פרק ו, א
מענה איוב:
פרק ו, ב
והותי. שברי. ישאו יחד. עם משקל שכנגדם ואפילו הם חול ימים יכבד ממנו.

פרק ו, ג
לעו. מגומגמין כאדם שאין בו כח להוציא דבר מפיו כתיקונו וכן ושתו ולעו (עובדיה א) שכן דרך שיכור לגמגם בדבריו.

פרק ו, ד
חמתם. ארס שלהם דרך פרסיים לתת ארס של נחש בחציהם.

פרק ו, ה
הינהק פרא וגו'. כלומר וכי לחנם אני צועק והלא בהמה שוטה אינה נוהקת בזמן שיש לה דשא וכן שור לא יגעה אלא אם כן אין לו בליל תבואה, בפרא נוהג לשון נהק ובשור לשון געיים.

פרק ו, ו
היאכל תפל. דבר שהוא בלי מלח וצריך להמליחו ולא נמלח קרוי תפל בלשון משנה (שבת קכח חולין קיג ע"א נדרים נא). אם יש טעם בריר. הבא מחמת החלמות כשאוכל דבר חזק שמרבה ריר ורוק כגון שום, כלומר וכי סבורים אתם שיהו מתקבלות תשובות שאין בהם ממש, ריר, כמו (שמו"א כא) וירד רירו על זקנו. חלמות. כמו (לקמן לט) יחלמו בניהם לשון חוזק ויש פותרים לשון חלום ואין נראה בעיני מפני דגשות הלמ"ד.

פרק ו, ז
מאנה לנגוע נפשי. כלומר הרבה יש לי לזעוק כי דברים שהיתה נפשי ממאנת וקצה לנגוע בהן לשון נגיעה. המה כדוי לחמי. המה לי עתה נכונים למשמש בהם כמפות שלחני שלחמי נתון בהם כדוי לשון ויכרות את מדויהם (שמו"ב י) כ"ש מפי רבי משלם רופא, ע"א כמפות שמסננין בהן את התבשיל ומאכל זב מהם, דוי לשון דוה זבה לחמי כל מאכל קרוי לחם כמו עבד לחם רב (דניאל ה) וכמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמיה יא) ותירגם יונתן סמא דמותא במיכליה לשון אחר: המה כמבטי מאכלי, כלומר גס לבי להסתכל בהם ברימה כאשר אני מסתכל במאכלי ולשון משנה הוא ומסגו כי דוו במסכת שבת.

פרק ו, ט
ויואל. וירצה. וידכאני. לשון מיתה. יתר ידו. יגדל ידו במכתו כמו הנה יד ה' הויה (שמות ט). ויבצעני. ויכלני כמו בצע אמרתו (איכה ב) ידיו תבצענה (זכריה ד).

פרק ו, י
ותהי עוד נחמתי. ותהי עוד זאת לי לנחמה. ואסלדה בחילה ולא יחמול. ואבקש ממנו סליחה שלא יחמול מלבצעני ואני איני מוצא לו דמיון במקרא זולתי שבלשון משנה הוא לשון ירא ודואג שהיד סולדת בהן מלכוות ברותחין כלומר אתחולל בדאגה ובחילה בקשה זו. כי לא כחדתי. ולא חסרתי אמריו מלקיימן.

פרק ו, יא
מה כחי. חזק לסבול. כי איחל. כי אמתין עד יום רפואה או עד יום מיתה. איחל. כמו ויחל עוד דנח (בראשית ח). ומה קיצי. ומה חשוב קיצי וחזק כי אאריך כי אוכל להאריך קיצי מלסבול. נפשי. הוא יצר תאות אדם בכמה מקומות כמו אם יש את נפשכם (שם כג).

פרק ו, יג
האם אין עזרתי בי. לשון תימא הגם זאת תבא עלי שאין עזרתי בי אותם ריעים שהיו לי לעזרני אינם בעזרתי. ותושיה נדחה. עצה של יועצים נדחה ממני שקמה עלי להקניט ולדחות.

פרק ו, יד
למס מרעהו חסד. למי שמונע חסד מחבירו והלמ"ד משמשת כמו לרב, לצו, לשב, מס גם הוא לשון פועל, כמו בא שב גד גם אלה לשון עושה. למס. החסד מכלה אותו, כמו וחם השמש ונמס (שמות טז).

פרק ו, טו
אחי. בני מליצתי. בגדו בי. כמו הנחל הבוגד בגידות כמו שמפרש בענין. כאפיק נחלים. מוצא נחלים יעברו ממידה נכוחה וריעות ומה היא בגידותו של נחל.

פרק ו, טז
הקודרים מני קרח. אם בא עליהם קרח נקמטים ונעשים קרים קרשים קרים. ועלימו יתעלם. מתכסה השלג שנופל על הקרח הרי בגידה אחת שנתכסה מן העין ואין הצמא מוצא מים לשתות.

פרק ו, יז
בעת יזורבו. לשון יצורבו כחום השמש. נצמתו. רטרי"ש בלע"ז כמו וחומץ צומתן בלשון גמרא (פסחים מ ע"ב) צ' מתחלפת בז' כמו צעקה זעקה. יזורבו. לשון ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כא) וכמו אש צרבת (משלי טז). נדעכו. נקפצו ממקומם.

פרק ו, יח
ילפתו. יאחזו אורחות דרכם כמו וילפת שמשון (שופטים טו), וכן ויחרד האיש וילפת (רות ג), שחבקתו האשה.

פרק ו, יט
תימא. ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם. קוו. לשון קו נטוי. דבר אחר: לשון יקוו המים.

פרק ו, כ
בושו כי בטח באו עדיה. יבושו שותיה כי בטח כל איש ואיש לשתות מהם.

פרק ו, כא
כי עתה הייתם לו. הייתם נמשלים לאותו נחל. תירא חתת. ופחד המכה ותיראו לומר האמת ומחניפים את בעל ריבי.

פרק ו, כב
ומכחכם שחדו בעדי. ומממונכם.

פרק ו, כה
מה נמרצו. כמו קללה נמרצת (מלכ"א ב) לשון דבר דבור על אופניו (משלי כה) וכן נמלצו לחכי (תהלים קיט) כולן לשון מליצה הם ולמ"ד מתחלפת ברי"ש, אם אמרי יושר הייתם אומרים היו מקובלים אבל עתה מה יוכיח הוכח מכם, כל תוכחה שבאיוב בירור הדברים הם ומעמידים על האמת.

פרק ו, כו
הלהוכח מילים תחשבו. הלברר דברים תחשובו. ולרוח. הם משולים. אמרי נואש. שאין בהם ממש כמו (ירמיה ה) ותאמרי נואש, איני חוששת לדברי הנביאים.

פרק ו, כז
תפילו. בדינכם אתם מפילים האף על עני כמוני בקו משפט ותכרו שוחה על ריעכם להפילו.

פרק ו, כח
הואילו. התרצו לפנות אלי ולשמוע דברי ותראו אם על פניכם אכזב.

פרק ו, כט
שובו נא. לבחון ותבחנו שלא תהא עוד עולה ושובו לחקור והרי צדקי ימצא בה.

פרק ו, ל
אם חכי לא יבין הוות. לא יבין כשאני מדבר הוות.