פרק לז, א
ויתר. ויקפוץ כמו לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא) וזו היא שלבו תוהה.

פרק לז, ב
שמעו שמוע ברוגז קולו. הרעמים שהוא מרעים ברקיע כהגה היוצא מפיו.

פרק לז, ג
תחת כל השמים ישרהו. ראיתיו כמו אשורנו (במדבר כד) והם אותם אורות שהברקים מאירים.

פרק לז, ד
אחריו. של אותו אור, ישאג הרעם ומרעים בקול גאונו, והם ברקים ורעמים המביאים את המטר. ולא יעקבם. המקום. כי ישמע. לפניו קולו של מפגיע. יעקבם. יכריתם, ולשון משנה שנינו (סוטה טז ע"א) בשלש מקומות הלכה עוקבת מקרא.

פרק לז, ו
כי לשלג יאמר. ע"י הקולות הללו. הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו. כלומר מד' רוחות יבא.

פרק לז, ז
ביד כל אדם יחתום. כשאדם חוטא לפניו האדם עצמו חותם כתב ידו ביום מותו על עבירות שעבר הכתובות לפניו. לדעת כל אנשי מעשהו. להודיע על מה הוא נידון.

פרק לז, ח
ותבוא חיה במו ארב. כלומר ועוד שלוחים הרבה יש למקום ליפרע פורענותיו שילוח חיות רעות וסופה וקרה.

פרק לז, ט
וממזרים. אוצר יש ושמו מזרים.

פרק לז, י
מנשמת. מרוחו. ורוחב מים במוצק. ביציקה לפורענות.

פרק לז, יא
אף ברי. שם מלאך הממונה על העננים והוא יפיץ ענן מטרו של המקום. ענן אורו. ענן מטרו.

פרק לז, יב
והוא. הממונה. מסיבות מתהפך בתחבולותיו. של מקום. לפעלם. של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע מתהפך במסיבות הרבה כאותו ששנינו הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים לסוף סרחו, לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם ועל ארץ שאינה צריכה להם ועתים לטובה כיצד כו'. כל אשר יצום. לאותן גשמים לעשות לארץ. דבר אחר: והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו מקיף עננים ורוחות סביבות ההרים שיהיו שותים מכל רוחותיהם, באגדת והיה עקב.

פרק לז, יג
אם לשבט. אם לפורעניות בני אדם מורידם בהרים וגבעות שאין מקום זריעה. אם לארצו. להורידם כאשר נגזר בתחילת דין לא לשבט ולא לפנים מן השורה אלא בבינונית. אם לחסד. שנעשו הדור עכשיו יותר צדיקים משהיו בראש השנה ואותן גשמים שנגזרו בבינונית מתהפך בתחבולות מסיבותיהם לירד בחסד בזמנם ועל הארץ הצריכה להם שלא תרד הטפה מהם לאיבוד. ימציאהו. למטר לאחת מן המדות הללו.

פרק לז, טו
בשום אלוה. חק ברית עליהם היאך תלוים במאמרו.

פרק לז, טז
מפלשי עב. גילוי עב לשון מבוי מפולש כלומר לארכן ולרחבן של עבים. התדע. עליהם מפלאות תמים דעים.

פרק לז, יז
אשר בגדיך חמים. במה בגדיך חמים בהשקיטי ארץ מרוח דרומית שאינה הורגת את העולם בקרה שרוח מזרחית מחממתה שנאמר: רוח קדים חרישית (יונה ד) שמשתקת כל הרוחות מפניה.

פרק לז, יח
חזקים. הרקיעים. כראי מוצק. כראי שהנשים רואות בו, מוצק טרישטיי"ר והוא חזק ביותר.

פרק לז, יט
הודיענו מה נאמר לו. להקב"ה בריבנו עמו, לא נוכל לערוך אליו מפני חשך אשר סתרו וסביבותיו.

פרק לז, כ
היסופר לו כי אדבר. וכי כמדת הבריות הוא שצריך שיספרו אליו דברים היוצאים מפינו. אם אמר איש. אומר מפיו. כי יבולע. יגלה אליו מיד, כמו פן יבולע למלך (שמו"ב יז) יגלה, ורבותינו פירשו היסופר כל שבחו לו. כי אדבר. כי נדבר בו ובגבורתו, אם אמר איש, לספרם כולם. כי יבולע. ממקומו.

פרק לז, כא
ועתה לא ראו אור. בסוף דבריו אל אליהוא חזר לקנתר אותן שלשת ריעי איוב על לא מצאו מענה ואמר ועתה שלשת ריעיך אלה שהיה להם להשיבך כל דברים אלו שאמרתי לך, לא ראו אור נעשו המה כנפלים אשר לא ראו חכמה. בהיר הוא בשחקים. דומה לבהירים בהירים הנראים בשחקים להוריד גשם. ורוח עברה. ורוח בא ומטהרתן ומעבירתן ואין מטר יורד כך הוא דוגמא שלהם התחילו להשיבך וסוף עמדו ולא ענו.

פרק לז, כב
מצפון זהב יאתה. הרי הוא כחוזר על הראשונות ועתה לא ראו אור. דבר אחר: מדרש חכמים כשהרקיע מלא בהורות עננים עננים להוריד גשם, רוח עברה ותטהרם ואין גשם יורד זה מדרש חכמים ואינה מתיישבת על סדר המקראות. מצפון זהב יאתה. מנשב רוח צפונית ומעביר הגשם והחמה זורחת כמו המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד). על אלוה. מלפניו. מצפון זהב יאתה. נצפן הזהב הטוב לאותן שיאתיו את עצמן למצות הקב"ה ומאמינים באלוה הנורא מאד.

פרק לז, כג
שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לעורר משפטיו על הבריות בגודל כחו כי אם ברחמים וכפרת הבריות שם בדבר מועט לפי היכולת קומץ מנחה מחצית השקל תורים ובני יונה בקר וצאן ולא טרח לבקש ראם ויחמור. ומשפט. יסורין. לא יענה. הבריות יותר מדאי וכן לא יענה להצדיק יותר מדאי במה שאי אפשר, כי אם איש כמתנת ידו.

פרק לז, כד
לכן יראוהו אנשים. מלהתווכח אליו. כי לא יראה כל חכמי לב. המתחכמים אליו כי אין חכמתם בעיניו כלום ורבותינו פירשוהו על איוב שאמר לו אליהוא לפי שהיית מטיל אימה יתירה על דורך חנם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב.