פרק ב, ב
אי מזה תבוא. איה מקום שתוכל לומר מזה אני בא.

פרק ב, ג
מחזיק. אוחז כמו (שמות ד) וישלח ידו ויחזק בו מחזיק באזני כלב (משלי כו). ותסיתני בו. הסיתני לבולעו כל לשון הסתה אינו אלא לשון המשכה שממשיך את האדם לעצתו.

פרק ב, ד
עור בעד עור. אבר בפני אבר כן דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגין בזרועו לפניו וכל שכן כל אשר לאיש בממון יתן. בעד נפשו. בפני נפשו להגין לפי שזה יודע בנפשו שנתחייב לפיכך אינו מצטער על ממונו.

פרק ב, ה
אולם. אבל. אם לא. תראה בו מיד שעל פניך יברכך.

פרק ב, ו
אך את נפשו שמור. שלא תצא, מכאן אמרו חכמים קשה היה צערו של שטן יותר משל איוב כאומר לחבירו שבור חבית זו ושמור יינה.

פרק ב, ח
להתגרד בו. בדלי"ת כתוב ולשון משנה היא גורדו ומעמידו על גלדו אבל גורר ברי"ש אינו אלא לשון סחיבה כמו גורר אדם מטה וספסל.

פרק ב, ט
מחזיק. אוחז. ומת. לשון צווי כמו ומת בהר (דברים לב).

פרק ב, י
גם. לא די שבראנו אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל בתמיה. בשפתיו. אבל בלבו חטא.

פרק ב, יא
רעי איוב. אוהביו. לנוד. כמו מי ינוד לך (ישעיה נא), לא תנודו לו (ירמיה טו).

פרק ב, יב
השמימה. כלומר למעלה מראשיהם הרבה והוא היה להם מנהג אבל. ולא הכירוהו. כי נשתנו פניו מחמת הייסורין.

פרק ב, יג
לארץ. על הארץ לצער בצערו.