א וַיַּעַן יְהֹוָה אֶת-אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב הֲרֹב עִם-שַׁדַּי יִסּוֹר מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה:
ג וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהֹוָה וַיֹּאמַר:
ד הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ-פִי:
ה אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף:
ו וַיַּעַן-יְהֹוָה אֶת-אִיּוֹב (מִנ ) [מִן] סְעָרָה וַיֹּאמַר:
ז אֲזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי:
ח הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק:
ט וְאִם-זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם:
י עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ:
יא הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כָל-גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ:
יב רְאֵה כָל-גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם:
יג טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן:
יד וְגַם-אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי-תוֹשִׁיעַ לְךָ יְמִינֶךָ:
טו הִנֵּה-נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל:
טז הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ:
יז יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ-אָרֶז גִּידֵי (פַחֲדָו) [פַחֲדָיו] יְשׂרָגוּ:
יח עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל:
יט הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי-אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ:
כ כִּי-בוּל הָרִים יִשְׂאוּ-לוֹ וְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ-שָׁם:
כא תַּחַת-צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה:
כב יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי-נָחַל:
כג הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר וְלֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי-יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל-פִּיהוּ:
כד בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב-אָף:
כה תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשׁוֹנוֹ:
כו הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקֹּב לֶחֱיוֹ:
כז הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם-יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת:
כח הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם:
כט הַתְשַׂחֶק-בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ:
ל יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים:
לא הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ:
לב שִׂים-עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל-תּוֹסַף:

[מ, א-ב]
ויען ה' את איוב ויאמר, וכראות השם יתברך שלא היה איוב עונה אותו דבר, אמר: האם הוא לקיחת מוסר מהרע הבא לאדם שיריב הנוסר בו עם השם יתברך?
ואם ראוי במי שיתווכח עם השם יתברך שיענהו השם על התוכחת והטענה ההיא?
ועם כל זה, כבר עשיתי לפנים משורת הדין להשיב על דבריך, או ירצה בזה, ואם מי שאלוה מוכיח אותו יענה על התוכחת ההיא, ויטיח דברים כנגד השם יתברך, או ירצה שמי שיתווכח עם השם יתברך, ראוי שיענש על תוכחתו כשידבר עמו, ולזה ראוי לך להשיב על דברי או להודות בהם.

[מ, ג-ה]
ויען איוב את ה' ויאמר, הן אני נקלה מאד ביחס אליך, ומה אשיבך על דבריך אלה, הנה שמתי ידי למו פי, הנה פעם אחת דברתי עמך ואיני עונה על דבריך, ושנית אדבר ואראה אם יש תשובה להשיב על דבריך ולא אוסיף, ויהיה פירוש ושתים ושנית, וכמהו: ושלש עשרה שנה מרדו, שהרצון בו לפי קצת המפרשים שכבר מרדו בשנה שהיתה אחר השתים עשרה שנה שעבדו את כדרלעומר. או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון, הנה אני הייתי טוען שהרשע והעול נמצא בטובות והרעות המגיעות לאנשים משני צדדים:
הצד האחד מפני הרע שימצא מגיע לצדיקים.
והצד השני מפני הטוב שימצא מגיע לרשעים עד שכבר ינצלו מהרע בעת בואו לשכניהם, כמו שזכר באומרו: מדוע רשעים יחיו וגו' כי ליום איד יחשך רע וגו'.

והנה הצד האחד שדברתי והוא מה שטענתי מהרע, שימצא נופל לצדיקים הנני מניח ועוזב אותו ולא אענה לך דבר עליו, לפי שכבר התבאר לי היתר הספק בו ממה שזכר אליהוא בביאור רחב, לא יזכרו השם יתברך בזה המענה, להיותו סומך על מה שכבר ביארו אליהוא לאיוב.

ואולם הטענה השנית לא סותר עדיין הספק בה בביאור, לא בדברי אליהוא ולא בדברי השם יתברך, ואיני מוסיף לטעון לך דבר זולתי הטענה ההיא, והיא ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך, אשר הוא עול, אם היו הטובות והרעות מגיעות לאנשים מהשם יתברך, או ליאות וקיצור, אם היו נעזבים אל הסידור אשר מהגרמים השמימיים אשר סדרו בזה האופן, ולא היה יכולת לסדרו באופן יותר מתוקן, להגיע לאיש כמעשיו וכפרי מעלליו.

[מ, ו]
ויען ה' את איוב מן סערה ויאמר.

ביאור מלות המענה.
[מ, ט]
תרעם - תעשה קול חזק ומרעיש כמוהו.

[מ, י]
עֲדֵה נא גאון וָגֹבַה - לבוש ואעדי גאוה, כמו שאני עושה להיות הגבוה במוחלט.

[מ, יא]
הָפֵץ - פזר.

[מ, יב]
וַהֲדֹךְ רשעים תחתם - שבור וכתת הרשעים במקומם.

[מ, יג]
חֲבֹש בַּטָּמוּן - חבשם במאסר ובמחבא, או ירצה שימיתם ויחבאם בעפר והוא מחבא הקבר.

[מ, טו]
בהמות - הוא בעל חיים שמו כן.

[מ, טז]
ואונו - וכחו.
בִּשְׁרִירֵי - הוא הטבור.

[מ, יז]
יחפוץ זנבו - יניע זנבו בחפזה ובמהירות והנה הצד"י תמורת זי"ן כי הם ממוצא אחד.
גִּידֵי פחדיו יְשִׂרָגוּ - גידי ביציו יסתעפו וישתרגו.

[מ, יח]
אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה - הם חתיכות חזקות מנחשת, והוא הברזל הקשה אציי"ר בלע"ז .
גְּרָמָיו כִּמְטִיל ברזל - עצמיו כחתיכת ברזל, והענין כפול במלות שונות.

[מ, יט]
הָעֹשוֹ - העושה אותו.

[מ, כ]
בול - כמו יבול.
ישחקו שם - רצה לומר שלא יראו ממנו, לפי שאינו טורף.

[מ, כא]
צֶאֱלִים - אילנות ונקרא צאלים להיותם בעלי צל.
וּבִצָּה - טיט ורקק.

[מ, כב]
יְסֻכֻּהוּ צאלים צִלְלוֹ - יהיו לו האילנות לסוכה ויהיה לו צל.
יְסֻבּוּהוּ ערבי נחל - הקיפו אותו סביב ערבי נחל להיות לו לצל.

[מ, כג]
יעשוק - יגזלו מימיו.
ולא יחפוז - ולא יתנועע הנהר בחפזון כמו שהיה עושה בראשונה.
יגיח ירדן אל פיהו - יוציא מי הירדן ויכניסם אל פיהו, והוא מגזרת בגיחו מרחם.

[מ, כד]
בעיניו יקחנו במוקשים יִנְקָב אף - ידמה בעיניו שיקח כל הנהר וישתה אותו עד שישפיל אפו בשתותו ויגיע לתחתית הנהר, וינזק אפו במוקשים הנמצאים שם. או ישוב על לויתן, ואמר: האם יראה בעיני האדם שיוכל לקחת אותו, כמו שיקח שאר הדגים וינקוב אפו במוקשים ללכדו בחכה, היא הרשת שצדין בה הדייגים.

[מ, כה]
ובחבל תשקיע לשונו - האם בחבל שתשקיע בים תוכל למשוך לויתן ולצוד אותו, כשיסתבך החוח אשר בראש החבל בלשונו.

[מ, כו]
אגמון - הוא החוח החד שצדין בו הדגים.
תקוב - תנקוב.

[מ, ל]
יכרו - יסעדו מגזרת כרה גדולה.
חברים - הם הסוחרים המתחברים ביחד.
יחצוהו - יקחוהו.
כנענים - סוחרים.

[מ, לא]
הַתְמַלֵּא - התכרות.
בְּשֻׂכּוֹת - הוא החרב שכורתין בו עורות הדגים הגדולים.
וּבְצִלְצַל - הוא החרב שכורתים בו ראשי הדגים הגדולים.