פרק כא, א
מענה איוב:
פרק כא, ב
ותהי זאת תנחומותיכם. את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם.

פרק כא, ג
שאוני. סבלוני.

פרק כא, ד
האנכי לאדם שיחי. למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי, לצעוק מצרה לי.

פרק כא, ה
פנו אלי. לשמוע. והשמו. התמהו לדברי. ושימו יד על פה. שלא תדעו להשיב.

פרק כא, ו
ואם זכרתי. דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו. ונבהלתי. שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל.

פרק כא, ט
שלום מפחד. שלא היו מזיקין שולטין בהן.

פרק כא, י
שורו עבר. את הנקיבה. ולא יגעיל. לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בלשון משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמו"ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו, והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא). תפלט פרתו. בעת תלד את וולדה. ולא תשכל. בלא עת.

פרק כא, יא
ישלחו כצאן עויליהם וגו'. בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שרך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה.

פרק כא, יב
ישאו. היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא לשון שחוק על שם העגבות אשריימנ"ט בלע"ז, כל שכן.

פרק כא, יג
וברגע שאול יחתו. כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין. יחתו. ירדו ובתרגום נחיתו.

פרק כא, טו
ומה נועיל. מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפילו לטיפי גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב).

פרק כא, טז
הן לא בידם טובם. בתמיה וכי אין כל טובם בידם. ועצת רשעים רחקה מני. איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם.

פרק כא, יז
כמה נר רשעים ידעך. למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו'. חבלים. גורל הראוי להם.

פרק כא, יט
אלוה יצפון לבניו אונו. בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב"ה לבניו ללקות להם. ישלם אליו וידע. שבח הוא להקב"ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות.

פרק כא, כ
יראו עיניו כידו. שברו, ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון. כידו. לשון אידו א' מתחלף בכ"ף.

פרק כא, כא
כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו. כי מה הוא חושש שקלירי"ר בלע"ז וחפץ בביתו לאחר מותו לדאג בחייו בפורענות העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם ו) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו.

פרק כא, כב
הלאל ילמד דעת. היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת. והוא רמים ישפוט. כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו (לקמן כד) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק, לשון אחר: הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון.

פרק כא, כג
זה. הרשע. ימות. נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר. שלאנן. כמו שאנן.

פרק כא, כד
עטיניו מלאו חלב. לשון משנה הוא (מנחות פו ע"א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתים יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו.

פרק כא, כה
וזה ימות בנפש מרה. הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם.

פרק כא, כו
יחד על עפר ישכבו. ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו.

פרק כא, כז
הן ידעתי מחשבותיכם, והמזמות אשר עלי תחמוסו. תריעו לחשוב חמס.

פרק כא, כח
כי וגו'. בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב, ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים, כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, ולמה אתם בוטחים בשלותכם.

פרק כא, כט
הלא שאלתם וגו'. כל זה אתם מושלים עלי משלות. ואותתם. אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב).

פרק כא, ל
כי ליום. אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו, כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה.

פרק כא, לא
מי יגיד על פניו דרכו. מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב"ה שעשה. ומי ישלם לו. וגמול רשעו מי ישלם לו.

פרק כא, לב
והוא לקברות יובל. סופו יובל לקבר. ועל גדיש ישקוד. כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים. ועל גדיש ישקוד. ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג"ה מר"ע.

פרק כא, לג
רגבי. בלשט"ז בלע"ז. ולפניו אין מספר. לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי.

פרק כא, לד
ואיך תנחמוני הבל. מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל, מעל שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ"ש.