פרק כד, א
מדוע משדי לא נצפנו עתים. קבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב"ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה. ויודעיו לא חזו ימיו. מיום האדם כמו חדש ימים ומתרגמינן עידן בעידן סא"א . דבר אחר: מדוע יודעיו ואוהביו של הקב"ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו. ימיו. זו היא דרך שנהג בימיו כמו לא יחרף לבבי מימי (לקמן כז) ומה הן המדות התמוהות.

פרק כד, ב
גבולות ישיגו. אותן שדרכן להסיג גבולות שהן קונין שדות כנגד שדות אחרים ובלילה הם מרבים גבוליהם שהיו עושים גדריהם בלילה בתוך תחום שכיניהם, וזהו משיג דמתרגמינן משגה שהיו משגים הגבול, סא"א. עדר גזלו וירעו. לעצמן.

פרק כד, ג
חמור יתומים ינהגו. ועושין כל רעות האמורות בענין, סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם.

פרק כד, ד
יחד חובאו עניי ארץ. מפני שיראים מהם.

פרק כד, ה
הן פראים. שהם לימודי מדבר לארוב את העוברים. יצאו בפעלם. יצאו למלאכתן ומה היא הפעולה משחרי לטרף מבקשים לטרוף. ערבה לו לחם לנערים. למשרתיו ונעריו של רשע הערבה והמדבר המה לו לחם לצרכם, שמשם הוא חוטף ואוכל וגוזל מה שהם אוכלים, לנערים הם ההולכים אתו לגזול כמו רק אשר אכלו הנערים (בראשית יד).

פרק כד, ו
בשדה. של אחרים. בלילו. יבולו. יקצורו. לגזול. וכרם רשע ילקשו. וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ"ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי כמו בתחלת עלות הלקש (עמוס ז) תירגם יונתן צימוח, וכן יסד ר"א (בהושענא אדמה מארר) לקש מארבה. דבר אחר: וכרם רשע ילקשו ילקשו אותה מהשחיתה כי את של העניים ויתומים הם אוכלים, ילקשו כמו ופיהם פערו למלקוש זמן ארוך וכמו לקושיא ללבן.

פרק כד, ז
ערום ילינו. הם מלינים את העניים. מבלי לבוש. שנטלו כסוין.

פרק כד, ח
מזרם. היורד מן ההרים ירטבו ויתלחלחו אותן הערומים לפי שמבלי כיסוי אין מחסה להחסות בו. חבקו צור. נחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם, רטוב תרגום של לח וכל מי שאינו מנוגב קרוי לח. ירטבו. מויישט"א בלע"ז.

פרק כד, ט
משד יתום. יניקת היתום מקום מוצא מאכלו ומזונותיו כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיה ס). יחבלו. לשון אם חבול תחבול (שמות כב) וכמו חבול לא יחבול (יחזקאל יח).

פרק כד, י
הלכו. הם הלכוהו בלי לבוש. ורעבים נשאו עומר. ומרעבים נטלו העומרים של לקט ועוד יפתר ורעבים אותם שהיו נושאים עומר, לפי שאלו גוזלים אותם מהם והיו נשארים רעבים.

פרק כד, יא
בין שורותם יצהירו. ויעשו שמן, בעלי זתים. ויקבים דרכו. בעלי כרמים. ויצמאו. לאחר זמן לפי שאלו הרשעים גוזלים אותם מהם. בין שורותם. כמדומה לי שעושין הזתים שורות שורות בבית הבד והיצהר זב ביניהם.

פרק כד, יב
מעיר מתים ינאקו. מתיה וטוביה של עיר ינאקו מחמת אותן האונסין. לא ישים תפלה. להקפיד עליהם וליקח נקמה.

פרק כד, יג
המה. הרשעים האלה הם דור המבול שמרדו באור, בשביל המטר שהיה עולה מן הארץ ולא היו צריכים לכלום.

פרק כד, יד
לאור יקום. אם היו עומדים ביום היו הורגים עוברי דרכים. ובלילה יהי כגנב. לחתור בתים.

פרק כד, טו
ועין נואף. והנואף שבהם היה שומר וממתין עד נשף לאמר וגו'. וסתר. ובסתר ישים פניו לעבור עבירה, שעל כל אלה היו חשודין דור המבול על הגזל, שנאמר: ותמלא הארץ חמס. (בראשית ו') ועל העריות, שנאמר: כי השחית כל בשר (שם).

פרק כד, טז
יומם חתמו למו. אותם שהיו חלשים מהם מעשות לסטיות ביום היו חותרים בבתים בלילה, וביום היו חתומים ומסוגרים בבתיהם. לא ידעו אור. לא היו מכירין את האור ולא היה עת מהלכם.

פרק כד, יז
כי יחדו בקר למו צלמות. שביום היו נסגרים ובלילה היו הולכים למחתרתם ולא היו יראים מן המזיקים כלל. כי יכיר בלהות צלמות. מכיר היה כל א' שדים המבהילים ולא היה ירא מהם, ורבותינו פירשו יומם חתמו למו ביום היו עושים סימנים היכן מרתפו של בית והיכן גנזיו של עשיר שהיו מפקידין אפרסמון אצל בעלי בתים עשירים ויודעים הם שיניחנו בבית גנזיו ובלילה מריחין והולכים שם וחותרים שם.

פרק כד, יח
קל הוא על פני מים. כשהיו הצדיקים נח ומתושלח מוכיחים אותם ואומרים להם שעתיד המבול לבא עליהם היו אומרים קלים אנו לשיט על המים ויש לנו גומא ודברים קלים לעשות מהם אניות ולשוט. תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים. היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנה דרך הטוב בדרכי הצדיקים הרמים ושוכנים ברומו של עולם, לשון אחר: כרמים הם הצדיקים ופרנסי הדור כמו ונתתי לה את כרמיה ,משם (הושע ב) תרגם יונתן ית פרנסהא היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנו דרך הטוב נשבעים שלא יפנו את דרכם, לשון אחר: תקולל חלקתם מתקלקלת היתה חלקתם שהיו משחיתים זרעם לבטלה, כמו כי השחית כל בשר את דרכו (בראשית ו) תקולל לשון קלקול כמו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמו"א ג). לשון אחר: תקולל חלקתם הדורות שאחריהם מקללים בהם מי שפרע מדור המבול, כ"ש. לשון אחר: תקולל חלקתם לא יפנה דרך כרמים, לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים, לשון אחר: היו קלים לשוט בספינות להרוג ולחמוס ממון ודרך יישוב בני אדם ונטיעת כרמים אין חושש לילך.

פרק כד, יט
ציה גם חום יגזלו. מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף. מימי שלג. כמו ומימי שלג גם אותם גזלו מן העולם לפי ששאול חטאו יש תיבות חסירות ווי"ן כמו (ירמיה יא) ואני ככבש אלוף והוא נפתר ככבש ואלוף עוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק.

פרק כד, כ
ישכחהו רחם. אמו, דרש רבי תנחום שהיו דור המבול נוטלים את בניהם ונותנים אותם תחתיהם לסתום ארובות התהום ואפילו אמו לא היתה מרחמת עליו. מתקו רמה. למות ולאכול רמה בשרם. עוד לא יזכר. בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה.

פרק כד, כא
רועה עקרה לא תלד. כך היה מנהגם נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין כדי שלא תלד עולמית ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה וזו העומדת לבנים מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה וזהו שאומר העקרה שלא תלד היה רועה ומטיב ואת האלמנה שעומדת לבנים לא ייטיב.

פרק כד, כב
ומשך. הקב"ה אותן אבירים בכחו לפורענות ולמחייה מתוך ארכא שהאריך להם. יקום. יום אחד. ולא יאמין בחיין. כמו בחיים ביום הזה נבקעו כל וגו' (בראשית ז).

פרק כד, כג
יתן לו לבטח. עד יום אידם ונשענו.

פרק כד, כד
רומו מעט. נסתלקו מן העולם כמעט רגע. והומכו. נדכאו ונתמסכנו. ככל יקפצון. כשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע.

פרק כד, כה
ואם לא איפו. כאשר אמרתי יבא אחד מכם ויכזיבני. וישם לאל מלתי. שאני מהרהר אחריו לדעת מדותיו שמאריך אף לרשעים, ואת אוהביו כמוני הוא מייסר ואינו ממיתן כמו שקובל (למעלה כג) כי לא נצמתי מפני חושך ואלו שגבולות ישיגו וכל אלה עשו לא הוכו בייסורין.