הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם -
הגבורים שבדור המבול, היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמה, ונותן ידו על החלון וסותמה, והיה בא ליכנס לתבה והיו רגליו מערכלות, הה"ד: הרפאים יחוללו.

נוטה צפון על תהו -
ארבעה רוחות נבראו בעולם:
רוח פנת המזרח - משם יוצא אור לעולם,
רוח פנת הדרום - משם טללי ברכה יורדים לעולם,
רוח פנת המערב - משם אוצרות שלג וברד וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם,
רוח פנת הצפון - בראו ולא גמרו, לפי שאמר: כל מי שאומר אני אלוה יבא ויגמור הפנה הזאת שהנחתי, ושם הוא מדורן של מזיקים ורוחות ושדים, ומשם יוצאין לעולם, שנאמר: מצפון תפתח הרעה.

תולה ארץ על בלימה -
אמר רבא א"ר יוחנן:
אין העולם מתקיים אלא בזכות משה ואהרן, שנאמר: ונחנו מה.
וכתיב: תולה ארץ על בלימה.

א"ר אלעזר:
אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר: תולה ארץ על בלימה.

א"ר אבהו:
אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שמשים עצמו כאילו אינו, שנאמר: ומתחת זרועות עולם.

מאחז פני כסא פרשז עליו עננו -
א"ר יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום וכו' (כתוב בתהלים במזמור ז' ובמלכים ברמז רכ"ח).

עמודי שמים ירופפו -
א"ר יהודה אמר רב:
בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בהם והעמידם, שנאמר: עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו.

והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש:
מאי דכתיב: אני אל שדי - אני הוא שאמרתי לעולמי די, שאלמלא כן עדין מרחיבין והולכים.

ואיכא דאמרי:
אר' שמעון בן לקיש:
בשעה שברא הקב"ה את הים הגדול, היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבש, שנאמר: גוער בים ויבשהו.

בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב -
א"ר יהודה אמר רב:
בשעה שברא הקב"ה את עולמו, א"ל לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם.
אמר לפניו: רבש"ע, די שאבלע מימי שלי, מיד בעט בו הקב"ה והרגו, שנאמר: בכחו רגע הים וגו'.

א"ר יצחק:
שמע מנה שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד מפני ריחו, שנאמר: כמים לים מכסים - אל תקרי לַיָּם מְכַסִּים אלא לְשָׂרוֹ שֶׁל יָם מְכַסִּים.

ברוחו שמים שפרה -
ר' יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה, היה אומר: יפה למדני ר' חנינא.
יצאת אש מלמעלה ולחכה פני הרקיע.

הן אלה קצות דרכיו -
אמר רב הונא:
כל מה שאתה רואה, קצות דרכיו של הקב"ה הן, שנאמר: הן אלה קצות דרכיו.

ומה שמץ דבר (נמצא) [נשמע] בו ורעם גבורותיו וגו' -
א"ר הונא: ה
רעם הזה, בשעה שהוא יוצא כתקונו אין כל בריה יכולה לעמוד עליו.
יתבונן אין כתיב כאן אלא מי יתבונן - הפקחין יודעין רמזו של דבר והגיונו.

א"ר הונא:
אם על סדרו של רעם אי אתה יכול לעמוד, על סדרו של עולם על אחת כמה וכמה!
אם יאמר לך אדם, יכול אני לעמוד על סדרו של עולם.
אמור לו: אחרי מלך ב"ו אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקב"ה עאכ"ו!

א"ר נחמן:
משל לחורשת קנים שלא היה אדם יכול ליכנס לתוכה, שכל מי שנכנס לתוכה היה טועה.
מה עשה פקח אחד?
כסח ונכנס כסח ונכנס, נכנס דרך הכסוח ויצא דרך הכסוח, התחילו הכל נכנסים ויוצאים דרך הכסוח.

רב נחמן אמר חורי:
משל לפלטין גדולה שהיו בה פתחין הרבה, וכל מי שנכנס לתוכה היה טועה.
מה עשה פקח אחד?
נטל פקעת אחת וקשרה נגד הפתח נכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת, התחילו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת.

א"ר שמעון בן יוחאי:
משל למלך בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים:
אילו היו העמודים גבוהים היתה נאה,
אילו היו הכתלים גבוהין היתה נאה,
אילו היתה תקרה גבוהה היתה נאה,
שמא יבא אדם ויאמר: אילו היו לי שלש עינים שלש רגלים היה יפה לי?
אתמהא!
הה"ד: אשר כבר עשוהו, עָשָׂהוּ אין כתיב כאן אלא עָשׂוּהוּ, כביכול מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שלך והעמידך על מכונך, שנאמר: הוא עשך ויכוננך.

א"ר לוי בר חמא:
מלך בשר ודם בנה פלטין, ואם בנה ביבא על פתחה אינו נאה, אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה ברא את האדם ונתן ביבא על פתחו.
ואי זה?
זה חוטמו, והוא נויו והוא שבחו.