ואיש זרוע לו הארץ -
(ברמז פ"ז).

אמר ר' אלעזר:
לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרוע, שנאמר: ואיש זרוע לו הארץ.

א"ר אלעזר:
כל המגביה ידו על חברו אין לו תקנה אלא קבורה, שנאמר: ואיש זרוע לו הארץ.

אשר קמטו ולא עת -
תני ר' שמעון החסיד:
אלו תתקע"ד דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור והם הם עזי פנים שבדור, זה שאמר הכתוב: ועוז מלך וגו' - כל העוז והגבורה של הקב"ה.
וכן דוד אומר: לך ה' הגדולה וגו'.
אתה מוצא, מי שהוא בעל זרוע אינו מבקש משפט אלא מעביר הדרך שהוא בטוח על זרועו, שנאמר: ואיש זרוע לו הארץ וגו' - והקב"ה אעפ"כ ששלו העוז והגבורה משפט אהב.

רב נחמן בר יצחק אמר:
אשר קומטו -
לברכה כתיב, אלו ת"ח שמקמטין עצמם על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מגלה להם סוד כנהר לעולם הבא.

נהר דינור מהיכא קא נפיק?
א"ר ירמיה בר אבא:
מזיעתן של חיות.

ולהיכן שפיך?
א"ר חלקיה בר טוביא:
על ראש רשעים בגיהינום, שנאמר: סער מתחולל על ראש רשעים יחול.

ר' יעקב אמר:
על אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם.

יראו צדיקים וישמחו -
הרשעים, תחשכנה עיניהם מראות - שהם רואים וחוטאים:
ותרא האשה,
ויראו בני האלהים,
וירא חם אבי כנען,
וירא בלק,
וירא אותה שכם בן חמור,
וירא המן,
וירא עשו.
אבל הצדיקים: יראו צדיקים וישמחו:
וירא והנה איל,
וישא עיניו וירא,
וירא יעקב,
וירא בסבלותם,
וירא פינחס.

אם לא נכחד קימנו וגו' -
(בשמואל ברמז קס"ח):

והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך -
א"ר הונא בר ברכיה משום ר' אלעזר הקפר:
כל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו, שנאמר: והיה שדי בצריך וגו'.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
פרנסתו מעופפת עליו כנשר, שנאמר: וכסף תועפות לך.

ותגזר אמר ויקם לך -
דרש ר' נחמן בר רב חסדא:
מה שלחו לו בני לשכת הגזית לחוני המעגל?
ותגזר אמר ויקם לך -
אתה גזרת מלמטה והקב"ה קיים אמריך מלמעלה.

ועל דרכיך נגה אור -
דור שהיה אפל הארתו בתפלתך
ני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן, דידך קיימא דידי לא קיימא.
אני אמרתי לשחות עיניהם ברעב, ואתה אמרת להושיען, דידך קיימא דידי לא קיימא.

כי השפילו ותאמר גוה -
דור שפל הגבהתו בתפלתך.

ונמלט בבור כפיך -
במעשה ידיך הברורים.

דבר אחר:
ותגזר אמר ויקם לך -
זה יעקב.

ועל דרכיך נגה אור -
על שני דרכים, לפי שכתוב: אם יהיה אלהים עמדי והנה אנכי עמך וגו'.
ושבתי בשלום ויבא יעקב שלם.

ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך -
א"ר חנינא:
אונקיא אחת היתה ביד נח.

אם כן למה נמלט?
בבור כפיך.

אתיא כההיא, דרבי אבא בר כהנא:
כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן - אלא שמצא חן.