פרק מא, א
הן תוחלתו נכזבה. הן אם תוחלתו נכזבה שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו. הגם אל מראיו יוטל. אם גם אל מראית פניו יוטל ויושלך אדם לעמוד לפניו להסתכל בו מפני אימתו.

פרק מא, ב
לא אכזר כי יעורנו. אין אכזר גבור ועריץ אשר יעירנו משנתו ויעוררנו ממקומו להקימו. ומי הוא וגו'. אשר יתיצב ויעמוד לפני אשר אני עושה את כל אלה.

פרק מא, ג
מי הקדימני. ומי הוא אשר הקדים פני בהקבלתו לעבדני ולשמור מצותי ואשלם לו שכרו.
תחת כל השמים לי הוא. כל אשר בשמים לי הוא ובידי לפרוע לו שכרו ופעולתו ומעבדו.

פרק מא, ד
לא אחריש בדיו. לא אחריש על בניו של צדיק שהלך לפני בתמים ולבניו ישתלמו שכר טוב אביהם וימצאו טובה בזכותו. ודבר גבורות וחין ערכו. ודבר גבורותיו אשר נתגבר לעשות הטוב והישר ותחינת סדורו של צדיק אשלם שכרו גם לבניו אחריו. בדיו. ענפיו והם בניו כמו (יחזקאל יז) ותעש בדים ותשלח פארות.

פרק מא, ה
מי גלה פני לבושו. חוזר על הראשונות לדבר על לויתן מי יוכל לגלות קשקשות שהן בכפל רסנו, בכפל שפתיו כשהן פתוחות מי הוא אשר יכנס שם, בכפל הן השפתים שהן כפולות אחת למעלה ואחת למטה שאין בריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו.

פרק מא, ו
דלתי פניו. הן השפתים כשהוא סוגר פיו מי יוכל לפותחן. סביבות שניו אימה. אשר מפני פחדו ואימתו אין בריה יכולה להתקרב לשיניו.

פרק מא, ז
גאוה אפיקי מגנים. גאוה גדולה יש לו בחוזק מגיניו הן קשקשים שעליו המגינין עליו כמגן. סגור. הוא חותם שריונו שהוא צר וסגור ועצום שכל קשקשת וקשקשת דבוקה בו ואדוקה לחברתה שאין בריה יכולה להכותו בין הדבקים, וזהו שנאמר: אחד באחד יגשו שכולן מוגשות ותכופות זו לזו.

פרק מא, ט
יתלכדו ולא יתפרדו. עדיין כופל לשונו שנלכדות ונאחדות כל אחת ואחת בחברתה שלא תהיינה מתפרדות זו מזו.

פרק מא, י
עטישתיו תהל אור. בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש יהל ותזרח אור. תהל. כמו בהלו נרו (לעיל כט). ועיניו כעפעפי שחר. עיניו זורחות ומאירות כדמדומי חמה כמו לעת בקר שהשמש מתאדמת.

פרק מא, יא
מפיו. מלהבת היוצאת ממנו. מפיו לפידים יהלוכו. לפידים יוצאות מפיו. כידודי אש. כמו לפידים. יתמלטו. פתרונו לפי עניינו שוינ"ט אישקמוצי"א בלע"ז.

פרק מא, יב
מנחיריו יצא עשן. כסיר נפוח על האש שמעלה עשן. ואגמון. פתרונו לפי עניינו לשון כלי חרש הוא כמו דוד נפוח, כענין שנאמר: (ירמיה א) סיר נפוח אני רואה.

פרק מא, יג
נפשו גחלים תלהט. גחלים בוערות ולוהטות ולהבות דולקות יוצאות מפיו.

פרק מא, יד
בצוארו ילין עוז. גבורה. ולפניו תדוץ דאבה. שאין דאבון ועצבון לפניו שאינו מתירא משום בריה, תדוץ לשון דיצה ושמחה.

פרק מא, טו
מפלי בשרו דבקו. נדבקות ותכופות זו בזו שהדגים הן נעשין חתיכות חתיכות בבשרו ומדובקות זו בזו ובדג גדול, כשהוא מבושל נראות חתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו וכן הולך סדור המלה תחלה דבר בקשקשותיו של לויתן ואחר כן בחתיכות בשרו וחוזק לבו, מפלי לשון כפילות חתיכות ויש לומר כמו פלאי פלויי שבלשון גמרא (נדה כא) לשון ביקוע ביקועי חתיכותיו, דבקו בי"ת קמוצה בקמץ קטן כמו ולשונם לחכם דבקה וכן הרבה באתנחתא וסוף פסוק. יצוק עליו. כל מפל ומפל יצוק זה על זה אשר לא ימוט ולא יתפרד זה מעל זה, יצוק לשון מוצק והוא לשון עשוי כמו ירוד מן ירד יצוק מן יצק ידוע מן ידע.

פרק מא, טז
לבו יצוק כמו אבן. לבו בקרבו חזק ומיוסד כאבן הקבועה ונתונה ביסוד הבנין בחוזק. ויצוק כפלח תחתית. כופל מלתו שמיוסד לבו וקבוע כפלח של ריחיים שנתון בתחתיתו של פלח רכב שפלח רכב שלמעלה הוא סובב ומתגלגל וטוחן ושל מטה אינו זז ממקומו כי קבוע הוא במקומו אשר לא ימוט הוא נקרא פלח, שנאמר: (שופטים ט) ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך, ואת שלמטה קרוי פלח תחתית.

פרק מא, יז
משאתו יגורו אלים. מפחדו מתיראים גבורים וחזקים בין דגים בין שאר בריות. משברים יתחטאו. גלי הים שקרוין משברים הן חסרין לפניו שהוא שוברתן בפריחתו כאשר הוא פורח וצף בגלי הים. יתחטאו. לשון חסרון כמו (מלכ"א' א) והייתי אני ובני שלמה חטאים.

פרק מא, יח
משיגהו חרב בלי תקום. גבור המשיגהו להלחם בחרב לא יתקיים חרבו כי הוא ישברנה. חנית מסע ושריה. וכן כל כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו ולא יעמדו לפניו של לויתן, מסע י"ל שהוא א' מכלי מלחמה כמו חרב וחנית ושריה ויש לומר מסע דוגמת אבן שלימה מסע וגו' (שם יג), וזהו פתרונו חנית מסע שהוא גדול ואינו נוח לטלטל כל כך מפני שהוא גדול וחזק מאוד, כענין שנאמר בגלית הפלשתי וחץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות וגו'. ושריה. שריון.

פרק מא, יט
יחשוב לתבן ברזל. כלי זיין של ברזל חשובים לפניו כתבן וכלי זיין של נחושת הם לפניו כרקבות עץ.

פרק מא, כ
לא יבריחנו בן קשת. לא יברח מפני בעל קשת וחצים ואבני בלסתראות הרי הן לפניו כקש.

פרק מא, כא
תותח. הוא כלי זיין ופתרונו לפי עניינו. וישחק לרעש כידון. לרעש מהומת בעלי מלחמות נוטלי כידון הוא משחק ומטייל שאינו מתיירא מפניהם.

פרק מא, כב
תחתיו חדודי חרש. במקום חניתו יש זהרורי שמש כי סנפירים שלו אשר תחתיו בבטנו מאירות ומזריחות כשמש. חדודי. כמו חרב חדה שהיא שנונה צחה ומלובנה וע"ש כך קורא לזהרורי חדודי. חרש. שמש כמו האומר לחרס לא יזרח וגו' (לעיל ט) בטרם תבא החרסה (שופטים יד). ירפד חרוץ עלי טיט. מלה כפולה ירפד חרוץ מוסב על חדודי חרס עלי טיט מוסב על תחתיתו במקום שהוא שם על החול זה טיט ריפודו מזריח כזהב חרוץ, כעניין שנאמר: רפידתו זהב (שיר השירים ג), חרוץ מין זהב כעניין שנאמר: מחרוץ תבואתה (משלי ג), טוב פריה מחרוץ ומפז (שם ח), ירפד לשון מצע ומשכב כמו רפידתו זהב (שיר השירים ג).

פרק מא, כג
ירתיח כסיר מצולה. כסיר קטן נפוח שמעלה מהרה רתיחות תכופות ורצופות כן הוא מרתיח את המצולה שהיא גדולה ועמוקה. ים ישים כמרקחה. כמרקחת ריקוח בשמים שהיא מעורה ומעורבת כמו כן ישים ויערב את הים כשהוא זז ממקומו.

פרק מא, כד
אחריו יאיר נתיב. כשהוא פורח ושט בים אחריו מאיר נתיב התהום שלפי שעה שהוא פורח ואין שם מים מחמת מרוצת פריחתו. יחשוב תהום לשיבה. תהום חשוב לפניו בחלשות ותשות. לשיבה. לחלשות של זקנה ושיבה.

פרק מא, כה
אין על עפר משלו. מ"ם חטף קמץ ופתרונו ממשלתו שאין בריה מושלת עליו והוא שם דבר מושל ושלטון וע"כ המ"ם מנוקדת בחטף קמ"ץ. העשו. כמו העשוי ולא ידעתי לו ריע ופתרונו העשוי בלי פחד ומחיתה שאינו מתיירא מן הבריות, כמו שנאמר: בסוס ישחק לפחד ולא ייחת (לעיל לט).

פרק מא, כו
את כל גבוה יראה. כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו וכן הוא מנהג העולם אשר אותו העומד למעלה רואה את התחתון יותר ממה שרואה התחתון, ואין לתחתון גבורה ונצחון נגד העליון ולויתן זה רואה את כל הגבורים לומר שאין להם גבורה כנגדו. הוא מלך על כל בני שחץ. מלה כפולה על כל גאוה יראה והוא מלך על כל בני שחץ בני גסות הרוח שבראתי בעולמי שאין להם כנגדו ממשלה ושררה והאיך נשאך לבך לשאת ראש לפני להתוכח נגדי כי הנני עושה את כל הנפלאות האלה.