פרק ד, א
מענה אליפז:
אליפז. בן עשו היה ועל ידי שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה. התימני. מארץ תימן מארצו של עשו (סא"א).

פרק ד, ב
הנסה. לשון תימה הבעבור שניסה דבר אליך תלאה בנסיון אחד שניסך בוראך ובא אליך אתה נלאה, ומעתה עצור במילין מי יוכל מלהשיבך.

פרק ד, ג
הנה יסרת רבים. שהרבו דברים הוכחתם ויסרתם. וידים רפות. ויגורות מפורענות הבא עליהם אתה היית רגיל לחזקם ולומר אל תירא שכך הוא מדת הדין.

פרק ד, ד
יקימון. רגילות הם מליך להקים את הכושל.

פרק ד, ו
הלא. עתה סופך מוכיח על תחלתך שיראתך שהיית ירא שמים כסלתך היא (ע' תוס' בבא מציעא נח), מחמת כסילות היא ולא מדעת שלימה וכן תקותך ותום דרכיך הכל כסילות.

פרק ד, ז
נכחדו. נעלמו ונאבדו כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט).

פרק ד, ח
כאשר ראיתי. אשר כן נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים במעשיהם את העמל וראיתי שהם יקצרוהו, כלומר רעתם שבאה עליהם, וראיתי כי.

פרק ד, ט
מנשמת אלוה יאבדו. מנשיבת סערתו וכעסו. ומרוח אפו יכלו. כלים תמיד ועל דור המבול דיבר.

פרק ד, י
שאגת אריה וקול שחל וגו'. הארי גדול, והשחל בינוני, והכפיר קטן. כולם נתעו. כלומר המלכים והשרים והעבדים וכל שמות הללו שמות אריה הם.

פרק ד, יא
ליש אובד מבלי טרף. השרים אבדו כליש זה האובד מבלי מזון כך אבד כחם מעשות חמס, אובד אינו לשון אדם האובד דבר ממנו אלא הוא עצמו הולך לאיבוד כמו תעיתי כשה אובד (תהלים קיט), וכמו הייתי ככלי אובד (שם לא). ובני לביא יתפרדו. מדבר בדור הפלגה אשר נפוצו משם על פני כל הארץ.

פרק ד, יב
ואלי דבר יגונב. חוזר על תוכחתו שהוכיחו עד הנה מה תזעק זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' כאשר ראיתי וגו', ועל אודותיך אלי דבר נבואה יגונב מן הסגנון כדבר גנוב לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא. משל למלך שהיתה לו אשה ופלגש כשבא אצל אשתו בא בגלוי ואצל פלגשו בא בסתר ובגניבה, כך הקב"ה לנביאי עובדי כוכבים ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ), וכן ויבא אלהים אל לבן וגו' (שם לא), לבלעם נופל וגלוי עינים (במדבר כב), לאליפז בחזיונות הלילה, אבל בנביאי ישראל כתיב (שם יב) פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות, במדרש תנחומא מצאתי מוגה ולשון ותקח אזני שמץ מנהו. שמץ מקצת רוח הבנה.

פרק ד, יג
בשעיפים. במחשבות.

פרק ד, יד
פחד קראני. מן הרוח שבא אלי ורוח הוא מלאך, שנאמר: (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות.

פרק ד, טו
תסמר. הרוח שערת בשרי. תסמר. הוא לשון אדם שעמדו שערותיו.

פרק ד, טז
יעמוד. עומד היה בפני ולא הייתי מכיר מראהו. דממה וקול. קול דבר חשאי הייתי שומע. דבר אחר: דממה וקול אשמע קול שמעתי מדממה אבל דממה לא שמעתי דממה אלו המלאכים שאומרים שירה, כדמתרגם ואחר הרעש קול דממה דקה (מלכ"א יט) קל דמשבחין בחשאי, משה דממה שמע, מכאן שהראשונים נשתמשו בקול והאחרונים בבת קול כאדם המכה בפטיש וקול ההברה נשמע למרחוק, כך הוא אומר.

פרק ד, יז
האנוש מאלוה יצדק. בתמיה. ואם מעושהו יטהר גבר. ואם יותר מעושהו יטהר גבר ומה זה חבירך יצעק.

פרק ד, יח
הן בעבדיו. הצדיקים לא יאמין שלא יחטאו לו ומסלקם מן העולם לפני זמנם. תהלה. לשון הוללות.

פרק ד, יט
אף. כל שכן. שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. קברם. ידכאום לפני עש. מן השמים מתישין את כחם עד שהן שפלים ונדכאים לפני הרימה האוכלתן במותן.

פרק ד, כ
מבקר לערב יכתו. ביום אחד הם כתותים ונדכאים. מבלי משים. על לב לשוב לקונם. לנצח יאבדו. וגם זה הוא מקרא חסר.

פרק ד, כא
הלא נסע יתרם בם. כמו (ישעיה טו) יתרה עשה וגו' גאותם וחכמתם תתבלע בגופן והנה נוסעת ונסחת כמו (שם לג) בל יסע יתידותיו.