א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:
ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי (וְהַיָּתִי) [וְהַוָּתִי] בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ-יָחַד:
ג כִּי-עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל-כֵּן דְּבָרַי לָעוּ:
ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי:
ה הֲיִנְהַק-פֶּרֶא עֲלֵי-דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה-שּׁוֹר עַל-בְּלִילוֹ:
ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי-מֶלַח אִם-יֶשׁ-טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת:
ז מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי:
ח מִי-יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ:
ט וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי:
י וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל כִּי-לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ:
יא מַה-כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל וּמַה-קִּצִּי כִּי-אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי:
יב אִם-כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם-בְּשָׂרִי נָחוּשׁ:
יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי:
יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב:
טו אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ-נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ:
טז הַקֹּדְרִים מִנִּי-קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם-שָׁלֶג:
יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם:
יח יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ:
יט הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ-לָמוֹ:
כ בֹּשׁוּ כִי-בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ:
כא כִּי-עַתָּה הֱיִיתֶם לוֹ תִּירְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ:
כב הֲכִי-אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי:
כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד-צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי:
כד הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה-שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי:
כה מַה-נִּמְרְצוּ אִמְרֵי-יֹשֶׁר וּמַה-יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם:
כו הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נוֹאָשׁ:
כז אַף-עַל-יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל-רֵיעֲכֶם:
כח וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ-בִי וְעַל-פְּנֵיכֶם אִם-אֲכַזֵּב:
כט שֻׁבוּ נָא אַל-תְּהִי עַוְלָה (וְשֻׁביּ) [וְשׁוּבוּ] עוֹד צִדְקִי-בָהּ:
ל הֲיֵשׁ-בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם-חִכִּי לֹא-יָבִין הַוּוֹת:

ביאור מלות המענה.
ויען איוב ויאמר.
[ו, ג]
לעו - נשחתו.

[ו, ד]
חצי שדי - חצים חזקים על דרך כקול שדי, והיה שדי בצריך.
חמתם - ארסם על דרך חמת תנינם יינם.
ביעותי אלוה - ביעותים חזקים על דרך רוח אלהים כהררי אל.

[ו, ה]
בלילו - רצה לומר תבואתו שאוכל ממנה.

[ו, ו]
בריר חלמות - הוא ריר הבריא מהחלימני והחייני, רצה בזה שאין טעם בריר הבריא, ואולם בריר החולה יש בו טעם לפי הליחה הגוברת עליו. או יהיה בריר חלמות ריר מלובן הביצה, שהיא כלה חלמון תחלה, ואחר יברור הטבע ממנה החלק היותר דק והוא החלבון, והנה הריר ההוא לא ימצא בו טעם.

[ו, ז]
כדוי לחמי - כמו חליי בשרי.

[ו, ט]
ויבצעני - ענין השלמה וכלוי, והרצון בו, ויכלני, או יהיה זה מעניין כריתה והענין אחד.

[ו, י]
ואסלדה בחילה - רצה לומר אע"פ שהיה מתחמם ונכוה בחיל ובמכאוב אשר הביא עליו השם יתברך.

[ו, יב]
אם בשרי נחוש - רצה לומר האם בשרי מהברזל החזק והוא הנקרא נחשת, אשר יעשה ממנו החרבות.

[ו, יג]
ותושיה נדחה ממני - רצה לומר האם נדחה ממני תושיה, היא ההנהגה האנושית אשר היה ראוי שיתנהג בה.

[ו, יד]
למס מרעהו חסד - בתמיה והרצון בו, היתכן שלאיש המס אשר המסו אותו רוב הצרות הבאות עליו, יהיה מרעהו חרפה, ויאמר עליו שיראת שדי היה עוזב, על כן באה עליו הצרה הזאת. או יהיה חסד דבק עם יראת שדי, ויהיה פירש אם יתכן שייחסו אליו רעיו מפני שהוא מס חסד ויראת שדי היה עוזב.

[ו, טז]
הקודרים מני קרח - רצה לומר, שאלו הנחלים קודרים לרוב עמקם בסבת הקרח והשלג הנתך ונעלם בהם, וזה שקצת הנהרות יהיו מימיהם השלגים אשר בהרים כאשר יותכו, ואלו הנהרות לא יתמידו כל השנה.

[ו, יז]
יזורבו - רצה לומר, ירוצו ויגרו, ואז נצמתו רצה לומר נכרתו. ויש מי שפירש יזורבו יתחממו, והרצון בו יצורבו בחלוף צד"י בזי"ן לפי שהם ממוצא אחד, ויעיד על פירושו מה שאמר בחומו נדעכו ממקומם, רצה לומר, בהגיע החום נעקרו ממקומם, וזה שאלו הנהרות ההוים ממימי הגשמים והקרח והשלג, יעדרו בעת הקיץ.

[ו, יט]
ארחות תימא - הם השיירות ההולכות לתימא, וכן הליכות שבא הם שיירות סוחרים ההולכות לשבא. והנה זכר אלו השיירות לפי מה שאחשוב, לפי שמהלכם היו למקומות הרחוקים כאשר יסעו מן הארץ אשר היה שם איוב, והיה שם באמצע דרכם מדברות לא ישב אדם שם.

[ו, כב]
שחדו בעדי - הרצון בו, תנו שחד בעדי.

[ו, כו]
אמרי נואש - קרא עצמו נואש, להיותו נואש מטוב, לחוזק שברו.

[ו, כז]
ותכרו - הרצון ותחפרו ותעמיקו סרה.