פרק יד, ג
אף על זה. ההבל והנרקב. פקחת עיניך. לדקדק בחטאיו. ואותי. אתה מביא במשפט על עוונותי.

פרק יד, ד
מי יתן טהור. מדבר טיפה סרוחה ושכבת זרע שהוא טמא, לא אחד בהם טהור שלא יחטא.

פרק יד, ה
אם חרוצים ימיו. אם גמול זה הוא משתלם שחרוצים וקצובים ליום קבוע ומיועד למיתה. ומספר חדשיו אחך. קצובים וחוק זה עשית לו ולא יתקיים עוד יותר בעולם די לך בתשלומין הללו.

פרק יד, ו
שעה מעליו. באותו מיעוט חרץ הימים ויחדל לו ממכאוב עד ירצה בזקנותו ותשות כחו, את יום מותו כשכיר הרוצה להשלמת עבודת יומו כי עבירתו מן העולם חלוטה ונצמתת משאר כל העוברים.

פרק יד, ז
כי יש לעץ תקוה. שיחלוף. ויונקתו. אשר מגזעו. לא תחדל. מהיות ענף.

פרק יד, ט
ועשה קציר. היא יונקת כמו (תהלים פ) תשלח קציריה עד ים. נטע. שם דבר הוא וטעם הברתו למעלה בנו"ן וננקד כולו קמץ מפני שהוא סוף פסוק אף מגזרת נטע הוא.

פרק יד, יא
אזלו מים מני ים. ממקום שנהר בא ויוצא ממקורו הבא מאליו מן הים. והנהר. הבא משם יחרב ויבש לעולם, כן איש שכב ולא יקום.

פרק יד, יד
כל ימי צבאי איחל. לחיים.

פרק יד, טו
תקרא. תחינה היא קרא אלי ואנכי אענך להוכיח דברי. תכסוף. תחמוד.

פרק יד, טז
כי עתה. אתה מריע לי. צעדי. אתה סופר. לא תשמור. אינך ממתין על חטאתי מלהפרע כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לו), המתין שתתקיים ובלשון משנה (גמ' סנהדרין סג) לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית לשון המתן.

פרק יד, יז
חתום בצרור. חתום ומשומר בצרור בגד ככסף ומרגליות שלא תאבד. ותטפול על עוני. נתחברת על עוני.

פרק יד, יח
ואולם הר נופל. הר הנופל גבהו יבול ויעשה עפר ותהא לו תקוה ליהנות ממנו וצור אשר נעתק ממקומו גם הוא, יבול לשון תבואה.

פרק יד, יט
אבנים אשר שחקו מים. בעברם עליהם תמיד. תשטף. השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך לעפר ולצמוח בו דבר כאשר יצמח ספיח הקציר שעבר, כן יתהפך עפר זה ספיחיה לאבן. ותקות אנוש. אינה כן אשר משימות אבדה סלה.

פרק יד, כ
תתקפהו. תחזק ממנו ותאנסהו בתקפך ויהלך מן העולם.

פרק יד, כא
יכבדו. יהיו כבידים בכסף ובזהב והוא לא ידע. ויצערו. וימעטו מכל טוב והוא לא יבין.

פרק יד, כב
אך בשרו עליו יכאב. קשה רימה למת כמחט בבשר החי.