ילקוט שמעוני, איוב פרק ב
ותסיתני בו לבלעו חנם -
ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי עבד שמסיתין את רבו עליו וניסת יש לו תקנה:
ויאמר ה' אל השטן הנו בידך (רק) [אך] את נפשו שמור -
אמר ר' יצחק:
גדול צערו של שטן משל איוב.
משל לעבד שא"ל רבו: שבור את החבית ושמור יינה.
אמר ר' לוי:
שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, שטן, כי היכי דלא ליהוי איניש עדיף מאברהם, פנינה, דכתיב:
וכעסתה צרתה גם כעס.
כד דרשה רב אחא בפפוניא:
קם שטן נשקיה לכרעיה.
וישמעו שלשת רעי איוב וגו' ויועדו -
א"ר יהודה אמר רב:
מלמד ,שנכנסו כלם בשער אחד.
תנא:
בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסה.
מנא ידעי?
איכא דאמרי:
כלילא הוא דאית להו.
ואיכא דאמרי:
אילני הוא דאית להו, כיון דכמישי הוו ידע.
אמר רבא:
היינו דאמרי אינשי:
או חברותא כחברי דאיוב, או מיתותא.
וישבו אתו לארץ -
אמר רבי:
אין המנחמין רשאין לישב אלא ע"ג קרקע, שנאמר:
וישבו אתו לארץ.
ואין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל, שנאמר:
ואין דובר אליו דבר.
וכתיב בתריה:
אחרי כן פתח איוב את פיהו וגו'
והדר:
ויען איוב גו', ויען אליפז.
דבר אחר:
אין דובר אליו דבר -
אפילו בדברי תורה.