פרק לד, א
מענה אליהוא:
פרק לד, ג
כי אוזן מלין תבחן. כאשר החיך יטעום האוכל.

פרק לד, ה
משפטי. הוכחת דברים.

פרק לד, ו
אכזב. אכזיב שופטי שלא דנני אמת. אנוש. חולה מכתי כמו ויאנש (שמו"ב יב). חצי. נגעי.

פרק לד, ט
לא יסכן גבר. לא יהנה אדם אם תמים דרכיו.

פרק לד, יג
מי פקד עליו ארצה. מי מושל בו לאמר למה כן עשית ולא צויתיך כן, כי מי צוהו בממשלתו ולמה ימצא תואנות לבריות, אינו צריך להשיב דבר למושל בו לאמר בשביל זאת הרעותי לו.

פרק לד, יד
אם ישים אליו לבי. על אדם להשחיתו למה יבא בעלילה עליו הרי מיד יאסוף אליו רוחו ונשמתו רוח ונשמה שלו שהיא נפוחה בו, ואין מוחה בידו ויגוע כל בשר יחד.

פרק לד, טז
ואם בינה. ואם אתה רוצה הבין שמעה זאת, בינה זו אינה שם דבר אלא לשון צווי כמו בינה הגיגי (תהלים ה), לפיכך שתים אלו טעמן למעלה בבי"ת וכל שאר בינה טעמן למטה בנו"ן.

פרק לד, יז
האף שונא משפט. משפטו של שופט צדק. יחבוש. המקום ואם תאמר אינו משפט כי לא כדין עשה אפשר זאת מי שהוא צדיק מאוד תרשיע. כביר. לשון מאוד.

פרק לד, יח
האמור למלך בליעל. וכי הגון וראוי לאמר למלך בליעל, ולאמר רשע אל נדיבים.

פרק לד, יט
אשר לא נשא פני שרים. כלומר למלך עולם אשר אין משוא פנים לפניו. שוע. שר כמו ולכילי לא יאמר שוע (ישעיה לב).

פרק לד, כ
רגע ימותו. כשירצה. וחצות לילה. כמו שעשה למצרים. יגועשו עם. כלומר ברגע יעבורו.
ויסירו אביר. כח שלהם. לא ביד. לא ישנו בידם ואין להם כח.

פרק לד, כג
כי לא על איש ישים עוד. כלומר אמרת לא אך ישים בי (לעיל כג) רק חטאי לבדי ואני משיבך לא ישים הקב"ה על בריותיו עלילות תוספת על פשעם, עוד לשון תוספת. להלוך אל אל במשפט. כשהוא בא על בריותיו להתווכח עמהם.

פרק לד, כד
ירוע. ירוצץ כמו רועה התרועעה (ישעיה כד). ויעמד אחרים. במקומם.

פרק לד, כה
לכן יכיר מעבדיהם. לפי שהוא מכיר מעבדיהם הטוב והרע ואין צורך לו להתווכח. והפך לילה. עת חשך וצרה להם וידכאו.

פרק לד, כו
תחת רשעים. במקומם. ספקם. לאנשי סדום. במקום רואים. לעין כל.

פרק לד, כז
אשר על כן סרו מאחריו. כמו (במדבר י) על כן ידעת חנותינו במדבר כמו מפני אשר סרו מאחריו, והביאו לפניו ועליו צעקת דלים.

פרק לד, כט
והוא ישקיט. משקיט את הדלים מאותן העושקים ומי ירשיע עוד, ובעוד שהסתיר פנים מי ישורנו. ועל גוי ועל אדם יחד. כיחידים כמרובים שוה לפניו להשקיט ולהסתיר פנים.

פרק לד, ל
וישקוט ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. על דלים שמלך. ממוקשי עם. עון, ולאלוה כזה לא היה לך לומר בליעל ורשע.

פרק לד, לא
כי אל אל האמר. להאמר אליו נכון וראוי מאת כל סובלי יסורים להאמר נשאתי, ומקבל וסובל אני משפטיך ולא אחבול בעצמי ועוד צריך הנידון לומר.

פרק לד, לב
בלעדי אחזה. לבד מה שאני יודע לראות ולהבין בדבריך אתה הורני, ואם און פעלתי לא אוסיף.

פרק לד, לג
המעמך ישלמנה כי מאסת וגו'. כך אמר אליהו לאיוב המעמך היה לו להקב"ה להימלך בפירעון תשלומין ממך. כי מאסת. לאמר מאסתי לא לעולם אחיה (לעיל ג) יתר ידו ויבצעני (לעיל ו) סבור אתה שיגבה ממך לפי דעתך ורצונך, ואתה תבחר התשלומין ולא אני במקום הקב"ה דבר אליהו בתמיה.

פרק לד, לד
אנשי לבב יאמרו לי. כי איוב לא בדעת ידבר.

פרק לד, לו
אבי יבחן. אבי אתה הקב"ה אב לכל הלואי יבחן איוב עד נצח למען תהיה תשובה לאנשי און ואף לבני אדם דבר הכתוב כן, כמו אבי דבר גדול וגו' (מלכ"ב ה). דבר אחר: אבי כמו ותפר האביונה (קהלת יב), לשון רצון כך חברו מנחם וכן פתרונו אבי יבחן איוב עד נצח רצוני ומאויי, שיבחן איוב עד נצח סא"א.

פרק לד, לז
יספוק. לשון רוב דברים והרמת קול. בינינו יספוק. הוא אומר מה לנו ולדבריו אף אמנם שגיתי אתי תלין (לעיל יט) ואינו יודע שאנו נענשים ומספיק לנו עונות על שאנו שומעים כך מפורש בויקרא רבה.