מי יתן טהור מטמא לא אחד -
תניא:
דם נעכר ונעשה חלב, דברי ר' מאיר.

ר' יוסי אומר:
אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה, עד כ"ד חדש.

מאי טעמא דר' מאיר?
דכתיב: מי יתן טהור מטמא לא אחד.

ורבנן?
א"ר יוחנן:
זו שכבת זרע שהיא מטמאה ואדם הנוצר ממנה טהור.

ור' אלעזר אמר:
אלו מי הנדה שמזה והמזין עליו טהור והנוגע טמא.
ומזה דכתיב בקרא: ומזה מי הנדה יכבס בגדיו - היינו נושא, והאי דאפקית בלשון מזה, הא קא משמע לן עד דדרי כשעור הזאה.

מי יתן טהור מטמא לא אחד -
כגון אברהם מתרח,
חזקיה מאחז,
מרדכי משמעי,
ישראל מעו"א.

ומי עשה כן? ומי צו כן? ומי גזר כן?
לא אחד - לא יחידו של עולם?!

תמן תנינן:
האשה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו - החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד.
יצא הולד המת בבית - הבית טהור, יצא ממנו מטמא אותו.

מי גזר כן?
לא יחידו של עולם?!

תמן תנינן:
כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים והיא גופה מטהרת טמא, אלא אמר הקב"ה: חקה חקקתי גזרה גזרתי ואין אתם רשאים לעבור על גזרתי.

אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור -
בשעה שברא הקב"ה את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים.

ולמי נתנם?
ליעקב, שנאמר: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל.

מספר חדשיו אתך חקיו עשית -
אמר הקב"ה לישראל: אם עשיתם חקי אין השטן נוגע בכם, שנאמר: מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה.

חקיו עשית ולא יעבור -
וכך אמר לשלמה בשעה ששאל את החכמה: וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד - אם תקיים את התורה ואת החקים - אין מלאך המות נוגע בך. אם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך - והארכתי את ימיך.
אדם הראשון אלו שמר את המצוה שנתתי לו, לא היה מת, לפיכך: אם בחקתי תלכו.

כי יש לעץ תקוה -
זה אברהם.

אם יכרת ועוד יחליף -
אם יאמר עליו כורת הברית, עוד יחליף מצות ומעשים טובים.

ויונקתו לא תחדל -
זה לחלוחית שלו.

אם יזקין בארץ שרשו -
ואברהם זקן.

ובעפר ימות גזעו -
ותמת שרה.

מריח מים יפריח -
מריח מעשים טובים יפריח.

ועשה קציר כמו נטע -
נטע כמו קציר אין כתיב כאן, אלא ועשה קציר כמו נטע - התוספת מרובה על העקר, ויוסף אברהם ויקח אשה.

אם יזקין בארץ שרשו -
אם ראה אדם שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר: מריח מים יפריח.

ואולם הר נופל יבול -
זה לוט שנפל מהר.

וצור יעתק ממקומו -
זה אברהם שפנה ממקומו, לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים.
אמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי?!
הלך ונטה לו אהל בגרר, דכתיב: ויסע משם אברהם.

תתקפהו לנצח ויהלוך -
תוקף שנתן הקב"ה לאדם.

לנצח -
לעולם היה.

ויהלוך -
בשעה שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו.
יכבדו בניו ולא ידע -
בני ר' חייא נפוק לקרייתא אייקר להו למודייהו, והוו יתבי וקא מצערי למהדריה.
אמר ליה חד לחבריה: ידע אבונא בצערא?
אמר לו: ומי ידע, והכתיב: יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו, ולא ידעי, והא כתיב: אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל.

וא"ר יצחק:
קשה רמה למת כמחט בבשר החי, בצערא דגופיה ידעי, בצערא דאחריני לא ידעי.

רבי יהושע דסכנין בשם ר' יהושע בן לוי:
כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה, סבירא דהיא חזר על גופה, כיון דחזא ליה דאישתנין זיווהי דאפוי, היא שבקא ליה ואזלא לה.
לאחר תלתא יומין הכרס נבקעת על פניו, ואומרת לו: הא לך מה שגזלת וחמסת ונתת בי.

ר' חגי בשם ר' יאשיהו מייתי לה מהכא:
וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם - באותה שעה, אך בשרו עליו יכאב.

ונפשו עליו תאבל -
אמר רב:
נפשו של אדם מתאבלת עליו, שנאמר: ונפשו עליו תאבל.

אמר רב יהודה:
מי שאין לו מנחמין הולכים עשרה בני אדם ויושבים במקומו.
ההוא דשכיב בשבבותיה דר' יהודה, לא הוו ליה מנחמין, כל יומא הוה דבר רב יהודה עשרה ויתיב בדוכתא, איחזי ליה בחלמא, א"ל: תנוח דעתך שהנחת דעתי.

א"ר אבהו:
כל מה שאומר בפני המת יודע עד שיסתם הגולל.

פליגי בה ר' חייא ור' שמעון ברבי:
חד אמר:
עד שיסתם הגולל.

וחד אמר:
עד שיתעכל הבשר.

מאן דאמר עד שיתעכל הבשר, דכתיב: אך בשרו עליו יכאב.
ומאן דאמר עד שיסתם הגולל, דכתיב: וישוב העפר על הארץ.