פרק לט, א
יעלי סלע. אשטנבו"ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד כדי שיפול לארץ וימות, והקב"ה מזמן לו נשר ומקבלו בכנפיו. חולל אילות תשמור. לשון חיל יולדה (ירמיהו) האילה רחמה צר ואין הוולד יכול לצאת ובשעת לידתה אני מזמן לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח, ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה, ובין אותם רגעים איני מחליף ובין איוב לאויב נתחלף לי.

פרק לט, ג
תפלחנה. מתבקע רחם שלהם ומוציא הולדות וחבלי לידה שלהם. תשלחנה. מעליהם בלדתן לרגע שאני מזמין להם.

פרק לט, ד
יחלמו. יחזקו. ולא שבו למו. משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם.

פרק לט, ה
חפשי. שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות. ערוד. חמור הבר. מי פתח מוסרותיו. שאין עליו עול אדם.

פרק לט, ח
יתור הרים מרעהו. הוא עצמו תר לו מקום מרעה.

פרק לט, ט
רים. כמו ראם. עבדך. לעבדך.

פרק לט, י
בתלם עבותו. או קשרת ראם בעבור תלם של שורך עבות חבל שקושרין שוורים לתלמי המחרישה. ישדד. יתקן השדה.

פרק לט, יא
התבטח בו. לאסוף תבואתך בשביל שכחו רב ויכול לסבול הרבה. ותעזוב אליו יגיעך. לאסוף אל הבית.

פרק לט, יג
כנף רננים נעלסה. כן שם עוף גדול רננים ולשון משנה קרוי בר יוכני. אברה. כל עוף קרוי אברה על שם שפורח, כלומר או עוף ששמו חסידה ועוף ששמו נוצה ראה מה מנהגה.

פרק לט, יד
תעזוב לארץ ביציה. והולכת ומתחממת למרחוק על עפר תחמם.

פרק לט, טו
ותשכח כי רגל תזוריה. לביצתה תבקענה.

פרק לט, טז
הקשיח. הקשיח בניה מלבה כאילו אינם שלה. לריק יגיעה. ואינה יראה שתאבדם.

פרק לט, יח
כעת במרום תמריא. כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות, וכן בן סורר ומורה (דברים כא) ובלשון גמרא אימראי כלתיה דרב זביד אימראי ונפקא כתובות ס"ג ושם איתא אימרדה ועיין ברש"י בחולין נח ומציעא עו ד"ה ואימרו.

פרק לט, יט
רעמה. לשון רעם ובעתה כמו רעמו פנים.

פרק לט, כ
כארבה. מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו. נחרו. כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה.

פרק לט, כא
יחפרו בעמק. כמו ויחפרו לנו את הארץ (שם א), שדרך הפרשים אורבים בעמקים ובנחלים. וישיש בכח. והסוס שמח ויוצא לקראת נשק.

פרק לט, כב
ולא יחת. ולא יירא.

פרק לט, כג
תרנה אשפה. מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם. להב חנית. כלי של ברזל וחנית של ברזל קרוי להב, כמו ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ד).

פרק לט, כד
יגמא ארץ. עושה גומות ברגליו, ע"א יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד). ולא יאמין. מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה. כי קול שופר. של מלחמה.

פרק לט, כה
בדי שופר. לשון די השיב לו בהרבה שופר. יאמר האח. לשון שאומרים העוברים כשהן שמחין כמו שאומרים אהה מחמת צער.

פרק לט, כו
יאבר נץ. יגדל הנץ כנף ומלאך הוא דומה לדמות נץ ומעמיד קושי הרוח דרומית בפרישות כנפיו שלא תחריב את העולם.

פרק לט, כז
אם על פיך יגביה נשר. השכינה, שנאמר: כנשר יעיר קינו (דברים לב), היה מסלק פמליא שלו שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביוה"כ.

פרק לט, כח
סלע ישכן ויתלונן. בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנה על אבן שתיה.

פרק לט, כט
משם חפר אכל. מתפלל על צרכי כל השנה ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת שני אפרוחיו נדב ואביהוא שמתו להתקדש שמי בהם שנפלה אימתי על השאר.

פרק לט, ל
יעלעו. ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע"א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיה טו) לשון קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא. ובאשר חללים שם הוא. לאכול ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקתא דאחרי מות.