פרק טו, א
מענה אליפז.
פרק טו, ב
החכם יענה דעת רוח. תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל.

פרק טו, ג
הוכח בדבר לא יסכון. להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה, כמו ותהי לו סוכנת (מלכ"א א), וכמו יסכן בם (קהלת י) יהנה בם.

פרק טו, ד
אף אתה. כל שכן אתה שחכם מאוד אתה תפר יראה במרבית דבריך ותגרע שיחה, כמו כי יגרע נטפי מים (לקמן לו) וכמו ותגרע אליך חכמה.

פרק טו, ה
כי יאלף עונך. יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים.

פרק טו, ו
ירשיעך פיך ולא אני. כלומר השיבני על שאלתי ונמצא פיך הרשיעך, כי טוב לי שירשיעך פיך ולא אני וזו היא שאלתי.

פרק טו, ז
הראישון אדם תולד. הבטרם אדם תולד, ה"א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא.

פרק טו, ח
ותגרע. ותרבה מלמעלה למטה לרדת עליך.

פרק טו, י
כביר. מרובה ימים מאביך.

פרק טו, יא
המעט ממך תנחומות אל. אשר הטיב לך הצור עד עתה ימים רבים ודברו הטוב אשר לאט עמך בלאט ונחת דשנו. לאט. הנעים ולשון פעל הוא ולא שם דבר ולכן הוא נקוד חציו קמץ וחציו פתח.

פרק טו, יב
יקחך. ילמדך כמו יערוף כמטר לקחי (דברים לב). ירזמון. כמו ירמזון כמו שמלה שלמה (שמות כב).

פרק טו, יד
מה אנוש כי יזכה. מה כחו שיוכל להיות זכאי נגד הקב"ה.

פרק טו, טו
ושמים. צבא השמים. זכו. יצהרו כל לשון זך הוא צוהר.

פרק טו, טז
אף. כל שכן. ונאלח. נתעב ומעורבב וכן כולו סג יחדיו נאלחו (תהלים נג).

פרק טו, יח
אשר חכמים יגידו. ויתוודו פשעם ולא כחדו עוונם מאבותם זהו אשר ראיתי והנני אספר לך והיכן ראיתי יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר, ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה, ומה היה שכרם.

פרק טו, יט
להם לבדם נתנה הארץ. בשכר זה זכה יהודה למלכות נצח ונטלו שניהם מן הנחלה חלקם ולא גורשו מן נחלתם בעוונם מאחר שהודו. ולא עבר זר בתוכם. כשבא משה לברכם, שנאמר: (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה. דבר אחר: ולא עבר זר בתוכם בנחלה של עתיד לבא החלוקה בספר (יחזקאל מח). אבל

פרק טו, כ
כל ימי הרשע. שאינו שב מחטאו ואינו מודה פשעיו כל ימיו. הוא מתחולל. ומתאונן על הבטחתו שישלם רעתו אשר פעל כל מספר שנים אשר נצפנו לעריץ הוא מתחולל. מתחולל. לשון אנינות ולשון אחר שמעתי.

פרק טו, כא
קול פחדים באזניו. לאמר הגיע עת תשלימו. בשלום. וכשהוא שרוי בשלום אז השודד יבואנו.

פרק טו, כב
וצפו הוא אלי חרב. ועתיד הוא אלי חרב ועוני לנוד ללחם איה ימצאנו.

פרק טו, כג
נודד הוא. כלומר מובטח הוא לנוד. ידע. לו באמת. כי נכון. ומזומן לבוא בידו כלומר אליו ועמו יום חשך כמו מן הבא בידו (בראשית לב).

פרק טו, כד
תתקפהו. תחזק המצוקה ממנו ותאנסהו. כמלך עתיד לכידור. לא מצאתי דמיונו ויש לפותרו באותיות המתחלפות רי"ש בדלית כמו אשכנז וריפת שבתורה (שם י) (ובדברי הימים א א) אשכנז ודיפת וכן כתים ודודנים (שם), אף כאן לכידור כמו לכידוד כאותו המלך שהוא עתיד ליקוד באש של גיהנם והוא סנחריב שהתנבא נביא עליו (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן לשרוף חייליו יקד יקוד ודומה לו כידודי אש יתמלטו (לקמן מא) אם ס"א אש לפידים, אם ס"א אש להבות.

פרק טו, כו
ירוץ אליו. היה רץ אל הבורא בגובה וזקיפת צואר להכעיסו. בעבי גבי מגיניו. בחזקת כחו, גבי לשון גובה כמו ותבני לך גב (יחזקאל טז).

פרק טו, כז
פימה עלי כסל. עשה פה על חלצים שחלבו ועובי שומנו כפול על כסליו ונראין כמין פה. פימה. מגזרת והיתה הפצירה פים (שמו"א יג) זו היא לימ"א של נפחים שיש לו פיות הרבה ונקראת הפצר פיות.

פרק טו, כח
וישכון ערים נכחדות. כן דרך בעלי גאוה בונים חרבות לשם.

פרק טו, כט
ולא יקום חילו. לא יתקיים לימים רבים. ולא יטה. לא ינטה מליצתו כמו ויטו אחרי הבצע (שמו"א ח), וינטו הם עצמם אף כאן לא ינטה מן השמים לארץ. מנלם מתת תאותם וזימון מחשבתם והוא כשתי תיבות מן להם. מן. הכנתם כמו וימן להם המלך (דניאל ח), ודומה לו הפצירה פים בשתי תיבות (שמו"א יג) וכן אראלם תרגם יונתן אתגלי להון (ישעיה לג) זה נראה בעיני ומנחם מסייעני. דבר אחר: מנלם, לשון כנלותך לבגוד (שם) והנו"ן שבו יסוד נופל לשון תכלית לא יטה לארץ להיות בטילה מגזירת חרוץ.

פרק טו, ל
ויסור. מן העולם. ברוח פיו. של שליט בעולם וזה מקרא חסר, ויש פותרים בשביל רוח פיו שהרע לדבר סרה.

פרק טו, לא
אל יאמן. אותו אשר בשוא נתעה כי שוא יהיה תמורתו ויגיעו כמו (רות ד) ועל התמורה.

פרק טו, לב
בלא יומו. תעמוד תמורתו על מליאתה מליגדל ומלהצליח עוד כמו (בראשית נ) וימלאו לו ארבעים יום פי' ואשלימו. וכפתו. כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה.

פרק טו, לה
הרה עמל וילד און. עשה רעה וישתלמו שכר הלידה לפי ההריון. תכין. תזמין. מרמה. למרמה תהפך להם תאוותם.