אמר אל אלוה אל תרשיעני -
ארבעה הם שלקו:
אחד לקה והיה מבעט,
ואחד לקה והיה משחק,
ואחד לקה והיה מבקש מאוהבו,
ואחד אומר: למה הרצועה הזאת תלויה?
הכני בה!

איוב לקה והיה מבעט - אלוה אל תרשיעני, הודיעני על מה תריבני, הטוב לך כי תעשוק -למה אני לוקה? מה עשיתי?
אמור לי חטאתי, כמה לי עונות וחטאות, יודע אני שהרשות בידך, בשביל שהרשות בידך את עושה לי כך.

אברהם לקה והיה משחק - ויפול אברהם על פניו ויצחק.
משל למי שנשבע להכות את בנו.
א"ל: בני, מושבע אני להכות אותך!
א"ל: הרשות בידך הכה אותי עד שאומר די, כשלקה, לא אמר הבן די ואמר האב די!
כך: וירא אליו ה' וגו' אני אל שדי - די הכיתי.

הג' היה לוקה ומבקש מאוהבו - וכן הכתוב אומר: ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל.

דוד אומר: למה הרצועה תלויה?
הכני בה! לדוד שפטני ה'.

הטוב לך כי תעשוק -
א"ר יצחק:
צור ילדך תשי - היו"ד זעירא, דלית בתורה דכוותה.
מצינו בכל העבירות, הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה ונגזל מפסיד, ברם הכא שתיהן נהנין.

ומי מפסיד?
כביכול הקב"ה, שהוא מאבד את סממניו, הוא שאיוב אומר: הטוב לך כי תעשוק - זה זן ומפרנס ואתה יושב וצר בדמות אחר, אלא כי תמאס יגיע כפיך - מאחר שיגעת בו ארבעים יום והיא הולכת ומקלקלת עם אחר ואתה חוזר ומקלקלו, אלא ועל עצת רשעים הופעת, וכך הוא כבודך להיות עומד בין נואף לנואפת?!
אמר לו: הריני צר בדמותו של נואף בשביל לפרסמו.

הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני -
(ברמז שע"ו).

תנו רבנן:
אבא שאול אומר:
אי זהו שפיר מרוקם?
תחלת ברייתו כרשון, שתי עיניו כשתי טיפין של זבוב.

תני, ר' חייא:
ומרוחקים זה מזה, ושני חוטמיו כשתי טיפין של זבוב.

תני ר' חייא:
ומקורבין זה לזה, פיו פתוח כחוט השערה וגויתו כעדשה, אם היתה נקבה נראית כשעורה סדוקה לארכה, וחתוך ידים ורגלים אין לו, ועליו מפורש בקבלה: הלא כחלב תתיכני וגו'.

תאנא:
ושתי זרועותיו כשני חוטין של זהורית.

א"ר עמרם עלה:
ושל ערב וכו' (כתוב ביחזקאל).

חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי -
ר' אבא בר כהנא אמר תלת:
בנוהג שבעולם, אם נותן אדם כיס של מעות ויתן פיה למטה, אין המעות מתפזרות?!
והולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות, אין זה חיים וחסד?!

ר' אבא בר כהנא אמר חורי:
בנוהג שבעולם, בהמה זו מהלכת רבוצה והולד בתוך מעיה כמין שק, ואשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה, והקב"ה משמרו שלא יפול, אין זה חיים וחסד?!

רבי אבא בר כהנא אמר חורי:
בנוהג שבעולם, בהמה זו דדיה נתונים במקום רחמה והולד יונק ממקום בו שתה, והאשה הזאת דדיה נתונים במקום יפיה במקום כבודה, אין זה חיים וחסד?!

א"ר אליעזר:
אם ישהה אדם בחמין אינו מת?!
ומעיה של אש זו מרותחין והולד נתון בתוך מעיה, והקב"ה משמרו שלא יעשה שפיר, שלא יעשה שליא, שלא יעשה סנדל, אין זה חיים וחסד?!

א"ר תחליפא דמן קיסריא:
אם אוכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה?!
והאשה הזו, כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקין היא שותה ואינה דוחה את הולד, אין זה חיים וחסד?!

א"ר סימון:
מעיה של אשה עשויה כינין כינין, פיקין פיקין, חבילין חבילין, בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת.

מתלא אמר:

אי שרי חבל חד, אישתרי תרין חבלין.

א"ר מאיר:
כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם, בדין הוא שתהא רואה דם.
מה הקב"ה עושה?
מסלקו למעלה מדדיה ועושה אותו חלב, כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול, אין זה חיים וחסד?!

אם של אשה מלא דם ועומד וממנו יוצא למקום נדתה, וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנונית ונופלת לתוכה, מיד הולד נוצר.
משל לחלב שנתון בקערה, אם נותן לתוכה מסו - קופא והולך ואם לאו - הולך ומרפרף.

א"ר אבהו:
טובה גדולה עשה הקב"ה עם האשה בעוה"ז, שלא התחיל יצירת הולד בגידים ועצמות, שאילו כן היה מבקע כרסה ויוצא.

ופקודתך שמרה רוחי -
יש פקידה של שמירה (בשמואל ברמז פ"ח).

ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים -
א"ר יהושע בן לוי:
בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע למודו סמוך למיתתו, דכתיב: סוף דבר הכל נשמע וגו'. וכתיב: להודיעך קושט אמרי אמת וגו'.
וכתיב: צלמות ולא סדרים, בא אדם בצלה של מיתה סודר למודו, הוי: צלמות ולא סדרים.

כל ימות השנה יורדי גיהינום הם נדונין, ובשבת ובמוצאי שבת עד שהסדרים נשלמים אינם נדונים, וכשהסדרים נשלמים מלאך אחד יש ושמו דומה, הוא ממונה על הנשמות, בא ונוטל נשמתן ומקלען לארץ, הדא דכתיב: צלמות ולא סדרים.

מהו צלמות?
צאו למות ששלמו הסדרים.