ - הנה רחב הארץ הוא מרחקה מהקו השוה, והוא המקום אשר יהיו בו הלילה והיום שוים לעולם, ולזה יהיו לארץ שני רחבים: האחד מהקו השוה עד תכלית הצפון והשניה מהקו השוה עד תכלית הדרום.

[לח, כג]
חשכתי לעת צר - מנעתי אותם לי ואצרתי אותם להשתמש בהם בעת צר, רצה לומר להגיע הרע לראוי לו.

[לח, כד]
איזה דרך יחלק אור - הרצון בו, אי זה דרך יחלק השמש עד שילך פעם בתנועתו היומית בדרך אחד וביום אחר בדרך אחר, ויפזר מקום זריחתו עלי ארץ כמו שהתבאר למי שעיין מעט בחכמת התכונה.
ואפשר שיהיה הרצון באור האד הקיטורי אשר יתהוו ממנו הלהבות בקלות, ויהיה קדים רוח קדים והוא יותר נכון, כי לפי הביאור הראשון יהיה בכאן כפל דברים לפי שכבר זכר זה הענין בענינו כמו שאמר איוב המימיך צוית בקר וגו'.

[לח, כה]
מי פלג לשטף תעלה וגו' - מי חלק לשטף המים מקום שיפול בו וקרא למקום ההוא תעלה והיא חפירה, והרצון מי סידר המטר בזה האופן, שימטיר בזה המקום ולא במקום אחר עד שישלימו בזה האופן הצמחים בהמטירו פעם במקום אחד ופעם במקום אחר, וזה שאם היה המטר כולו במקום אחד תמיד, לא ישלם צמח לא במקום ההוא מצד רבוי הלחות, ולא בזולתו מצד היובש, וזה מבואר בנפשו. ומי שם חק ומנהג לברק ולרעמים, ויהיה אומרו לחזיז קולות, כאילו אמר לחזיז וקולות, או ירצה בזה, מי שם דרך לחזיז אשר יתהוו ממנו הרעמים שירד למטה לארץ, הפך תנועתו הטבעית.

[לח, כז]
שואה ומשואה - מדבר ומקומות חריבים.

[לח, כח]
אגלי טל - טיפי הטל.

[לח, ל]
יתחבאו - ירצה שהם יקפאו, ויסתם ענין המימיות אשר בהם, ויהיו מים בכח לא בפועל.

[לח, לא]
מעדנות - שם מיני תענוגים שימצאו בסבת כימה, רצה לומר בהמצא השמש שם כי אז יתיר חום הזמן האילנות ויתנו פרים, והנה כימה היא צורה אחת במזל טלה.
ומושכות כסיל - מה שיעצרהו וימשכהו כסיל שהוא מהצורות הדרומיות, ובהיות השמש במזל שהוא בו, ימנעו האילנות מנתינת כחם לרוב הקור.

[לח, לב]
מַזָּרוֹת - היא צורה אחת מהצורות הדרומיות, ואחשוב שלא היתה נראית בארץ אשר היה בה איוב כי אם זמן מועט.
וְעַיִשׁ - היא צורה מהצורות הצפוניות ואינה נסתרת כלל באקלים אשר אנחנו בו.
תַנְחֵם - תנהגם.

[לח, לג]
משטרו - מענין שוטר ומושל, והרצון אם תשים ממשלת השמים בארץ.

[לח, לו]
בַּטֻּחוֹת - הוא מענין כי טח מראות עיניהם, והרצון בלבבות הטוחות והסתומות.
שכוי - הוא שם מענין ההשגחה וההשקפה.
תרגום: וישקף ואסתכי, והוא השכל ההיולאני.

[לח, לז]
מי יספר - מענין מנין ומספר, כמו אספר כל עצמותי.
ונבלי שמים - הם הגשמים הארציים הנופלים מלמעלה למטה.

[לח, לח]
בצקת עפר למוצק וגו' - בהתקשות העפר עד היותו חזק.
ורגבים - הם גושי העפר, והרצון שחלקי הארץ ידובקו עד שלא ישאר פנוי ביניהם.

[לח, לט]
וחית כפירים תמלא - ונפש האריות תמלא להמציא להם טרף, כי נפשם ריקה בהעדר טרפם.

[לח, מ]
יָשֹׁחוּ - ישפלו.

[לח, מא]
יְשַׁוֵּעוּ - יצעקו.