א וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר:
ב הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל:
ג הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק:
ד כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ:
ה כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל:
ו הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ:
ז זְכָר-נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ:
ח כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ:
ט מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ:
י שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ:
יא לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי-טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ:
יב וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֶׁמֶץ מֶנְהוּ:
יג בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל-אֲנָשִׁים:
יד פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד:
טו וְרוּחַ עַל-פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי:
טז יַעֲמֹד וְלֹא-אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע:
יז הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר-גָּבֶר:
יח הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה:
יט אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי-חֹמֶר אֲשֶׁר-בֶּעָפָר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי-עָשׁ:
כ מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכָּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ:
כא הֲלֹא-נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה:

ביאור מלות המענה.
[ד, ב]
הנסה דבר אליך תִּלְאֶה - הוא מענין נשיאה בתמורת השי"ן בס' והאל"ף בה"א וכמהו נסה עלינו אור ה' והרצון בו אם נשא משל ונדבר אליך ולהשיב על דבריך תלאה. או יהיה מענין נסיון, והוא היותר נכון. והרצון בו האם כאשר נסה השם להגיע אליך דבר מן הרעות, תלאה. ובזה אמר כי עתה תבא אליך ותלא.

[ד, ו]
כסלתך - רצה לומר תקותך. והרצון בו, שמה שהיית ירא אלהים לא היה אלא לתקותך שישמור קנייניך, וכאשר ראית אבוד הקנינים ההם סרה יראת השם מעל פניך. וי"ו ותום דרכיך כפ"א רפה בלשון ישמעאל והרצון תקותך תום דרכיך, רצה לומר תקותך שישמרו קנייניך היתה סבת תום דרכיך, ולזה סר תמימותיך בסוף הקניינים ההם.

[ד, ח]
וזורעי עמל - הרצון בו עול וכן: תחת לשונו עמל ואון. והמשיל ההשתדלות באון לחרישה וזריעה וקצירה, להורות על רוב השתדלותם בו ועשותם תחבולות רבות עד שישיגהו כמו הענין בעובדי האדמה שיעשו מלאכות רבות להגיע אל התכלית המבוקש מהם.

[ד, י]
אריה - ושחל וכפירים וליש ולביא הם משל לאנשים הרעים אשר כל מגמתם להזיק לזולתם כמו אלו החיות אשר יכספו לטרוף זולתם מהבעלי חיים.

[ד, יב]
יגונב - רצה לומר יעלה ויתכסה.
שמץ מֶנְהוּ - רצה לומר מעט ממנו וכמוהו ומה שמץ דבר נמצא בו.

[ד, יד]
עצמותי - איברי.

[ד, יח]
לא יאמין - הוא מענין אמת רצה לומר שלא ישיגו האמתות והקיום מעצמותם אבל להם סיבה בהיותם אמת כמו שיש להם סיבה בהיותם נמצאים ולזה היה חסרון בחק אלו הנמצאים הקדושים ביחס אל השי"ת, וזה כי ה' יתברך לבדו יהיה אמתותו וקיומו מעצמותו, או יהיה הרצון בזה שה' יתברך לא יאמין בהם שישלימו מעצמם מה שהוכן להם מהפעולות אם לא יהיה בזה עזר מה' יתברך וזה הדבר כבר בארנוהו במה שאין ספק בו בחלק הג' מהמאמר החמישי בספר מלחמות ה’.
תָּהֳלָה - רוצה לומר אורה ויהיו הלה והלל שני שרשים בענין אחד, והרצון בו ולא במלאכיו ישים אורה רצה לומר שאין האור להם והוא ההשגה במה שהם משיגים מצד עצמותם אבל מצד הסיבה ראשונה והוא השם יתברך ואולם השם יתברך אין לו ההשגה במה שישיג מזולתו.

[ד, יט]
עש - הרצון בו כלוי והוא שם והפעל ממנו ועצמי עששו. עששה מכעס עיני. והרצון בו שכבר ידכאום מקרים אם מחוץ אם מרוע הנהגתם ויפסדו קודם שישיגם הכלוי הטבעי וזה דבר אמתי אין ספק בו וזה כי רוב המתים מתים בזולת עתם בסבת מקרים מה ולא ימצא שימות המות הטבעי אחד מאלף.

[ד, כ]
מבלי משים - חסר לב והרצון בו מבלי משים לב להשלים נפשם וכמוהו וישימו וישכילו יחדו, והרצון בו וישימו לב.

[ד, כא]
הלא נסע יתרם בם - רוצה לומר שכבר נסע ממקומו יתרונם אשר בם על שאר הבעלי חיים והוא השכל והלך הוא לו כי הוא בתחלת ענינו חסר, ומי שלא ישלימהו לא ימצא לו יתרון על שאר הבעלי חיים בעת המות, כמו שנאמר: אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו.