ועתה שחקו עלי צעירים -
היה איוב אומר לאליפז: לא בנו של עשו אתה?!
אלולי היה אביך עומד ומבקש ממני שאזון אותו עם כלבים שלו הייתי פוסלו.

אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני -
וחבריו אומרים לו: אתה הוא הישיש לעצמך, אף אנו יש לנו ישישים, גם שב גם ישיש בנו.

בחסר ובכפן גלמוד -
אמר רבא:
אם ראית חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם, הוי, רואה את אשתך כאלו היא גלמודה.

א"ר יודן:
כתיב: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב.
בנח כתיב: אתה ובניך ואשתך ונשי בניך.
מלמד, שנאסר להם פריה ורביה.

הקוטפים מלוח עלי שיח -
כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר: ושרש רתמים לחמם.

בני נבל גם בני בלי שם -
ואת אמרת: המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם.

אמר ר' אחאי:
שהשימו את העולם והושמו מן העולם וגרמו לעולם שישום.

ר' לוי בשם רבי שמואל בר נחמני:
אנשים (שנתפסו) [שנתפרשו] שמותם למעלה.

דא"ר יוסי בן לוי:
כל השמות הללו לשון מרדות הם:
עירד - עורדן אני מן העולם.
מחויאל - מוחן אני מן העולם.
מתושאל - מתישן אני מן העולם.
למך - מה לי ללמך ולתולדותיו?

ר' יוחנן אמר:
אנשי השם - מי פרש מעשיהם?
אנשי השם -
אליפז התימני,
ובלדד השוחי,
וצופר הנעמתי.

רבי אומר:
אלולי לא בא איוב אלא לפרש לנו מעשה דור המבול - דיו.

ואמר רבי חנין:
ואילו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת גשמים - דיו.

דאמר רבי יוחנן:
כל אורה שנאמר באליהוא, אינו אלא בירידת גשמים.

רבי אושעיא רבה אמר:
אינה אלא במתן תורה.

אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע -
אמר רבה, ואיתימא רבא:
אמר הקב"ה: כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כאומות העולם, דכתיב בהו: עוה עוה עוה אשימנה, אלא אני נפרע מהם כפיד של תרנגולים.

דבר אחר:
אפילו ישראל אין עושין מצות אלא מעט, כפיד של תרנגולים שמנקרין באשפה אני מצרפן לחשבון גדול.

להן שוע -
כשמשועין לפני אני מושיע אותם.

רבי אבהו אמר:
אין הקב"ה מכה אומה ומשיבה צדו, אלא מביא פיד לזו ומשעשעה לזו.
הביא פיד לאשור ושעשעה במצרים: התיטיבי מנא אמון,
הביא פיד למצרים ושעשעה באשור: הנה אשור ארז בלבנון.

א"ר יוסא:
מפני מה גלו עשרת השבטים ואחר כך שבט יהודה ובנימין?
כדי שיהיו מתנחמין אלו באלו.