אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק -
ר' מאיר אומר:
הפסוק הזה משמש שתי לשונות:
לשון שירה
ולשון דבר.

לשון שירה - על שבחן של צדיקים.
לשון דבר - על מפלתן של רשעים.

למרחוק -
נאמר על הרחוקים.
ואמרי לה: על הרחוקים שנתקרבו.

ולפועלי אתן צדק -
א"ר נתן:
מחשבין לשמו של אברהם אבינו, אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב: וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק.

א"ר חנינא בר פפא:
מחשבין אנו לשמו של הקב"ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו.

א"ר חגי:
דברים שרחוקים ממנו מהלך ת"ק שנה, שהבריות ישנים על מטותיהם והקב"ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד.

ר' שמואל בר אוניא בשם ר' אחא:
הפסוק הזה אליהוא אמרו, אם מאליו אמרו - שבח, אם ברוח הקדש אמרו - שבח שבחי שבחים.

ר' אבהו אמר תלת:
בנוהג שבעולם, אדם מפקיד אצל חברו אונקיא של כסף בחשאי והחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא, אינו מחזיק לו טובה?!
אף הקב"ה מפקירין אצלו טפה של לבנונית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נשמות שלמות ומשובחות בפרהסיא, אין זה שבח?!
הוי: ולפועלי אתן צדק.

ר' לוי אמר חורי:
בנוהג שבעולם, אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו את הנר, אינו מחזיק לו טובה?!
כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מאיר לו נר, והוא שאיוב אמר: בהלו נרו עלי ראשי אין זה שבח?!
הוי: ולפועלי אתן צדק.

ר' לוי אמר חורי:
בנוהג שבעולם, אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתיר לו והוציאו משם, אינו מחזיק לו טובה?!
כך האדם שרוי במעי אמו הקב"ה מתירו ומוציאו משם, הוי: ולפועלי אתן צדק.

הן אל כביר לא ימאס -
א"ר יוחנן משום ר' יוסי:
אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור, שנאמר: ואני תפלתי לך ה' עת רצון.

אימתי עת רצון?
בשעה שהצבור מתפללין.

תניא נמי הכי:
מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתם של רבים?
שנאמר: הן אל כביר לא ימאס.
וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי.
אמר הקב"ה: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת, כאלו פדאו לי ולבני מבין עובדי אלילים.

לא יגרע מצדיק עיניו -
אמר ר' אלעזר א"ר חנינא:
בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות, שנאמר: לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו.
ואם הגיס דעתו - הקב"ה משפילו: ואם אסורים בזיקים ילכדו בחבלי עוני.

דבר אחר:
לא יגרע מצדיק עיניו -
א"ר לוי:
דוגמא דידיה.
לאה תפסה פלך הודיה ועמדו בניה בעלי הודיה:
יהודה - ויכר יהודה.
דוד - הודו לה' כי טוב.
דניאל - לך אלה דאבהתי מהודה ומשבח אנא.

רחל תפסה פלך שתקנות ועמדו בניה בעלי מסתורין:
בנימין - ישפה - יש פה, שהיה יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד (כתוב בשמועל ברמז ק"י).

דבר אחר:
לא יגרע מצדיק עיניו -
אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו.
ללמדך, שמשה היה מתאוה לראות נקמת המדינים, לכך נאמר: צרור את המדינים ואחר תאסף.

אם ישמעו ויעבודו יכלו ימיהם בטוב -
אמר הקב"ה: אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם.

ואם לא ישמעו בשלח יעבורו -
זה חיה רעה, שנאמר: והשלחתי בכם את חית השדה.

וחנפי לב ישימו אף -
אמר ר' אלעזר:
כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם, שנאמר: וחנפי לב ישימו אף.
ולא עוד, אלא שאין תפלתו נשמעת, שנאמר: לא ישועו כי אסרם.



ואף הסיתך מפי צר -
אמר חזקיה:
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת בשר ודם מסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה, והקב"ה מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים, שנאמר: ואף הסיתך מפי צר - מגיהינום שפיה צר, שעשנה צבור לתוכה.

ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כלה צר?
ת"ל: העמיק הרחיב.

ושמא תאמר למלך לא הוכנה?
ת"ל: גם היא למלך הוכן.

ושמא תאמר אין בה עצים?
ת"ל: מדורתה אש ועצים הרבה.

ושמא תאמר זהו שכרה?
ת"ל" ונחת שלחנך מלא דשן.

כי חמה פן יסיתך בשפק -
לא תהא רואה לחברך מסתפק יפה ומתנהג יפה ותתן עיניך בממונו, כי יסיתך יצר הרע בספוק של חברך.

ורב כופר אל יטך -
אל תטה עצמך בכופר שאינו שלך.

דבר אחר:
מדבר בכהנים.
אמר הקב"ה למשה: לך אמור לאהרן ולבניו: דייכם שהורשתי אתכם מן הנותרת של מזבח, שנאמר: והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו, לא תאמר הואיל והשליטני על הקרבנות ועל העולות, הכל מותר לפני, אם עשית כן, חמה היא לפני, חמה פן יסיתך בספק- לא תשלה להיות נוגע בקדשים שאינם שלך.

ורב כופר אל יטך -
לא מפני שהשלטתיך בכפרתן של בני תטה עצמך ליגע עצמך בקדשים: וינזרו מקדשי בני ישראל.

היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח -
א"ר אלעזר:
לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלי לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.

ר' שמעון בן לקיש אמר:
כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלעלה.

ר' יוחנן אמר:
לעולם יבקש אדם רחמים, שיהו הכל מאמצין את כחו ולא יהו לו צרים מלמעלה.

וכל מאמצי כח -
שכך היו עושים מאמצי כח, אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה.

הן אל ישגיב בכחו -
א"ר ברכיה:
לשון יוני הוא, כמה דאת אמר: הן - הינא אחד הוא אלהינו.

ישגיב בכחו -
שהוא מעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו.

מי כמוהו מורה -
לחטאים שיעשו תשובה: שובה ישראל.

כתוב אחד אומר: הן אל ישגיב בכחו.
וכתוב אחד אומר: שדי לא מצאנוהו שגיא כח.

כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
כשהוא נותן להם - נותן לפי כחו: ועל הנחל יעלה על שפתו וגו'
ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים וגו'
כדרך יום כה,
וכשהוא מבקש מהם - אינו מבקש אלא לפי כחן, שנאמר: את הכבש אחד תעשה בבקר.
ואת המשכן תעשה עשר יריעות.

יזוקו מטר לאדו -
מלמד, שענני כבוד היו מתגברים ובאות ועולות למעלה ופותחות את פיהן כמין נאד ומקבלין מטר, שנאמר: יזוקו מטר לאדו, ומנוקבת ככברה ומחשרות אותן על גבי קרקע, שנאמר: חשרת מים עבי שחקים.
ללמדך, שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר: עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר.
וכתיב בתריה: הנותן מטר על פני ארץ.
ולהלן הוא אומר: הלוא ידעת אם לא שמעת וגו'.
ואומר: מכין הרים בכחו נאזר בגבורה.
כתיב: חשרת מים, וכתיב: חשכת, שקול כ"ף ושדי ארי"ש וקרי הכשרת.

ר' אליעזר אומר:
הארץ שותה מימי אוקינוס, דכתיב: ואד יעלה מן הארץ.

א"ל ר' יהושע:
והלא מימי אוקינוס מלוחים הם?
א"ל: מתמתקים הם בעבים, שנאמר: אשר יזלו שחקים.

היכן הם נוזלים?
בשחקים.

כי בם ידין עמים -
השמים הללו בם הוא דן את האומים.
תדע לך, כשחטאו דור המבול דנם באש, שנאמר: ימטר על רשעים פחים.
אנשי סדום לא דן אותם אלא בהם, שנאמר: וה' המטיר על סדום.
סיסרא וכל המונו דנם בהם, שנאמר: מן שמים נלחמו הוי: כי בם ידין עמים.

יתן אוכל למכביר -
בהם נתן מזון לישראל.

משל למה הדבר דומה?
לנחתום שהוא עומד לפני הכבשן, נכנס שונאו וחתה גחלים ונתן על ראשו.
נכנס אוהבו ורדה פת חמה ונתן לו, הגחלים והפת שניהם יצאו מן הכבשן, כך הקב"ה הוריד אש מן השמים על הסדומיים ושרפן ומן השמים הוריד מן לישראל, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.