כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה -
ר' סימון בר זבדא מאית, אמרין ליה לרבי לוי:
עול ואפטר עליה, על ואפטר עליה האי קרא.
ארבעה דברים הללו הם תשמישו של העולם כלו, אם אבדו יש להם חליפין, אבל תלמיד חכם מי מחליפו?!

קץ שם לחשך -
זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, נעקר יצר הרע מן העולם, קץ שם לחשך.

דבר אחר:
קץ שם שם לחשך -
נתן זמן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ, חלם פרעה חלום, שנאמר: ויהי מקץ שנתים ימים וגו'.

דבר אחר:
קץ נתן ליסורים של צדיקים בעולם הזה ולעולם הבא מעבירן.

לכל יש קץ:
להרים ולגבעות, שנאמר: ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים.
לרוח, שנאמר: לעשות לרוח משקל.
למים, שנאמר: ומים תכן במדה.
לחשך, שנאמר: קץ שם לחשך וגו' - כשהקב"ה יושב וחוקר אם מתבקש יסורין, אבן אופל וצלמות.

אפל -
מי גרם לאדם הזה שבאו עליו יסורין ואפלה?
זה יצר הרע שהוא משול כאבן, שנאמר: והסירותי את לב האבן.

פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל -
אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה גדולה שהשפיע להם הקב"ה, שנאמר: ארץ ממנה יצא לחם וגו' ועפרות וגו'.

וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו, למה לנו עוברי דרכים, שהן באים לחסר ממוננו, בואו ונשכח רגל מארצנו, שנאמר: פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל.

ועפרות זהב לו -
אמרו: כשהיה הולך אחד לגנן והיה אומר לו: תן לי באיסר ירק!
כשהיה נותן לו היה משכשכו במים ומוציא מעפר זהב. אם אין לו במה לכסות, שוחק דינר ומכסה, שנאמר: ועפרות זהב לו.

בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים -
תרין אמוראין
חד אמר:
בחלמיש שלח ידו.

וחד אמר:
בחלמיש שלח אצבעו.

ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמני:
חמשה כרכים הללו היו יושבות על צור אחד, שלח ידו המלאך והפכן.

מבכי נהרות חבש -
א"ר ברכיה:
לא פרשו המים העליונים מן התחתונים אלא בבכי, הדא הוא דכתיב: מבכי נהרות חבש.

ר' תנחום מייתי לה מהכא:
לקול תתו המון מים בשמים - ואין קול אלא בכי, כמה דאת אמר: קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים.

והחכמה מאין תמצא -
אמר רבי יוחנן:
אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו, כאלו אינו, שנאמר: והחכמה מאין תמצא.

לא יערכנה זהב וזכוכית -
שאל אַחֵר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה:
מהו דכתיב: לא יערכנה זהב וגו'?
א"ל: אלו דברי תורה שקשים לקנותם כזהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית.
א"ל: האלהים אפילו ככלי חרש, אבל ר' עקיבא רבך לא כך אמר, אלא מה כלי זכוכית הללו אע"פ שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אע"פ שסרח יש לו תקנה.
א"ל: אף אתה חזור בך.
א"ל: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים חוץ מאחר.
וכן הוא אומר: אם תבקשנה ככסף - מגיד הכתוב: שכשם שאדם צריך ליזהר שלא יאבד סלעו, כך יהא אדם צריך ליזהר בלמודו שלא יאבד.
ומה כסף קשה לקנותו, כך דברי תורה קשים לקנותם.

אי מה כסף קשה לאבד, אף דברי תורה כן?
תלמוד לומר: לא יערכנה זהב וגו' (בתורה ברמז תתע"ג).

אלהים הבין דרכה -
תנא ר' חייא:
ידע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזרות של אדם, עמד והגלה אותם לבבל, שנאמר: אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה.

א"ר אלעזר:
לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל, אלא מפני שעמוקה כשאול, שנאמר: מיד שאול אפדם.

רבי אמר:
מפני שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה.

ר' יוחנן אמר:
ששלחן לבית אמן.

משל לאדם שכועס על אשתו, להיכן משלחה?
לבית אמה.

והיינו דא"ר אלכסנדרי:
שלשה חזרו למטעתן (כתוב במלכים).

לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה -
כמה דאת אמר: מי מדד בשעלו מים.

דבר אחר:
לעשות לרוח משקל -
כל נביא ונביא ניתן בו רוח הקדש, כל אחד לפי כחו.

ומים תכן במדה -
אלו דברי תורה, שכל אדם נוטל תורה במדה, ואין מים אלא דברי תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים.

דבר אחר:
לעשות לרוח משקל -
יש אדם שדעתו ארוכה, ויש אדם שדעתו קצרה, ויש שדעתו בינונית, והקב"ה משקל בדעתו וברוחו, אם נתן בו צרכו - הרי דעתו יפה, ואם יותר - הרי הוא גס, ואם פחות - הרי דעתו קצרה.

ומים תכן במדה -
הגבל הזה שהוא גובל לבנין, הטיט יפה - היא טובה, אם פחת מים - היא יבשה, כך האדם,
אם ניתן בו צרכו - הוא שוה לבריות, ואם פחת - הוא יבש, ואם הוא יותר מצרכו - הרי הוא לוקה בשחין: אדם כי יהיה בעור בשרו.

דבר אחר:
לעשות לרוח משקל -
א"ר יהושע בן חנניה:
בשעה שהרוח יוצא מן העולם, הקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, ואומר לו: הזהר שלא תזיק את בריותי.

מאי טעמא?
כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.

מהו יעטוף?
משלהי, כמה דכתיב: בהתעטף עלי רוחי.

וכל כך למה?
בשביל: ונשמות אני עשיתי (כתוב במלכים ברמז רי"ט).

ומים תכן במדה -
ר' יהודה בר סימון אומר:
אפילו מים שיורדים מלמעלן לא נתנו אלא במדה, הדא הוא דכתיב: כי יגרע נטפי מים.
וכתיב: ונגרע מערכך.

דבר אחר:
לעשות לרוח משקל -
אמר רבי:
אפילו רוח הקדש ששורה על הנביאים, אינו שורה אלא במשקל.
יש מתנבא ספר אחד,
ויש מתנבא שני ספרים.

א"ר סימון:
שני פסוקים נתנבא בארה ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בספר ישעיה, ואלו הם:
וכי יאמרו אליכם וחברו.

ומים תכן במדה -
א"ר יודן בש"ר שמואל:
אפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה, ואלו הם:
מקרא,
משנה,
גמרא,
ואגדה.
יש זוכה למקרא,
ויש זוכה למשנה,
ויש זוכה לגמרא,
ויש זוכה לאגדה,
ויש זוכה לכלן.

דבר אחר:
לעשות לרוח משקל -
בנוהג שבעולם, הבריות אומרים: פלוני רוחו יתירה שנתנה בו רוח יתירה, או פלוני רוחו קצרה שנתנה בו רוח קטקטון.

ומים תכן במדה -
האדם הזה משוקל, חציו מים וחציו דם, בשעה שהוא זוכה - לא המים רבין על הדם ולא הדם רבה על המים, ובזמן שחוטא - פעמים שהמים רבים על הדם ונעשה אנדרופיקוס, פעמים שהדם רבה על המים ונעשה מצורע, אדם - או דם:

אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה -
רבנן ור' אחא,
רבנן אמרין:
כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למש,ה היה אומר שני פעמים בלבו ואחר כך היה אומרו למשה.
מה טעם?
אז ראה ויספרה - חד,
הכינה וגם חקרה - חד,
ואחר כך: ויאמר לאדם זה משה.

רבי אחא אמר:
ארבעה פעמים:
אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה - ארבעה.

א"ר יודא בר' סימון:
ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו,
מאי טעמא?
זה ספר תולדות אדם.
אמר הקב"ה: יציר כפי הוא ואני נותנה לו!
חזר ואמר: שש מצות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהם, והיאך אני נותן לו רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה?!

ויאמר לאדם -
לא לאדם אני נותנה אלא לבניו: זה ספר תולדות אדם.