פרק לא, א
ברית כרתי לעיני. שלא להסתכל באשת איש. ומה אתבונן על בתולה. מה לי להתבונן בה כך היתה חסידותי שלא לתת עין אפילו בפנויה שמא לאחר ימים תנשא ונמצאתי כרוך אחריה, כך מפורש באבות דרבי נתן.

פרק לא, ב
ומה חלק וגו'. שגמלני כך.

פרק לא, ג
הלא איד לעול. לו ראוי ולא לי. ונכר. דוגמת ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עובדיה א).

פרק לא, ד
וכל צעדי יספור. ורואה אם הלכתי עם שוא.

פרק לא, ה
ותחש. ותמהר כמו אחישנה (ישעיה ס) כי גז חיש (תהלים צ).

פרק לא, ז
מאום. הוא מום דבר שמץ ואל"ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קללה זו.

פרק לא, ח
אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישורשו. יעקרו השרשין.

פרק לא, ט
ועל פתח רעי ארבתי. לאשתו ישיב לי גמולי.

פרק לא, י
תטחן לאחר אשתי. רבותינו פירשוהו לשון תשמיש כמו ויהי טוחן בבית האסורין (שופטים ז).

פרק לא, יא
כי היא זימה. וירא הייתי אם עשיתי שהוא עון פלילים, עון שמשפט יסורין ראויין לבא על ידו.

פרק לא, יב
ובכל תבואתי תשרש. האש הזאת לכן נמנעתי מעשות כשהוא מדבר בלשון עיקור אומר תשרש ובלשון שרש אומר תשרש וכן ישורשו לשון עיקור ישרשו לשון שרש.

פרק לא, יד
ומה אעשה וגו'. זאת נתתי אל לבי וכי יפקוד את דרכי מה אשיבנו.

פרק לא, טו
ויכוננו ברחם. אני בבטן אמי והוא בבטן אמו הכיננו יוצר אחד.

פרק לא, טז
אכלה. שלא מלאתי תאותה שהוא כליון עינים המתאוה ואינו מגיע קרוי כליון עינים.

פרק לא, יח
כי מנעורי גדלני. הכשרון הזה כאב המגדלני והמלמדני כן למדנו יושר לבי מנעורי. ומבטן אמי אנחנה. למידה זו.

פרק לא, כב
משכמה. הוא רחב הכתף. מקנה. הוא עצם העליון העגול כקנה ועל שהוא עגול כקנה קורא אותו כן.

פרק לא, כג
כי פחד אלי גו'. פחד היה בעיני אידו שהוא מביא על הרשעים לכן חדלתי מעשות. ומשאתו. ומכובדו.

פרק לא, כד
כסלי. כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח), תקותי ומחשבתי וע"י שכליות על הכסלים הם והכליות יועצות נקראת המחשבה כסל. ולכתם. קבוצות זהב ואוצרות. אמרתי מבטחי. להתחזק בהם על העניים.

פרק לא, כה
אם אשמח כי רב חילי. לא הייתי נוהג שמחה בפני העניים בעשרי שלא להקניאם בי.

פרק לא, כו
אם אראה אור כי יהל. חמה בתקופת גבורתה והילה. וירח יקר הולך. מגיה והולך כמו אור יקרות (זכריה יד) כיקר כרים (תהלים לז).

פרק לא, כז
ויפת בסתר לבי. לשמש ולירח לאמר אלוהות הם, כקצת עובדי כוכבים הנדחים ועובדים לכל צבא השמים.

פרק לא, ל
ולא נתתי לחטוא חכי. להקניט שונאי ולתובעו ממון, שאין לי עליו כדי להשביעו ולשאול באלה נפשו של שונאי.

פרק לא, לא
לא נשבע. מתוך שנאה שהיו שונאים אותי על שהייתי מטריחם בהכנסת אורחים.

פרק לא, לב
לארח. לא היה דלתות ביתי פנימיים ומוקפין בית שער מבחוץ או מוסבין בקרני זוית להשבית את האורחים מלבא, אלא פתוחין לאם הדרך לבוא כל הבא.

פרק לא, לג
בחובי. במחבואי.

פרק לא, לד
כי אערוץ. מתחילה הייתי מכניע המון רבה של רשעים ועתה אף בין כשדיים זה העם לא היה (ישעיה כג). יחיתני. מיראני.

פרק לא, לה
הן תוי שדי יענני. ולואי שיעיד עלי המקום בדין כמו שאמר עלי כי אין כמוהו בארץ תם וישר וירא אלהים (לעיל א), גם משה שכתב ספרו וספרי יעיד עלי. דבר אחר: כן היה איוב אומר תנה לתוות אותי ואת כושרי. שדי יענני. לבקשה זאת. וספר כתב איש ריבי. יכתוב גם הוא ספרו להתווכח עמי.

פרק לא, לו
אשאנו. לכתוב את ספרי. אענדנו. אקשרנו לספר עטרות לי.

פרק לא, לז
מספר צעדי אגידנו. לאותו האיש.

פרק לא, לח
אם עלי אדמתי תזעק. על לקט שכחה ופאה ומעשרות שלא הוצאתי מעשרות כראוי. ויחד תלמיה יבכיון. שחרשתי בשור ובחמור יחדיו.

פרק לא, לט
בלי כסף. לשכור שכירים ולעשקם. דבר אחר: זה מעשר שני, דכתיב: וצרת הכסף בידך (דברים יד). ונפש בעליה. אריס העובד בה.

פרק לא, מ
באשה. דבר מבאיש כמו באושים (ישעי' ה) ואם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח תנא רבי אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שמעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שמעלה באושים יפה לזורעה שעורים, כן הוא בילקוט ומה טעם תחת חטה יצא חוח. תמו וגו'. עד כאן הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אומר תמו דברי איוב, אלא כך אומר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי איוב ואל יהי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש (דברים כ), כך ראיתי בפסיקתא בפרשת עשר תעשר (שם יד) מפורש כן מן הפסוקים האלו.