א וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהֹוָה וַיֹּאמַר:
ב (יָדַעְתִּ) [יָדַעְתִּי] כִּי-כֹל תּוּכָל וְלֹא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה:
ג מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע:
ד שְׁמַע-נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי:
ה לְשֵׁמַע-אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ:
ו עַל-כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל-עָפָר וָאֵפֶר:
ז וַיְהִי אַחַר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-אִיּוֹב וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ כִּי לֹא דִּבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב:
ח וְעַתָּה קְחוּ-לָכֶם שִׁבְעָה-פָרִים- וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם וְאִיּוֹב עַבְדִּי יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם כִּי אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב:
ט וַיֵּלְכוּ- אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהֹוָה וַיִּשָּׂא יְהֹוָה אֶת-פְּנֵי אִיּוֹב:
י וַיהֹוָה שָׁב אֶת- (שְׁביּת) [שְׁבוּת] אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף יְהֹוָה אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה:
יא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל-אֶחָיו וְכָל- (אַחְיֹתָיו) [אַחְיוֹתָיו] וְכָל-יֹדְעָיו לְפָנִים וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-הֵבִיא יְהֹוָה עָלָיו וַיִּתְּנוּ-לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד:
יב וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת-אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי-לוֹ אַרְבָּעָה- עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף-צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת:
יג וַיְהִי-לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת:
יד וַיִּקְרָא שֵׁם-הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ:
טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל-הָאָרֶץ וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם:
טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי-זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה (וַיִּרְאֶ) [וַיִּרְאֶה] אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֵי בָנָיו אַרְבָּעָה דֹּרוֹת:
יז וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים:

ויען איוב את ה' ויאמר, ענה איוב את השם יתברך, ואמר: ידעתי עתה כי כל דבר תוכל לעשות ואין ראוי שייוחס אליך ליאות וקיצור, ולא יבצר ממך שום מזמה וחכמה, על מה שאמרת מי זה מעלים עצה בלי דעת, הנה אמת, לכן הגדתי מה שהגדתי מצד שלא הייתי מבין מעשיך, כי הם היו נפלאות ממני, ולא אדע ענינם, על כן טעיתי במה שטענתי מזה ועל מה שאמרת: שמע נא ואנכי אדבר, אשאלך והודיעני.
הנה מתחלה הייתי שומע ענין השגחתך בזה העולם, לשמע אוזן מזולת ראיה אמתית, ועתה עיני ראתך ונתאמת לי במה שאין ספק בו אופן הנהגתך זה העולם, ואופני השגחתך בו, לפי מה שאפשר בנמצא נמצא. על כן אמאס מה שהייתי בו מהדעת, ונחמתי על מה שהכאבתני בו, עד שישבתי בתוך עפר ואפר לדעתי, כי בשלי הצער הזה עלי, וכשאשתדל לדבקה בשם יתברך, יסור ממני הרע הזה.
+++
ואחר זה אמר השם יתברך לאליפז, שיחלה פני איוב, שיתפלל השם יתברך עליו ועל רעיו, כי לא דברו נכונה לשם יתברך, כמו שדבר איוב, אחר ששב אל האמת והודה לדברי השם יתברך. וזה שבדבריהם נכנס מהמום והטעות מה שכבר התבאר, עד שכבר היו טוענין טענות, היה ידוע עליהם שהם כוזבות, כדי שיצדיקו השם יתברך.
ואולם איוב אם לא הגיע בתחלה אל הדעת האמתי, הנה לא היה טוען רק מה שהיה צודק לפי מחשבתו ולהתבאר לו, שבכאן רוע הסידור באלו הטובות והרעות, היה מניח שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטים, כדי שיהיה לו התנצלות מה. וכבר ביאר מצד העיון היות בלתי יודע אותה, ולזה הוא מבואר, שאף על פי שדעת איוב היה כוזב, הנה הוא היה יותר קרוב אל הדעת האמתי מדעת אליפז ובלדד וצופר, כי הוא היה בנוי על שרשים צודקים, ומה שהניחו איוב הוא צודק לפי האמת בכל האנשים, אשר לא תדבק בהם ההשגחה האלהית והם הרבים, ולזה לא חלק עמו אליהוא כי אם באנשים אשר תדבק בהם ההשגחה כמו שביארנו. ולזה אמר השם יתברך לאליפז, שלא דברו אליו נכונה הוא ובלדד וצופר כאיוב.

או ירצה באמרו: כי לא דברתם אלי נכונה, שלא דברתם בעבורי להיות לי התנצלות מרוע הסידור הנמצא בטובות הרעות נכונה כאיוב, כי הוא אם לא היה משיג האמת בזה השלימות, היה מנצל אותי מהעול בטענה צודקת באופן מה. אולם אליפז ובלדד וצופר היו מנצלים השם יתברך מהעול בטענות כוזבות, וזה מבואר במה שזכרנו מדבריהם.

וספר אחר זה שכבר התפלל איוב לשם יתברך בעד ריעיו, ואחר זה הטיב השם יתברך אחרית איוב מראשיתו, ואורך ימים נתן לו, ובנים ובני בנים עד ארבעה דורות. הנה זה הוא מה שנראה לנו בביאור זה הספר, ונבטח שלא חסר ממנו דבר מכונתינו הכוללת, ונחשוב שלא נפל מן החלקיות גם כן, ואם היה הוא מעט ובלתי מבלבל הכונה הכוללת.