פרק כז, א
ויוסף. עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב).

פרק כז, ב
חי אל. שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך.

פרק כז, ה
אם אצדיק אתכם. אם אומר הדין עמכם לחייבני. לא אסיר תומתי. לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם.

פרק כז, ו
בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק. לא יחרף לבבי. אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי.

פרק כז, ח
כי מה תקות חנף. כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון. כי ישל. כי ישליך המקום את נפשו מעליו, לשון של נעלך (שמות ג), ונשל הברזל (דברים יט).

פרק כז, י
אם על שדי יתענג. כפל התמיהה היא ככל התמיהות הכפולות שכן דרך הראשונה בה"א והשנייה באם כמו הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמוס ו) , היש בלשוני עולה ואם חכי לא יבין הוות (לעיל ו) אף כאן הצעקתו ישמע אל אם על שדי יתענג, שמא או מי שהוא רשע חנף יכול הוא להתענג ולסמוך על ישועת הקב"ה ולקרא אליו בעת צרתו בתמיה.

פרק כז, יא
אורה אתכם. מה המדה שביד אל ודרך אשר עם שדי לא אכחד, כמו כי ידע דרך עמדי (לעיל כג).

פרק כז, יב
כולכם חזיתם. שזה חלק אדם רשע. ולמה זה הבל תהבלו. להיות רשעים וחניפים.

פרק כז, יד
אם ירבו בניו למו חרב. ירבו.

פרק כז, טו
במות. וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה.

פרק כז, יז
וכסף נקי. כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב"ה.

פרק כז, יח
בנה כעש. כתולע הבונה חור שאינו מתקיים וכסוכה שעשה נוצר התאנה והכרם שאינה של קיימא ע"א נוצר הכרם שאינו שומרה בכל עת זה שמעתי סא"א.

פרק כז, יט
עשיר ישכב. ימות בעשרו ופעמים שלא יאסף לקבורה.

פרק כז, כ
בלהות. שדים. גנבתו סופה. ותשליכהו לדראונים.

פרק כז, כב
וישלך עליו. המשליך עליו רעה ולא יחמול. מידו. של רשע ומכחו וממקומו. ברוח יברח. בן עצתו שהיה מסייעו בתחלה יברח מעזור ידו בשעת כשלונו, כמו שעשה חרבונה להמן (מגילה ז).

פרק כז, כג
ישפוק עלימו כפימו. היודעים אותו לפנים ועתה רואים בשברו.