לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע -
ומה היא אומנותו?
כי פועל אדם ישלם לו.

ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון:
ויבא יוסף הביתה -
מה כתיב למעלה מן הענין?
ויהי יוסף יפה תואר.
וכתיב: ותשא אשת אדוניו.

משל לגבור שהיה יושב בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקביו, אמר: אנא גבר! אמרין ליה: אי את גבר, הא דובא קמך קופצא, כך: ויהי אחר הדברים האלה - הרהורי דברים היו שם.

מי הרהר?
יוסף הרהר.
אמר: כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זו מנה יפה ונותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין הרע, עכשו שאני כאן מודה אני שאני ברווחה.
אמר לו הקב"ה: הטליס, חייך, שאני מגרה בך את הדוב.

דבר אחר:
אמר: אבא נתנסה, זקני נתנסה, אני איני מתנסה?!
אמר לו הקב"ה: חייך, שאני מנסה אותך יותר מהם, מיד: ותשא אשת אדוניו וגו'.

ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם -
אלה בני נח היוצאים מן התבה.

לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו -
(אמר) ר' חנינא (אחר) שאליה לר' יונתן:
מאי דכתיב: לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה?
א"ל: לעולם אין הקב"ה פורע מן האומה עד שהוא קורא אולוגין שלה מלמעלה, ואח"כ הוא פורע מהם, משהקב"ה הופך יום ללילה והתקינן לפורענות ואח"כ הוא פורע מהם.
כך בתחלה: וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ ואח"כ: ויאמר ה' אמחה את האדם.

והוא ישקיט ומי ירשיע -
כשנתן שלוה לסדומיים מי בא וחייבן? מה שלוה נתן להם?

ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה, נתיב לא ידעו עיט -
ר' לוי בש"ר יוחנן:
הדין בר הדיא צופה מאכלה שמונה עשר מיל.

וכמה היא פרוסה?
ר' מאיר אומר:
שני טפחים.

ר' יהודה אומר:
טפח.

ר' יוסי אומר:
כשתים שלש אצבעות.
וכד הוה קאים על (אמבואה) [אילניא] דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילניא.

ויסתר פנים ומי ישורנו -
כשהסתיר פניו מהם, מי אמר לו לא עשית כשורה?!

ובמה הסתיר פניו מהם?
שהמטיר עליהם אש וגפרית, שנאמר: וה' המטיר על סדום.

איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל -
אמר רבא:
מכאן שאין אדם נתפס על צערו.

כי יוסיף על חטאתו פשע -
ישראל נמשלו לשה, שה פזורה ישראל.
מה שה אחד מאבריה לוקה וכלם מרגישין, אף ישראל, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?!
משל לשני בני אדם שהיו נתונים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו.
אמרו לו חבריו: מה אתה עושה?
אמר להם: מה איכפת לכם, תחתי אני קודח!
אמרו לו: מפני שאתה מציף עלינו את הספינה!
כך איוב אמר: ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי.
אמרו לו חבריו: כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק - אתה (משקיק עלינו) [מספיק בינינו את עונותיך].