אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו -
ר' יצחק בר זעירא אמר:
מקפץ, כדכתיב: לנתר בהן.

ומתרגמינן:
לקפצא בהון.
טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים וגדד את הפרכת - נכנס בשלום ויצא בשלום, ובני אהרן נכנסו להקריב - ויצאו שרופים.

שמעו שמוע ברגז קולו והגה מפיו יצא -
אין הגה אלא תורה, כמה דאת אמר: והגית בו יומם ולילה.
מלמד, שהקב"ה מחדש בבית דין של מעלה הלכה בכל יום ויום, ואפילו אותה הלכה היה אברהם אבינו יודע.

ירעם אל בקולו נפלאות -
מהו ירעם?
אלא בשעה שנתן הקב"ה את התורה בסיני, הראה בקולו לישראל פלאי פלאים.

כיצד?
הקב"ה היה מדבר והיה הקול יוצא ומחזר בכל העולם, וישראל שומעים את הקול בא להם מן הדרום, והיו רצים לדרום לקבל את הקול משם, וכן לכל ארבע רוחות, ואחר כך נהפך להם מן השמים והיו תולין עיניהם לשמים, והיה הקול נהפך להם מן הארץ, שנאמר: מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ, והיו ישראל אומרים זה לזה: והחכמה מאין תמצא.

וכל העם רואים את הקולות - שהיה הקול נהפך לשבעה קולות, ומשבעה לשבעים לשון, כדי שישמעו עובדי אלילים והיתה כל אומה ואומה שומעת קולו של הקב"ה ונפשו יוצאה, אבל ישראל לא היו נזוקים, והוא שמשה אומר בסוף ארבעים שנה: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי - אתה היית שומע וחיה אבל עובדי אלילים שומעים ומתים.

בוא וראה היאך היה הקול יוצא לישראל?
כל אחד ואחד היה שומע לפי כחו:
הזקנים לפי כחן,
והבחורים לפי כחן,
והקטנים לפי כחן,
ואף משה לפי כחו, שנאמר: משה ידבר וגו' בקול.

מהו בקול?
בקול שהיה משה יכול לסבול.
וכן הוא אומר: קול ה' בכח - בכחו של כל אחד ואחד.
המעוברות לפי כחן,
והכל לפי כחן, הוי: ירעם אל בקולו נפלאות.

דבר אחר:
אימתי עשה הקב"ה בקולו נפלאות?
בשעה שבקש הקב"ה לשלוח את משה בשליחותו לגאול את ישראל, היה במדין ומתירא מפני פרעה שיהרוג אותו, כיון שאמר לו: לך שוב מצרים נחלק הדבור לשני קולות, ונעשה דו פרצופין ושמע משה במדין: לך שוב מצרים ואהרן שמע: לך לקראת משה המדברה, ומי שבאמצע לא היו שומעים כלום, הוי: ירעם אל בקולו נפלאות.

כי לשלג יאמר הוא ארץ -
אמר רבא:
מעלי תלגא לטורי כחמשא מטרא לארעא, שנאמר: כי לשלג יאמר הוא ארץ וגו'.

ואמר רבא:
תלגי לטורא, מטרא רזיא לאילני, מיטרא ניחא לפרי, ערפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא.

מאי ערפילא?
א"ר משרשיא:
עורו פילי.


אמר רבי יהודה בר' סימון:
מתחלת ברייתו של עולם נאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ולא פרש.
והיכן פרש?
להלן: הנוטה בדוק שמים.

ואת הארץ - ולא פרש.
והיכן פרש?
להלן: כי לשלג יאמר הוא ארץ.

ויאמר אלהים יהי אור - ולא פירש.
והיכן פרש?
להלן: עוטה אור כשלמה.

ביד כל אדם יחתום -
לפי שהראה לו הקב"ה לאדם כל הדורות ונתנם בספרו של אדם, שנאמר: זה ספר תולדות אדם.
אמר ליה: ראה על מה שהבאת מיתה לצדיקים, כיון ששמע אדם כך, התחיל מצר.
אמר לפניו: רבש"ע, וכך עשית בעולמך, מה איכפת לי על הרשעים שהם מתים, אלא על הצדיקים שלא יהו מתרעמין עלי!
אמר לו: בבקשה ממך, שלא תכתוב עלי שהבאתי מיתה עליהם.
אמר לו הקב"ה: כך אני עושה, כיון שבא אדם להפטר מן העולם, נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: כתוב מעשיך שעשית שאתה מת על מעשיך, והוא כותב והוא חותם, ולעתיד לבא כשיבא הקב"ה לדין על בריותיו, מביא כל הספרים של בני אדם ומראה להם מעשיהם, לכך נאמר: ביד כל אדם יחתום.

מן החדר תבא סופה -
זו רוח דרומית.

וממזרים קרה -
זו רוח צפונית.

מנשמת אל יתן קרח -
זו רוח מערבית.

ורחב מים במוצק -
זו רוח מזרחית.

והא אמר מר:
רוח דרומית מעלה רביבים ומגדלת עשבים?
לא קשיא, הא בניחותא הא בשפיכותא.

אם לשבט אם לארצו -
א"ר שמואל בר נחמני:
אם לשבט -
להרים ולגבעות.

ואם לחסד ימציאנו -
לשדות ולכרמים.

התדע על מפלשי עב -
אמר ר' יודא בר אחא:
כל נסים וגבורות שהקב"ה עושה בזמן הזה, בזכות תמימי תורה, שכך כתיב: התדע על מפלשי עב - אפילו גבורות גשמים במשקל, ואין מפלש אלא משקל, שנאמר: פלס ומאזני משפט.
מה כתיב אחריו?
מפלאות תמים דעים.

א"ר יודא ב"ר סימון:
כל שהוא תמים אצל הקב"ה, ודוד מפרש: ואהי תמים עמו.

אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום -
אמר רב תחליפא בר רב חסדא משמיה דרב חסדא:
אימתי בגדיך חמים?
בשעה שהשקיט ארץ מדרום, שבשעה שרוח דרומית מנשבת - משתקת כל הרוחות מפניה.

תרקיע עמו לשחקים -
בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות רפה קימעא וכו' (כתוב בישעיה ברמז ת"ג):

היסופר לו כי אדבר -
אמר רבא בר חנינא א"ר יוחנן:
כל המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי, נעקר מן העולם, שנאמר: היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע.

ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים -
א"ר יוסף:
אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עצלות של תורה, שנאמר: ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם.

מאי בהיר הוא בשחקים?
תנא דבי ר' ישמעאל:
אפילו בשעה שהשמים עומדים בהירים להוריד טל ומטר: ורוח עברה ותטהרם.

ועתה לא ראו אור -
תנא:

הרואה חמה בתקופתה לבנה בתקופתה כוכבים במסלותם ומזלות בסדורן אומר:
ברוך עושה מעשה בראשית.

א"ר ירמיה:
הדא אמרה בימות הגשמים ובלבד לאחר שלשה ימים, שנאמר: ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים.

מצפון זהב יאתה -
זה רוח צפונית שמזלת את הזהב.
וכן הוא אומר: הזלים זהב מכיס.

שדי לא מצאנוהו שגיא כח -
וכתיב: ימינך ה' נאדרי בכח?!

א"ר חנינא בר פפא:
לא קשיא, כאן בשעת דין כאן בשעת מלחמה.

ומשפט ורב צדקה לא יענה -
א"ר שבתאי:
אין הקב"ה משהה שכר עושה מצות בנכרים בעולם הזה.
מעשה אמרו רבותינו: פעם אחת אבדה ישפה של בנימין, אמרין: אית ליה מרגלא טבא דכוותה לדמה בן נתינה, אזלין פסקין עמיה במאה דינרין, סלק בעא למתן להון ואשכח אבוי ואמיה דמכין.

ואית דאמרי:
רגלוי דאבוי על תיבותא.

ואית דאמרי:
מפתחא דתבותא הוה גו צנעיה דאבוי נחת.
אמר להון: לא יכילנא מיתבא יתה לכון.
אמרין: דילמא הוא בעי פריטין יתיר, עלון ליה עד אלפא דינרין, כיון דאתער אבוי ואמיה סלק אחית יתה להון. בעון למתן ליה בפסיקתא בתרייתא, אמר: מה אנא מזבן לכון, יקרא דאבוי ודאמוי בפריטין?!
איני נהנה מכבוד אבותי כלום.

מה פרע לו הקב"ה?
א"ר יוסי בר אבין:
אותו הלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב.