פרק כט, א
מענה איוב:
פרק כט, ב
מי יתנני כירחי קדם. כימים קדמונים שהייתי בגדולתי.

פרק כט, ג
בהלו נרו. לשון אור ושמחה. לאורו. הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור.

פרק כט, ד
בימי חרפי. בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי. בסוד אלוה עלי אהלי. כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב"ה בתורה ובגדר סייג לשעה.

פרק כט, ה
נערי. משרתי.

פרק כט, ו
הליכי. רגלי. בחמה. כמו בחמאה. וצור יצוק עמדי פלגי שמן. כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן. יצוק. כמו ויצקת.

פרק כט, ז
קרת. תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר. ברחוב וגו'. וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי.

פרק כט, ח
ראוני נערים. רואים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני.

פרק כט, ט
שרים עצרו במילים. ומצפים שאפתח אני תחלה.

פרק כט, יא
כי אזן. אשר שמעה מלתי ותאשרני. ועין ראתה. בכל מקום בגודלי וכושר מידתי.

פרק כט, יג
ברכת אובד. אדם מת בעונו ונטרד. עלי תבא. כי הייתי זן את בניו ואת אשתו ורבותינו אמרו שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך, שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד כמו ככלי אובד (תהלים לא), וכן תעיתי כשה אובד (שם קיט), צאן אובדות (ירמיה כ). ולב אלמנה ארנין. שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים.

פרק כט, יד
צדק לבשתי וילבשני. רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים, כן היה משפטי נאה וטהור.

פרק כט, יח
ואומר עם קני אגוע. בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי. וכחול ארבה ימים. עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת, ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו.

פרק כט, יט
שרשי פתוח וגו'. כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד), והן יונקות ענפים רכים של אילן, ואמרתי שכבודי יתחדש.

פרק כט, כ
עמדי. תמיד. וקשתי. ואיתני תחליף תמיד לטובה.

פרק כט, כא
לי שמעו ויחלו. השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי.

פרק כט, כב
תטוף מלתי. לשון נבואה וכן לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז), כלומר כנבואה היה דברי.

פרק כט, כג
למלקוש. לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי.

פרק כט, כד
לא יאמינו. שאני משחק עמהם מפני חשיבותי. ואור פני לא יפילון. היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי.

פרק כט, כה
אבחר דרכם. כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה. ואשב ראש. אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים.