פרק ג, ב
מענה איוב:
ויען. ויצעק שכל ענייה האמורה בתורה אינה אלא לשון הרמת קול, ואב לכולם וענו הלוים קול רם (דברים כז).

פרק ג, ג
אולד בו. לשון עתיד שהיה אומר הלואי ויאבד היום שהייתי עתיד להולד בו ואז לא הייתי נולד. והלילה. אף היא תאבד. אמר. שיאמר המבשר אשר עליו הדבר מוטל. הורה גבר. שעיבר אבי את אמי, בנקבה נוהג לומר הורתה ובזכר נוהג לומר הורה את הנקבה. והלילה אמר. זה א' מן המקומות שחיסר המקרא את דבריו מפני שלא הוצרך לפרש מי הוא ומליצתו אמר האומר, ודומה לו הירוצין בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים היה לו לומר אם יחרוש אדם בבקרים ורז"ל אמרו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו.

פרק ג, ד
היום ההוא יהי חשך. תמיד בכל שנה כשיגיע אותו יום. אל ידרשהו אלוה ממעל. לטובה. ואל תופע עליו. נהרה אורה כמו צוהר ומתרגמינן ניהור.

פרק ג, ה
יגאלהו. כמו לחם מגואל (מלאכי א) במה גאלנוך (שם) והוא לשון ליכלוך. צלמות. צל של מות חשך שאינו מאיר לעולם. עננה. אפילה. כמרירי יום. שדים המושלים בצהרים כמו קטב מרירי והוא מושל בצהרים, שנאמר: ומקטב ישוד צהרים (תהלים צא).

פרק ג, ו
אל יחד. אל ישמח כמו ויחד יתרו (שמות יח) פ"א אל יתאחד סא"א.

פרק ג, ז
גלמוד. יחיד, וחסר מאדם ומכל בריה.

פרק ג, ח
יקבוהו. יקללוהו כמו קבה לי (במדבר כב). אוררי יום. המקללים את ימיהם, לפי שהם מכוונים לקלל קללה מתוך צערם. העתידים עורר לויתן. להיות ערירים במחברתם ליחד ליווי שלהם מחברת איש ואשתו מאין בנים, ובגמ' ירושלמי ראיתי עורר לויתן לקונן על ליווי שלהם כשימות כמו לא יערער על מתו.

פרק ג, ט
נשפו. חשך אישונו. בעפעפי. בזהרורי כמו ועפעפינו יזלו מים (ירמי' ט).

פרק ג, י
כי לא סגר. מי שיכולת בידו לסגור וגם זה מן המקראות דומין להלילה אמר. דלתי בטני. שיצאתי ממנו שאם עשה כן ויסתר עמל מעיני.

פרק ג, יא
למה לא מרחם אמות. מיציאתי מרחם הייתי ס"א אהא מוכן למות מיד ומדבר בלשון עתיד כאלו עומד עכשיו ביום יציאת הרחם ואומר למה לא אמות עתה. ולמה לא מבטן יצאתי ואגוע. למה לא היתה לי גויעה מוכנת.

פרק ג, יב
מדוע קדמוני. ברכי אמי קודם למיתה. כי אינק. נגזר עלי לינק מהם לפי שהוא מדבר ביום לידה הוא מזכיר דברים של אחריו בלשון עתיד.

פרק ג, יג
שכבתי. הייתי שוכב בקבר.

פרק ג, יד
הבונים חרבות למו. וזהו דרך למעמידי שם לבנות ערים נחרבות לזכרון להם כמו (ישעיה נח) ובנו ממך חרבות עולם וקורא לך גודר פרץ, כלומר עם שרים ובעלי שם או הלואי שלא נודעתי ואהיה כנפל, ומה שכתב לא אהיה כנפל טמון מפני שעומד על לשון שהתחיל לדבר בלשון תימה ומוסב על למה לא מדוע קדמוני ברכים או מדוע לא אהיה כנפל טמון.

פרק ג, טז
כעוללים. תינוקות ולכך קורא אותם עוללים שכולם שחוק וליכלוך, כמו (לקמן טז) ועוללתי בעפר וכמו ויתעללו בה כל הלילה (שופטים יט).

פרק ג, יז
חדלו רוגז. נמנעים מרוגזם שהיו נוהגים ורגילים להרגיז בארץ. ושם ינוחו. ושם נחו דבר ההווה כתבו בלשון עתיד.

פרק ג, יח
קטן וגדול שם. שם ניכר מי חשוב ומי שפל ולפי שאותה גדולה גדולת עולם הוא ואותו שפלות שפלות עולם היא.

פרק ג, יט
למה יתן. הנותן והוא הקב"ה. לעמל אור. למי שגדל בעמל וצרה למה נותן לו אור עולם ולא המיתו בהוולדו.

פרק ג, כ
המחכים למות. למרי נפש התאבים ומתאוים למות וקובלים לאמר איננו. ויחפרוהו. מרגלים אחריו. ממטמונים. יותר משמרגלים אחר מטמוני אוצרות והיו.

פרק ג, כא
השמחים אלי גיל. וישישו אם היו מוצאים קבר. אלי גיל. בשביל הגילה והששון של (מציאות) קבר.

פרק ג, כב
לגבר אשר דרכו נסתרה. כל טובות אשר פעל נסתרו מאת בעל הגמול ולא הביט בהם. ויסך אלוה בעדו. עשה מחיצה לפניו לסוגרו במסגר כמו (הושע ב) הנני סך את דרכך.

פרק ג, כג
תבא. באה. ויתכו. לשון נתך ארצה נגרים ויורדים כמים ויש לפרש נתיכה לשון רבייה.

פרק ג, כד
פחד פחדתי. כל ימי עמדתי בפחד על זה כמו שאמרנו (לעיל א) ויהי כי הקיפו וגו'. ואשר יגורתי. הן עתד הועתד ונגזר שיבא לי.

פרק ג, כה
לא שלותי. מדאגה זו והנה ויבא רוגז.