פרק יב, א
מענה איוב:
פרק יב, ב
תמות חכמה. כשתמותו תמות עמכם כל חכמה כי כל חכמה בכם, אבל.

פרק יב, ג
גם לי לבב כמוכם. ואת מי אין כמו אלה, שהקב"ה שליט לעשות רצונו ולהאריך שלוות רשעים אינכם אלא כמשחקים בי, ואני הוא ההוה.

פרק יב, ד
שחוק לרעהו. קורא להקב"ה ויענהו מצער הקנטתכם ומה יענהו לתת לו שחוק לצדיק ותמים שלם. שחוק צדיק תמים. היא הענייה אשר יענהו ידעתי אני כאשר אמרתם, כי.

פרק יב, ה
לפיד בוז. אש של גיהנם עומד למי ששאנן בעשתותו לומר שלום יהיה לי. נכון. מזומן הוא העשתות שאנן להיות במועדי רגל שרגלם מועדת.

פרק יב, ו
ישליו. ידעתי אני כי ימי ישליו אוהלים לבני קדר השוכנים באהלים המדברה, והם שודדים שנאמר: פרא אדם ידו בכל (בראשית טז). ובטוחות. שלימות יש למרגיזי אל, לכל אשר הביא לו הצור השלום בידו אם טוב אם רע.

פרק יב, יא
הלא אזן מילין תבחן. ולמה לא ידעו זאת השומעים פעלו כאשר החיך יטעם לאכול.

פרק יב, יב
בישישים חכמה וגו'. לדעת כי עמו חכמה וגו'.

פרק יב, טו
וישלחם ויהפכו ארץ. בשליחותו כאשר עשה לדור אנוש שהציף שלישו של עולם.

פרק יב, טז
לו שוגג. האדם השוגג. ומשגה. שטן המשגה.

פרק יב, יז
שולל. שם דבר הוא שטות, מוליכם בשטות כשהוא רוצה לערבב ולבלע חכמתם כמו וסר מרע משתולל (ישעיה נט), אשתוללו אבירי לב (תהלים עו), ותי"ו אשר במשתולל ואשתוללו כן דרך לשון עברית בתיבה שיסודה שי"ן או סמ"ך והוא בא לדבר בלשון נעשה ונפעל או מתפעל נותן תי"ו אחר אות ראשונה של יסוד כמו וישתכחו בעיר (קהלת ח), וישתמר חוקות עמרי (מיכה ו), מסתולל בעמי (שמות ט), ויסתבל החגב (קהלת יב). יהולל. ישוטה לשון הוללות וסכלות.

פרק יב, יח
מוסר מלכים פתח. הסיר מוסר סבלו של נבוכדנצר והעבירו ממלוכה. ויאסור אזור במתניהם. בתחילתו כשהיה חפץ בו חגר חלציו וזרזו כח למלוכה.

פרק יב, יט
כהנים. שרים כמו כהן מדין (שמות ג) כהן און (בראשית מא).

פרק יב, כ
לנאמנים. אף לנאמנים בו פעמים שפתיו נבללים לדבר סרה, כגון אברהם והאמין בה' וסוף נכשל במה אדע.

פרק יב, כא
ומזיח אפיקים רפה. וחגור החזקים מרפה ומפתח חגורם להתיש כחם כמו (תהלים קט) ולמזח תמיד יחגרה. אפיקים. חזקים כמו אפיקי נחושה (לקמן מ) אפיקי מגינים (שם מא).

פרק יב, כג
משגיא לגוים ויאבדם. יש אומרים כאשר עשה למצרים בהשיגם את ישראל לפני בעל צפון (שמות יד) שגו ואמרו תדעו שהסכים עמנו לטבעם בים כאשר גזרנו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) וקשה יראתו של בעל צפון שלא נעשו בו שפטים ככל אלהי מצרים וגרם המקום להשגותם כדי לטבעם וזה הלשון אינו עיקר דאם כן היה לו לומר בצד ימין משגיא כמו שוגה אבל זה עיקר מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחתם והוא היה אבדן שלהן מה שמצליחין. שוטח. מרבה אותם להשטיח בארץ ולכסותם.

פרק יב, כד
בתוהו לא דרך. בתוהו שאינו דרך.